טל אביטן, בן 41 משדרות, נשוי פלוס 5, התפנה עצמאית יום אחרי תחילת המלחמה | אחרי 40 שעות בממ"ד, הגיע עם המשפחה לקיבוץ בארות יצחק, שם הם חיים בבית של חברים | הוא מאמן כדורגל ובעלים של 3 מועדוני כדורגל לילדים. במקביל הוא גם צלם וידאו וסטילס | הוא מחפש פרנסה שתאפשר לו להתקיים עד שיחזור לביתו בשדרות

40 שעות בממ"ד

"בשבת ההיא היינו סגורים 40 שעות בתוך הממ"ד. יצאנו לסירוגין רק לשירותים. אנחנו שומרי שבת והטלפונים היו סגורים בבוקר. באזעקה הראשונה ב-06:30 בבוקר, אישתי ואני קמנו מהר, אספתי את התינוק מהחדר שלנו, ואישתי הרימה בידיים את הבן הבכור שלנו, בן 14, ולקחה אותו לחדר. הוא ישן שינה עמוקה ואפילו לא הבין מה קרה לו.

"אחרי בערך שעה שכולנו בממ"ד, פתאום התחיל יריות. אמרתי לאישתי 'בואי נסגור את כל הבית, כל החלונות, כנראה יש פה מחבלים או שזה חיסולי עולם תחתון'. מאוחר יותר, אחד השכנים שאינו שומר שבת, צעק שיש מחבלים בעיר. רק בשלב הזה החלטנו להדליק את הטלפון.

"הבית שלנו בשדרות ממוקם קרוב לתחנת המשטרה, שם התנהל קרב ארוך שהוביל עד להשמדת התחנה. אמרתי לאישתי 'בואי נכניס מהר מגבות ומים לממ"ד', ולקחנו סכינים מהמטבח. חשבתי שאם הם ירצו לשרוף את הממ"ד – שנהיה מוכנים".

קיבלנו חום ואהבה אדירים

"ביום ראשון בבוקר החלטנו לצאת משדרות. אנחנו בדרך כלל לא ממהרים לצאת כשיש סבב לחימה, אנחנו מרגישים הכי בטוחים בבית. אבל כשהבנו שיש מחבלים, זה שינה את כל המשוואה. אנחנו גרים בבית קרקע עם חלונות ענקיים והרגשנו חשופים.

"לבית בבארות יצחק הגענו כי בעל הבית, שהוא חבר ילדות, פינה אותו עבורנו. פתאום כל החיים השתנו. הקיבוץ הדתי קלט אותנו בצורה יוצאת דופן. דואגים לנו לביגוד, טיטולים, מזון, ומשפחות מארחות אותנו לארוחות ערב, מלבד שתי הארוחות שאנחנו מקבלים בחדר האוכל. קיבלנו פה חום ואהבה אדירים. אכלנו בחודש הזה ארוחות אצל בערך 15 משפחות".

משפחת אביטן. "קיבלנו פה חום ואהבה אדירים" (צילום: אלבום פרטי)

"הבנתי שאני חייב להתחיל לעבוד"

"שבוע אחרי שעזבו את הבית בחופזה, חזרנו בתורות לקחת חפצים להתארגנות עתידית. המצב בבית היה לא טוב. פלטת השבת עדיין עמדה שם, המזגנים דלקו שבוע, הכול היה מלוכלך. הבאתי את כל ציוד הצילום שלי כדי שאוכל להתפרנס. שבועיים של חיים בחוץ בלי להכניס כסף – ואנחנו לא יודעים מה האופק. אז הבנתי שאני חייב להתחיל לעבוד".

"אישתי ואני מנהלים ביחד עמותה לכדורגל עם 3 סניפים בשם בס"ד שדרות – 'בית ספורט דתי'. יש סניפים בשדרות, באופקים ובכפר מימון. השנה התחלנו עם 300 ילדים רשומים, והמספר אמור היה לגדול אחרי החגים. עכשיו כל פעילות הספורט מושבתת. יש עצירה של תשלומים, ונושא ההחזרים מאוד מאתגר".

"תמיד תחזקתי שתי אהבות: כדורגל כתחביב וצילום לפרנסה. לפני כעשור המאזן התהפך. כצלם הייתי עושה הרבה אירועים של וידאו וסטילס, ועסקתי בקולנוע לנפש והנשמה. אלא שבארץ לא כל כך מתפרנסים עם זה, אז צריך לעשות דברים נוספים. במקביל, תמיד היה הכדורגל.

"כרגע כל פעילות העמותה של הכדורגל הופסקה. אביטן מספר שהתשלומים שנגבו על ידי המתנ"ס נעצרו, את הצ'קים של נובמבר יקבלו בהחזר תשלומים, ונדרשת מההורים סבלנות".

"לא ברור מה יקרה גם כשהמלחמה תסתיים"

"מאז פרוץ המלחמה, הייתה לי אופציה לאמן קבוצות קטנות בשכונות באזור המרכז. אבל אחרי החזרה לשגרה, באזורים שמוגדרים ירוקים, גם הפעילות הזו דעכה.

"אנחנו לא יודעים לאן ואיך נעשה את זה. האם יחזור הכדורגל בשדרות? מתי? בשדרות ובאופקים אף אחד לא ירצה להירשם לחוגים בחוץ גם אחרי שהכול ייגמר. לא עד שהביטחון ייבנה מחדש. זה ייקח זמן.

"פרסמתי פוסט שאני עושה הפעלות כדורגל לימי הולדת ופנוי לצילום של וידאו וסטילס. במשך שנים אני מחכה לחופש מהעבודה התובענית, כדי שיהיה לי זמן עם המשפחה, והנה עכשיו, אני צריך לדאוג לעצמי תעסוקתית מחדש. אישתי ניהלה את הרישום והתשלומים בעמותת הכדורגל, וכרגע היא מחזיקה את הילדים והבית כדי שאני אוכל להתפרנס ולקיים את המשפחה בתקופה זו.

"תמיד היה לי חלום לקחת את הילד שלי לאימונים ולצפות בו מהצד כמו אבא ולא כמאמן. הפועל פתח תקווה קלטו את הבן שלי אליהם בינתיים לתקופה הזו, וכל הכבוד להם, אז יצא לי להגשים חלום אחד".

טל אביטן – 052-5743215