הקהילה היהודית הקטנה בדנמרק מתמודדת מאז תחילת המלחמה, כמו בכל רחבי העולם, עם עלייה ניכרת בהתבטאויות והאירועים על רקע אנטישמי. רבה הראשי של דנמרק, יאיר מלכיאור, היה ביום חמישי האחרון בדרכו לאולפן הטלוויזיה TV2, לדבר על מצבה של הקהילה היהודית במדינה האירופאית ועל הטקס שערכו לציון יום השנה לליל הבדולח. "בדרכי החוצה מתחנת הרכבת מישהו ירק לכיווני ועשה לי אצבע משולשת", אמר ל'דבר', "אין ספק שהוא היה מהמזרח התיכון".
באולפן הטלוויזיה סיפר על התקרית, וניצל את ההזדמנות להרחיב את הדיאלוג עם הקהילה המוסלמית בדנמרק, "זה לא נעים, וקצת מטלטל, אבל זו לא טראומה. תמיד הייתי בקשר עם הציבור הזה, מתוך אמונה של שיתוף פעולה בין דתי. תוך כדי המלחמה מאוד קשה להגיע אליהם. יש מנהיגים מוסלמים שאיתם דיברתי ברמה האישית, אבל היכולות לעשות משהו רחב ביחד, היה קשה".
"בהשראת חברה טובה, חברת הפרלמנט המוסלמית הראשונה בדנמרק, שקיבלה כשנבחרה לתפקיד הודעות נאצה והחליטה להיפגש עם מי ששלח אותן, ביקשתי את עזרת הציבור המוסלמי למצוא את הבחור הזה. אמרתי שאני לא כועס עליו ולא רוצה שיתנצל, כי אני מאמין שהוא יותר מהמעשה שעשה", מוסיף מלכיאור. "המטרה היתה שהחברים המוסלמים שיש לי יפיצו את המסר הזה, כדי שהמוסלמים יוכלו לחשוב על זה".
מאז הטבח ב-7 באוקטובר, הקהילה של מלכיאור, כ-2,500 יהודים ויהודיות משלל גווני האמונה והמסורת, התגייסו גם הם למאמץ המלחמתי. הם ערכו מספר אירועים גדולים; שולחן שבת שערוך לטובת המפונים, צעדה גדולה מבית הכנסת הגדול לבניין הפרלמנט, מפגשים ואירוח של משפחות ישראליות מהעוטף. "אחד הדברים המדהימים זה שיש תמיכה מוחלטת של המערכת הפוליטית, מכל הזרמים", מספר מלכיאור. "עשינו אירוע שבוע אחרי הטבח, המלכה הגיעה לצד נציגים מכל הרשימות בפרלמנט וכמה שרים, מהכי ימין ועד הכי שמאל. אני לא חושב שזה נראה בהרבה מקומות בעולם".
"לי היה אתגר גדול במוצאי שמחת תורה", מספר מלכיאור, "היה אירוע ענק שתוכנן, לציון הצלת יהודי דנמרק בתקופת השואה, אירוע בנוכחות המלכה, אבל הלב שלי היה במקום אחר לגמרי. הקונפליקט של לבוא לאירוע חגיגי, כשאנחנו חווינו כאב, שיניתי כמובן את הנאום וזה קיבל תפנית".
"כל פעם שהקונפליקט מתמחם יש עלייה בתקריות האנטישמיות"
הרב מלכיאור מספר על עלייה במקרי האירועים האנטישמיים, על חשש להסתובב ברחובות עם סממנים יהודיים, כמו בכל סבב של התלקחות הסכסוך, ועל ההתעקשות שלו למצוא גשרים לדיאלוג בין דתי. "היתה עלייה גדולה באירועים אנטישמיים, ברובם במדיה החברתית, דברים מחרדיים שנכתבים. לצערנו זה צפוי, כל פעם שהקונפליקט מתמחם יש עלייה בתקריות אצלנו. לשנות את המציאות אני לא יודע, אני יודע לשנות בני אדם. אני לא תמים לחשוב שהפוסט שכתבתי ישנה את העולם, אבל הזכרתי לאנשים שיש תקווה ומוטיבציה חיובית. לא התקווה לניצחון, אלא לאנושיות, זה כל כך חשוב".
הרב מלכיאור מתאר מציאות מורכבת לפיה ישנן הפגנות פרו-פלסטיניות, אותן הוא מסרב לראות כתמיכה באנטישמיות או בחמאס, "יש הפגנות קשות, יש ציבור מוסלמי גדול, יש ציבור בשמאל שמאוד תומך בפלסטינים, ויש פה שיח לא בריא, כמו בכל מקום. אנחנו בישראל כועסים על כל הפגנה בעד פלסטינים וזו טעות קשה מאוד, 97% אחוז מהמוחים הם פרו פלסטינים, ולא פרו חמאס. עסוקים בכאב שלהם, ודרישה להפסיק את מה שנראה בעיניהם כמו פשעי מלחמה".
"אם אתה מאמין שנעשה פשעי מלחמה נגד העם שלך, ראוי שתלך להפגין. אני מאמין שזה כמובן לא נכון, אבל לא צריך להזדעזע מעצם ההפגנה. המצב באמת מורכב וחושב להיות קשובים, ולהבין את הצד השני בזמן מלחמה זה לא חולשה זה חוזק".
"כדי שאני אוכל להשפיע על השיח אני חייב לדבר איתם"
"קיבלתי תגובות מדהימות על הראיון ועל הפוסט, אנשים אמרו שהם רוצים לעזור לי, מוסלמים תופסים אותי ברחוב ואומרים שטוב שאני מראה את הדרך הזו. אימאמים כותבים לי שיש לנו אחריות על האנשים", הוא אומר. "חשוב שנעשה הבחנה – אנחנו מאשימים בתמיכה בחמאס כל אחד שמרים דגל פלסטין, יש הבדל. כל מה שאנחנו לא אוהבים לשמוע, מסומן כבגידה. זה מסוכן למאבק האמיתי באנטישמיות, כי אם הדרך היחידה להלחם באנטישמיות זה להיות ציוני ולתרום לקק"ל זה לא רציני. יש בעיות ואני רוצה לפתור אותן, וכדי שאני אוכל להשפיע על השיח אני חייב לדבר איתם".
"הנאום שלי בליל הבדולח היה שאסור לתת לפחד לנצח. אני הולך עם כיפה בכל מקום, והאתגר הוא להוריד את מפלס הפחד, הוא יותר מסוכן מהסכנה. סלמן רושדי אומר אחרי שנדקר – שאלתי ממנו ציטוט, 'הדבר הכי חשוב היא לקום כל בוקר, ולהחנות את הפחד במקום שלא ייתן לו להשפיע על ההתנהגויות, שלי כי הוא הורס את שיקול הדעת שלנו'".
