מי שצפה בטלוויזיה בשידור חי בבוקר הנורא של 7 באוקטובר, ראה כבר אז דיווחים בלתי נתפסים שבהם נראה "עיתונאי" עזתי מדבר למצלמה ומסביר את ההרג וההרס שקורה סביבו על ידי חיות אדם, ממש מתוך הקיבוץ. כבר אז היה צורך לתהות מיהו ומה הוא עשה שם, אבל ממדי הטבח היו כל כך זוועתיים שהפרט הזה נשכח. התברר שבשטח פעלו מתחילת ההתקפה על עוטף עזה צלמים עזתיים שעובדים עבור סוכנויות הידיעות AP ורויטרס ואמצעי תקשורת כמו הניו יורק טיימס וה-CNN. הם סיפקו להם סרטונים ותמונות בזמן אמיתי.
תחקיר של עמותה המנטרת דיווחים על ישראל בתקשורת המערבית (Honest Reporting) העלה שאלות אתיות ומקצועיות קשות לגבי התנהלות הצלמים האלה. האם הם ידעו מראש על הכוונה לבצע טבח? אם לא, כיצד הגיעו לשם כמעט ביחד עם מחבלי חמאס? האם דיווחו למערכות שלהם על נוכחותם בשטח ועל חציית הגבול וכניסה ליישובים? האם העורכים אישרו להם ללוות ולצלם את מעשי הטבח? האם לאחר קבלת התמונות, אמצעי התקשורת דאגו לציין שהם התקבלו מצלמים עזתים שמלווים את מחבלי חמאס?
לצופה במערב אין דרך לדעת שמדובר בחומר שמופק בחסות חמאס
התחקיר חשוב לא רק לשם גילוי האמת על "עיתונאי" עזה, שמשמשים דוברים של חמאס. הוא חשוב משום שהחומר ה"עיתונאי" הזה משווק באופן קבוע לערוצי התקשורת המובילים בעולם, שמפרסמים אותו ברבים תחת קרדיט עיתונאי רגיל לגמרי. לקהלי הצופים והקוראים במערב אין שום דרך לדעת שמדובר בחומר שמופק בחסות ובאישור חמאס. אמצעי התקשורת חייבים לבצע תחקיר מעמיק של פעילות הצלמים שבתמונות שלהם הם משתמשים ולהודיע על ממצאיהם, כפי שנדרשו על ידי מערך ההסברה הלאומי.
העיתון השני בגודלו בספרד, "אל מונדו", פרסם לפני שבוע "תחקיר" על צעיר ספרדי, שנטען בו שישראל מגייסת שכירי חרב ללחימה במחבלי חמאס בעזה. במרכז הכתבה מופיע בחור בשם פלורס עם מדי מג"ב באימון ירי, ובתמונה נוספת לצד חיילי מג"ב. נראה מרשים. הכול מידע שקרי. הוא גם אמר שנשלח להילחם בחמאס ברמת הגולן. איפה היו העורכים שלו שהיו צריכים לדעת שאין חמאס ברמת הגולן?
במהלך המלחמה בעזה היו עוד מעידות תמוהות. הבולטת שבהן, אימוץ מיידי של הדיווח השקרי של חמאס ב-17 באוקטובר על "מטוס של חיל האוויר שהטיל פצצה על בית החולים אל-אהלי בעזה שגרמה למותם של 500 אזרחים". המציאות: זה היה פיצוץ במגרש חניה של בית החולים, שנגרם משיגור כושל של רקטה על ידי הגי'האד האסלאמי, ומספר האבדות הרבה יותר נמוך. הניו יורק טיימס היה הראשון בשורת הדומינו שהדהדה בעולם את השקרים של חמאס, וגרמה למהומות במדינות ערב ולביטול ועידת פסגה חשובה בירדן בהשתתפות ביידן. איפה היו העורכים של העיתון שהאמינו לדוברי ארגון טרור בעל היסטוריה ארוכה של שקרים והולכת שולל של אמצעי תקשורת?
מ-2017 פרסם הניו יורק טיימס 40 הבהרות ותיקונים על פרסומים שגויים
מדובר בכשלים מקצועיים ואתיים מתמשכים ולא בתופעות חד פעמיות. הניו יורק טיימס נחשב לאחד העיתונים הטובים והחשובים בעולם. מחקר שעשינו מצא שמאז 2017 פרסם העיתון לפחות 40 הבהרות, התנצלויות ותיקונים על פרסומים שגויים, שערורייתיים או מטעים. הנה דוגמאות של פרסומים בולטים לגבי ישראל והסכסוך עם הפלסטינים מהשנים האחרונות שהעיתון הודה שטעה בהם ופרסם הבהרות והתנצלויות.
ב-16 באפריל 2017 העיתון פרסם מאמר דעה פרי עטו של מרואן ברגותי, תוך השמטת העובדה שהוא נידון על ידי בית משפט ישראלי לעונש של חמישה מאסרי עולם מצטברים ועוד 40 שנות מאסר על מעשי טרור שנרצחו ונפצעו בהם ישראלים רבים. העיתון הודה ששגה והתנצל.
ב-25 באפריל 2019, העיתון פרסם קריקטורה אנטישמית שבה מופיע נשיא ארצות הברית דאז דונלד טראמפ כעיוור המובל בידי כלב בדמות ראש הממשלה בנימין נתניהו. על קולר הכלב צויר מגן דוד. העיתון פיטר את מי שצייר את הקריקטורה והתנצל על פרסומה. ההתנצלות הגיעה באיחור רב, ורק לאחר מחאות רבות של ארגונים יהודיים והפגנות מול בניין העיתון בניו יורק.
