היועץ האסטרטגי אבירם גבעוני הקים חמ"ל של יותר ממאה מתנדבים במטרה לחזק את ההסברה הישראלית באירופה. הוא חושב שההסברה הישראלית צריכה להתאים את עצמה לגווניה השונים של האוכלוסייה האירופאית. דרך היכרות עם ההיסטוריה ולימוד מותאם על פי אזורים באירופה, הוא מנסה להשפיע על אלו שעוד אפשר לשנות את דעתם על ישראל.

הוא מספר על חולשה של ההסברה הישראלית בשטח. "בשטרסבורג, שמוגדרת כבירת האיחוד האירופי לצד בריסל, מקימים כל כמה שבועות אוהל ענק במרכז העיר שמספר את הסיפור של פלסטין, עם מפות מפוברקות. נחשפים לזה הרבה משפיענים, דיפלומטים, שרים, והם מגבשים רעיונות לפי זה ומשפיעים על דעת הקהל". אבל ישראל לא נמצאת במקומות האלה. "אין נציגות ישראלית בשטרסבורג".

ב-7 באוקטובר, גבעוני בן ה-48 התעורר בביתו בגרמניה למבול של הודעות ושיחות טלפון של חברים שרוצים לבדוק מה שלומו ומה קורה. "הדלקתי טלוויזיה ישראלית, ותוך שניות הראש שלי התחיל לנסות להבין מה קורה. מה קרה".

גבעוני מייעץ לכלי תקשורת ישראליים בחו"ל, והיה דובר כלכלי, פוליטי ומדיני של חברות. בין היתר, הוא מגדיר את תפקידו בתור מי שעוזר לבנות קשרים ולחבר בין ארגונים ואנשים באירופה ובישראל. "מיד הבנתי בתוך תוכי שאני צריך לעשות מעשה. יש לי קשרים בבית, בישראל, ובאירופה אצל דיפלומטים ומובילי דעה".

גבעוני התחיל לאסוף חומרים, כמו כתבות שעלו, ראיונות מהאולפנים הישראליים, סרטונים שהופצו, ולאסוף עדויות למתרחש, כדי לתרגם אותם ולהציג את המצב בישראל מעיניים ישראליות. במקביל, הוא פתח חמ"ל של מתנדבים לסייע בחזית ההסברה האירופית. "רבים שאלו אותי אחרי הצגת החומרים שנאספו אם זה אמיתי ולא פייק. הבנתי כמה קשה להסביר את הדבר הזה".

"כשאת מדברת אל אדם בשפה שלו, הוא מבין יותר"

בעשור האחרון הייתה הגירה גדולה מהמזרח התיכון לאירופה בעקבות המלחמה בסוריה והסביבה. הגירה זו שינתה את המבנה האנושי באירופה, שקלט רבים כפליטים ואז כאזרחים. גבעוני אומר שהרבה מהתמיכה שיש באירופה בצד הפלסטיני קשורה לתהליכים אלו. "הגירה מוסלמית מייצרת תמיכה פרו-פלסטינית חזקה".

לדעתו, הייצוג של הקדמה, הדמוקרטיה, החופש, וערכי העולם החופשי מתנגשים עם השמרנות והרדיקליות של ערכי האסלאם הקיצוני. "האירופים התעוררו אחרי 7 באוקטובר והבינו שזו יותר מלחמה של אור מול חושך, של מודרניזציה מול הצד השני. אז הם מבינים שגם אצלם זה יכול לקרות".

אבירם גבעוני. "רבים שאלו אותי אחרי הפצת החומרים אם זה פייק, הבנתי כמה קשה להסביר את הדבר הזה" (צילום: Peter Sandbiller)

כשצילם בהפגנת תמיכה בישראל בגרמניה, אחד המצולמים ביקש ממנו למחוק את התמונות, כי פחד להיחשף בתמיכה בישראל. "את מרגישה את הפחד".

