1.
ישראל נלחמת בשתי חזיתות, מעל מאה אלף איש התפנו מביתם, עסקים קורסים, מחסור חמור בעובדים בחקלאות ובבניין, אבל למי שקורא את העיתונות הכלכלית אין מנוס מלהבין שהסוגיה הכלכלית הגדולה ביותר היא סוגיית הכספים הקואליציוניים.
אחרי המכתב ששלח ביום חמישי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לאנשי משרדו אפשר לקבוע סופית שמדובר בניפוח חסר תקנה. 900 מיליון שקלים – זה הפער בין הצעת האוצר ה'שקולה', לבין החלטתו ה'פוליטית' של שר האוצר. מדובר ב-6% מהקופסה התקציבית האזרחית (13 מיליארד שקלים), או 2% מתקציב המלחמה הכולל ל-2023 (35 מיליארד שקלים), או כ-0.2% מתקציב המדינה.
המלחמה תעלה עשרות עד מאות מיליארדי שקלים. הגרעון יגדל, אין אפשרות אחרת. זו החלטה ערכית ולא כלכלית: ישראל צריכה לעשות היום המון פעולות כדי להבטיח את עתידה ואת ביטחונה. בעולם הכלכלי, פעולות שקולות לכסף. קביעת השמירה על הגירעון כיעד מרכזי משמעותה שהממשלה מציבה כיעד את צמצום הפעולות שישראל יכולה לעשות. אסור להקל ראש באף הוצאה, אבל דיון בשברי אחוזים בתקציב שמתחזה לדיון דרמטי או אסטרטגי רק מזיק להבנת התמונה הרחבה.
כך, לדוגמה, קיצוץ תמוה של 250 מיליון שקלים בתמיכות הישירות בחקלאות, שהמלחמה רק חידדה את החשיבות האסטרטגית שלה, מצא גם הוא את דרכו למסמך.
2.
פירוט הקיצוץ המתוכנן בכספים הקואליציוניים עדיין לא פורסם, אבל על פי המכתב אפשר להבין שהעלאת שכר המורים בחינוך החרדי לא תיפגע. היקפה של סוגיה זו, שעלתה בכל דיווח כלכלי בשבועות האחרונים, הוא קטן: 302 מיליון שקלים השנה, פחות מאחוז מתקציב המלחמה, ו-880 מיליון שקלים בשנה הבאה. ועכשיו, בפרופורציה הראויה, אפשר לבחון את סוגית ה'כספים הקואליציוניים לחרדים'.
אפשר לבקר את החלטה הזאת. השוואת תקצוב למורים במוסדות שלא נתונים לפיקוח מלא של משרד החינוך, פוגעת במשוואה לפיה תקציב קשור גם לכך שהמערכת תממש אינטרסים חברתיים רחבים. זו טעות, בעיקר עכשיו כשברור שהשוויון בנטל הוא סוגיה קיומית.
אבל למרות הביקורת, ההחלטה כבר התקבלה. תקציבי המוסדות נבנו סביבה, וגם המורים חיכו להעלאת השכר. היא אולי לא נכונה, אבל היא בהחלט החלטה לגיטימית שהתקבלה במסגרת חוקי המשחק הדמוקרטי. את הניסיון לבלום אותה עכשיו בנימוקים כלכליים לכאורה, קשה שלא לראות כניצול מצב החירום לכפיית עמדה בוויכוח פוליטי.
מעבר לכך, בקצה הדרך מדובר במשכורת למורים חרדים שמרוויחים שכר נמוך. הוא יגיע גם למורים בנתיבות ושדרות, ויחזור למשק בקניות בסופר ובשכר דירה. אם באוצר מוטרדים מכך שהכסף לא יגיע ליעדו, שיפקחו עליו.
המלחמה הזאת מוכיחה שאת החוזה של המדינה עם החרדים צריך יהיה לפתוח מחדש. אבל בשיח מכבד, במסגרת דמוקרטית, לא באמצעות מניפולציות בחסות המלחמה.
3.
בסעיף 16 במכתבו של סמוטריץ' להנהלת משרדו מסתתרת החלטה שולית לכאורה, אבל כזו שאולי מרמזת על עניין מהותי. בסעיף זה מפורטת המלצה של אגף התקציבים שסמוטריץ' בחר שלא לקבל: דחיית תשלומים בסך 9.5 מיליארד שקלים לשנה הבאה, וכך לפנות סכום זה לטובת צרכי העורף. החלטה זו הייתה מבטלת את הצורך בהרחבה תקציבית לצרכים אזרחיים.
לכאורה, מדובר בלהטוט חשבונאי לא מזיק. מה זה משנה אם מרחיבים את התקציב השנה, או דוחים תשלומים לשנה הבאה? הרי הכסף ייצא, בסופו של דבר. אבל בפוליטיקה של הכסף, לכל החלטה יש משמעות. היכולת לכפות השנה קיצוצים, בלב המלחמה, מוגבלת. 'גלגול' הבעיה לשנה הבאה, כבר יכול לזמן אפשרויות אחרות.
לא בטוח שזו כוונת האוצר, אבל בטוח שכך פעל בעבר. גם בלב משבר הקורונה הקפידו אנשי האוצר להזכיר שעל כל הוצאה צריך יהיה לשלם בסוף בקיצוצים. מה שמנע את זה הייתה העובדה שההתנהלות המרחיבה יצרה, יחד עם גורמים נוספים, רווחי שיא מהכנסות ממסים, שמולם קשה היה להצדיק קיצוץ.
המלחמה דורשת הוצאות גדולות, את זה כולם יודעים. השאלה תהיה אם ישראל תנקוט במדיניות מרחיבה אמיתית, או במדיניות 'תג מחיר' שקובעת שכל שקל נוסף שיצא הוא שקל שצריך לקצץ. את התשובה לכך יהיה אפשר לראות בהצעת תקציב 2024.
