טור אורח / בימי מלחמה, עבודה מאורגנת היא המפתח לחוסן חברתי

מלחמת השביעי באוקטובר פתחה עוד חזית לצד הפעולה הצבאית: החזית התעסוקתית, שעבור חלק גדול בציבור הישראלי מהווה הליכה בממלכת אי-הודאות. לנוכח המספר ההולך וגדל של כ-85 אלף מבקשי דמי אבטלה, 60% מהם בגילאי 40-20, מתחדד הצורך בהתאגדות עובדים ובחתימת הסכם קיבוצי במקום העבודה, עבור העובדים והמעסיקים כאחד.

בהיעדר תכנית ליום שאחרי המלחמה אצל מרבית המעסיקים, המועסקים עלולים להיתקע בבוץ ולהישאר מחוסרי עבודה. כשמוציאים עובד לחל"ת או מפטרים אותו, נוצרת שרשרת הרסנית לאינסוף מעגלים כלכליים המקיפים אותו, וזאת מבלי לדבר על הפגיעה בנפשו וברוחו.

לכן, גם בימי מלחמה, עבודה מאורגנת היא המפתח לחוסן חברתי.

מי שנשלח לחזית צריך לדעת שמקום עבודתו בטוח ויציב

שערו בלבכם שלוחם מילואים, שמתמודד עם קשיי הקרב, צריך לחשוב גם על בת זוגו שהוצאה לחל"ת. אם רוחו ונפשו יהיו טרודים בכך, יכולת הריכוז שלו במשימה תיפגע.
הרבה בתים בישראל מפחדים יותר מפיטורים מאשר צליל האזעקה, אין להם כיפת ברזל מפיטורים.

אב או אם המשפחה הנשלחים לחזית, למילואים, צריכים לדעת שמקום העבודה שלהם בטוח ויציב. הידיעה הזו תאפשר להם להוריד דאגה אחת מהגב.

המלחמה הנוכחית מחייבת להיערך למצב בטחוני לא ידוע שיכול להתארך לשנה שלמה, ועל-כן יש לי, כיו"ר ועד עובדי אסותא מרכזים רפואיים, בראש ובראשונה דאגה ואחריות על העובדים במקום העבודה. תפקידי הוא להאיץ ולחתור ככל הניתן להסכם קיבוצי שידאג לפרנסתם.

ולכן, ועד העובדים סגר עם ההנהלה שאסותא תשלם את שכר חודש אוקטובר של העובדים על ימי היעדרות. אסותא לא תנכה במועד זה ממכסת ימי החופשה בתלוש השכר של כל עובד. הישג זה הוא הישג משמעותי לכולנו, העובדים, על מנת שהשכר לא ייפגע.

התאגדות עובדים טובה גם למעסיקים ולמשק כולו

ישנם ענפים ללא התאגדות עובדים שבהם חברי ההנהלה בחברות רק מתעשרים, בעוד שעובדיהם הם הראשונים לקבל את מכתב הפיטורים או היציאה לחל"ת במצבי חירום, מבלי לשתף את העובדים בנעשה או לקבל את הסכמתם. כך לדוגמה, בענף הלבוש וההנעלה עשו הכול כדי למנוע התאגדות עובדים, וזכו למענקי עתק בקורונה שפוזרו כדיווידנדים לבעלי השליטה, בעוד שעובדים שמגרדים את שכר המינימום נשארו הרחק מאחור.

אבל התאגדות עובדים והסכמים קיבוציים אינן אינטרס של העובדים בלבד. על ההנהלות להבין את הצורך ברשת בטחון ארגונית לעובד. בעת הקורונה, מקומות עבודה שהיו מאוגדים היו הראשונים להתאושש במשק ולשרוד.

גם הממשלה נדרשת להשכיל ולעודד התאגדות עובדים, מתוך הבנה שחוסן כלכלי הוא חוסן חברתי. הממשלה נדרשת למהלך אסטרטגי שיעודד זאת, כי רשת בטחון לעובד היא הערובה לחברה ישראלית איתנה.

***

אלמוג קמרי היא יו"ר ועד עובדי אסותא מרכזים רפואיים