ליוויתי היום (ראשון), עם אלפים רבים מעם ישראל, את חייל הצנחנים יהונתן יצחק סמו ז"ל שנפצע קשה בעזה ומת מפצעיו. הלוויה היתה קורעת לב, יהונתן היה הבן הבכור להוריו שהגשימו חלום ועלו לישראל מאתיופיה במבצע משה.

בהספד התייחס משה אביו, לכך שיהונתן נטמן בערב חג הסיגד, חג המציין את הברית בין עם ישראל לקב"ה. האב הכאוב הוסיף שביום הזה שבו בנו נטמן למנוחת עולמים הוא ומשפחתו חותמים בצער ברית נוספת, ברית דמים בין המשפחות השכולות בישראל.

***

את חג הסיגד הזה, אנחנו מציינים באחת התקופות הקשות ביותר שידע עם ישראל. כבר יותר מחודש ימים שמדינת ישראל עצרה את השיגרה ועברה למלחמת חובה. למעלה מחודש שהמדינה כולה שרויה במצב של שבעה לאומי, מלוויה ללוויה, משבעה לשבעה קוברים את אלפי מתינו, מיטב בנותינו ובנינו, כל אחת ואחד מהם היו עולם ומלואו.

מדינה שלמה שמאז 7 באוקטובר עוקבת בדאגה, ומחסירה פעימות לב בכל פעם שמספר החטופים הולך ועולה. כשמראות הזוועות וקולות המתים צרובים בכל נפש יהודי בישראל ומחוצה לה.

עם ישראל מגויס רוחנית ופיזית לניצחון המלחמה הזו – החל במי שאמון על המערכה ועד אחרון האזרחים, ובתוך כל זה כמעט אין מקום לשום דבר שאינו הכרחי ולא מתכתב עם מצב הרוח של העם.

בשבוע האחרון שאלו אותי לא מעט מה אעשה בחג הסיגד, איפה אחגוג אותו השנה? למען האמת, אני מודה ומתוודה שהתשובה הראשונית שלי למי ששאל או למי שהזמינה לאירוע הייתה שאני מוותרת בימים האלה על השתתפותי באירועי החג. כמו כולם, גם לי קשה ללבוש כל סוג שהוא של אווירת חג.

***

רק במחשבה שנייה הבנתי שדווקא עכשיו, יותר מתמיד, התפילות של חג הסיגד נחוצות לנו.

הרי בחג הסיגד מתפללים תמיד לשלום ירושלים, שעל פי יהודי אתיופיה היא כל פיסה מארץ ישראל. מתפללים על שלום העם, ובטח עכשיו, כשנמצא בשעת כאב וצרה.

חג הסיגד מסמל את חידוש הברית עם בורא עולם על ההבטחה שעם ישראל יירש את ארץ ישראל, ועכשיו נלחמים על הבית, נלחמים נגד מי שפלש לארצנו, הטיל חורבן ושואה. בחג הסיגד הזה נתפלל, כמו כל שנה, לבנות בניין בארצנו. לבנות מחדש את מה שחרב.

אמנם עשרות האלפים שנוהגים לפקוד את הר ארמון הנציב לא יגיעו כתמיד בשל הנחיות פיקוד העורף, אך המנהיגות הרוחנית, הקייסים וזקני העדה, יגיעו להר ובמקביל גם לכותל המערבי. הם ישאו תפילה שיאזינו לה המונים מבית ישראל בכל עיר ועיר.

את היום הם יתחילו בצום ויבקשו באחת התפילות את קיום ההבטחה לרחל אימנו "ושבו בנים לגבולם". אז אמרנו את המילים האלו כתפילה לשיבת ציון של ביתא ישראל ועם ישראל שהיה פזור בגולה, והיום יותר מתמיד תפילה ותחינה עמוקות להשבת החטופים מעזה בהם תינוקות, ילדים, נשים, קשישים וגברים.

***

חג הסיגד הוא גם יום שמסמל את הכוח שבאחדות ישראל. כוח מתפרץ שאנו נחשפים אליו יום יום לאחרונה, במלוא עוצמתו במלוא הדרו. הערבות ההדדית, העשייה המשמעותית, הנתינה ללא גבולות, הלוחמים שכם אל שכם באומץ, כולם מכל חלקי החברה הישראלית.

בחג הסיגד הזה שאנו מציינים היום, נישא תפילה יחדיו להשבת החטופים והנעדרים והחזרתם לגבולם, שה' עוז לעמו יתן, ובמיוחד ללוחמות ולוחמי צבא הגנה לישראל, שנדע להיות מאוחדים גם בימים מתוקנים, ונזכור שמעבר לברית עם בורא עולם יש לעם ישראל גם ברית של אחים.

***

פנינה תמנו-שטה היא חברת כנסת מטעם המחנה הממלכתי, ויו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. בעבר כיהנה כשרת הקליטה.