ב-16 בנובמבר 2021 פרסם פטריק קינגסלי כתבה ארוכה ונלהבת על מרצה בעזה, ריפעת אלחריר, שמלמד את תלמידיו שירים של משוררים ישראלים, והציגה אותו כדמות מגשרת בין תרבויות. אבל בחשבונות הרשתות החברתיות, המרצה "שוחר השלום" פרסם באופן קבוע רפש קיצוני לגבי ישראל, ציונים ויהודים. קינגסלי התרשל, פרסם כתבה שקרית ומטעה והעיתון נאלץ לפרסם הבהרה.
ב-27 בנובמבר 2022 העיתון פרסם כתבה ארוכה של ראג'ה עבדולרחים שבה נטען שהסגר של ישראל הרס את ענף הדיג בעזה. לאחר פרסום הכתבה התברר לפי נתונים רשמיים של חמאס שענף הדיג בעזה דווקא הוכפל בשנים האחרונות, לא נגרע. העיתון נאלץ להתנצל על הכתבה השקרית, אבל היא עדיין מופיעה בארכיון העיתון, פחות או יותר עם אותה הטענה.
העיתון העסיק חובבי היטלר
נוסף על כך, העיתון העסיק שני פרילנסרים, פאדי האנונה וסולימן היג'י, שמהחשבונות שלהם ברשתות החברתיות התברר שהם חובבי היטלר והם פוטרו. אלא שהיג׳י חזר בחודש האחרון, ותרם ללא פחות מ-13 דיווחים על הלחימה בעזה. איך הכתבות שלו יכולות להיות אמינות?
עיתונים לא נוטים להודות בטעויות מביכות שהם עושים, ומודים בהן רק אחרי שיחידים או גופים חושפים אותן. המקרים שתוארו לעיל נעשו רק אחרי חשיפת השקרים והטעויות. התנצלות העורך הראשי של הניו יורק טיימס על הדיווח השגוי לגבי הפיצוץ בבית החולים בעזה, הגיעה רק לאחר שננזף על ידי הבית הלבן. אם כך, ככל הנראה, העיתון מפרסם עוד לא מעט שקרים וטעויות שאף אחד לא חשף. גם כשהעיתון מבהיר או מתנצל על שקרים טעויות, אלה מגיעים מאוחר מדי ואין בכוחם לתקן נזקים כבדים שנגרמים לישראל.
הנטייה להתמקד בפרשה אחת כושלת, ועוד לטעון שהיא חריג שלא מעיד על הכלל, מטעה.
כפי שהודגם לעיל, מדובר במחדלים מקצועיים ואתיים הרבה יותר רחבים. יש לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה, היא העסקת "עיתונאים" פלסטינים בעזה שהם תומכי חמאס או נאלצים לדווח על פי הנחיותיו. משטר חמאס בעזה הוא דיקטטורי, אין בו חופש עיתונות וחופש להביע דעות. העורכים לא בודקים כראוי את הדיווחים מעזה ונמנעים מגילוי נאות של התנאים שהם נוצרים בהם. הסיבה השנייה היא תפיסה פוליטית ואידיאולוגית של חלק ניכר מהכתבים, במיוחד הצעירים שבהם. אלה מגיעים מראש עם תפיסת מדכא-מדוכא שגורמת להם לפרש כל אירוע נגד ישראל ולטובת הפלסטינים, גם כשמדובר בארגוני טרור אכזריים שמובילים אותם.
השאלות יותר עמוקות מהפסקת התקשרות עם עיתונאים
השאלה היא מה יקרה מעתה והלאה, אחרי שעומק המחדל התקשורתי במערב התחיל להיחשף. דרוש מחקר מעמיק שיבדוק את המחדלים המקצועיים והאתיים שתוארו כאן, הן בתקופה שקדמה לטבח, במהלכו ואחריו. AP פרסמו שלא ידעו על הטבח לפני שבוצע והפסיקו לעבוד עם אחד הצלמים, חסן אסליח. גם CNN מיהרו לומר שלא יעסיקו אותו יותר. אבל השאלות הן הרבה יותר עמוקות מהפסקת התקשרות בדיעבד. איך העורכים תקשרו לקהלי הקוראים והצופים את העובדה שהם מקבלים מידע מסייענים של חמאס, שחדרו יחד איתם ללב הקיבוצים והמושבים בישראל? האם הקהלים שנחשפים גם היום לתמונות ולמידע שיוצא מעזה מודעים לכך שהכול למעשה יוצא מחמאס, דובריו וסייעניו, ושזו רמת האמינות שצריך לייחס לחומר שהם מפרסמים?
לאחרונה, הניו יורק טיימס פרסם תחקיר מקיף על התכנון שעשה חמאס לקראת הטבח בעוטף עזה. מדוע אף פעם לא מצא לנכון לערוך תחקיר יסודי על האידאולוגיה הפשיסטית של חמאס ועל השליטה הדיקטטורית שלו באזרחי עזה? מדוע, בקביעות כינה העיתון את אנשי חמאס "מיליטנטים", מונח רופס, ולא "טרוריסטים" כפי שהם באמת, וכפי שמגדיר את חמאס ממשל ארצות הברית ומדינות רבות באירופה?
האירועים מאוד מהירים, דינמיים ומתרבים בקצב מסחרר. מדי יום נחשפים עוד פרטים שומטי לסת על הדרך שבה מוסדות ידע מכובדים במערב נפלו בשבי חמאס. חובה על כל מי שדוגל בחופש העיתונות ובערכים דמוקרטיים מערביים להמשיך לחשוף את הפרטים הללו, כי ככל שהם יצופו למעלה, לא תהיה ברירה אלא להכיר בהם ולהתמודד איתם.
פרופ' גלבוע הקים את ביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר אילן ועמד בראשו. סיגן היא סופרת, עיתונאית וחוקרת בביה"ס.