גבעוני מציע להתייחס לזירת ההסברה כאל משימה מורכבת ולא אחידה. לדבריו, ההסברה הישראלית צריכה להתמקד במבנה החברה. "רוב החומרים שיש בתחום ההסברה הם באנגלית", הוא אומר. "כשאת מדברת אל אדם בשפה שלו, הוא מבין יותר, והמסרים מהדהדים יותר. בסופו של דבר, כל אדם מדבר וחושב בשפת האם שלו".

לדבריו, צריך לנתח את האוכלוסייה בכל מדינה באירופה. "לכל מדינה ומדינה יש מנטליות שונה, תפיסה אישית שונה. כל אחד כאדם פרטי מניח את החוויה שלו ממקום אישי על מה שהוא עבר. מיהם אותם אנשים? מהגרים, קבוצות אתניות, בספרד בסקים, בבלגיה פלמים וצרפתים, באיטליה דרום מול צפון, בחבל הארץ דרום טירול שבצפון איטליה מדברים בכלל גרמנית".

הצוות שלו מתרגם חומרים לשפות שונות באירופה ומנגיש את ההסברה לכולם. אי אפשר לעשות לכל העולם הסברה אחת בשפה אחת. זה לא עובד. הדעה שלנו כאדם פרטי מושפעת מכל מיני דברים, ובטח מהאזור שאנחנו חיים בו".

לדברי גבעוני, אחת הבעיות בהסברה הישראלית היא שאין לה תקציב מספק, למרות חשיבותה. "זירת ההסברה היא עוד זירת מלחמה. אני נאלץ, כמו רבים, לפעול בהתנדבות. כרגע המניע לפעולה הוא אהבת ישראל. יש הרבה אנשים שמדינת ישראל יקרה לליבם והם חרדים לגורלה. ברגע שהתעוררתי ל-7 באוקטובר, החלטתי לעשות מעשה".

"הסברה בלי תקציב זה כמו לבקש מלוחמי צה"ל להילחם עם ידיים קשורות מאחורי הגב"

"הבעיה היא שהרבה אנשים לא יודעים את ההיסטוריה של המזרח התיכון", אומר גבעוני. "מדינת ישראל חייבת קודם כל להתחיל להשריש את ההיסטוריה של האזור הזה. אי אפשר לשכנע את המשוכנעים שמתנגדים לישראל, אבל יש הרבה אנשים על הגדר. רוב האנשים נשענו על מושג, סיפור או משהו שנחשפו אליו, וגרם להם לעצב דעה כזו אחרת. כדי לטפל בבעיה, צריך ללמד עובדות".

לדבריו, ההסברה הישראלית תמיד הייתה על תגובת נגד לצד השני. צד אחד מייצר מהלך, והצד השני מגיב. הוא משווה את זה למשחק כדורגל. "ברגע שישראל תפסיק להתנצל ותיזום פעולות, המציאות תהיה אחרת. היא תראה את המציאות האמיתית במזרח התיכון. ברגע שאת משחקת קרוב לרחבה של היריב, יש יותר סיכוי להבקיע גול. כשאת דומיננטית ומובילה במשחק, היריב נגרר אחרייך". לדבריו, ישראל תמיד הייתה נגררת בעקבות הפעולות שעשה הצד השני.

זירת ההסברה, לדבריו, לא תוכל להמשיך להתקיים לאורך זמן ללא תקציב. "אם אין תקציב הסברה, אין הסברה. הסברה בלי תקציב זה כמו לבקש מלוחמי צה"ל להילחם עם ידיים קשורות מאחורי הגב". הוא מרגיש שהפעולות שעשה הן בעלות ערך, אבל גם הן מוגבלות. "פה מדינת ישראל פספסה ובגדול. זאת תחושת שליחות. המדינה באחת משעותיה הקשות. אני רואה את זה כחובה אישית מוסרית להתייצב לצד המדינה. יש לי יכולות, כישורים וקשרים, אז אני מעמיד אותם לטובת המדינה שלי".