עד כה הטורים הוקדשו לשירה שנוגעת באופן ישיר בתיקון עוולות מהעולם הכלכלי והחברתי. המחשבה שמנחה אותי היא שמשורריםות מגלים רגישות גבוהה לסוגיות של צדק חברתי, ושהכלי שעומד לרשותן הוא מהיר, מיידי וקולע.

את הטור הקרוב אני רוצה להקדיש לשירה שנוגעת בעומקן של התופעות אבל לא נשארת במקום הפנימי בלבד, אלא ממשיכה גם אל המפגש עם העולם החברתי הרחב.

התובנה הפמיניסטית הבסיסית שהאישי הוא הפוליטי היא עבורי מגדלור של חשיבה פורה על החיים. העולם המיני אינו נבדל מהעולם הפוליטי, אלא להיפך, העולם המיני מושפע משיח פוליטי ומשפיע עליו. גם התחום האישי ביותר כביכול מושפע ממוקדי כוח, ממצב כלכלי ומהון חברתי – התובנה הזו הכתה בכל הדעות שהיו לי לפניה ושינתה את הדרך שבה אני תופס את כלל מערכות היחסים והאינטראקציות האנושיות. וברוח זו אני קורא את השירים לקראת הספר הראשון של אמה שם-בה אילון. אמה היא אישה מעוררת השראה ורבת מעללים, בין שאר עיסוקיה היא רבה, מלווה רוחנית, מחוללת תפילה, מתרגמת וציירת.

שיר אהבה לבית

בָּלַעְתָּ אוֹתָנוּ לְתוֹכְךָ

כְּלִוְיָתָן כָּחֹל הַמְבַקֵּשׁ שֶׁתְּפִלּוֹת

יֶהְגּוּ לַיְלָה וְיוֹם בְּתוֹךְ בִּטְנוֹ.

נָתַתָּ לָנוּ מָקוֹם בָּטוּחַ לְהַדְלִיק בּוֹ אֶת אֵשׁ הַתְּשׁוּקָה

תְּשׁוּקָתֵנוּ הִצִּיתָה חָזוֹן

וּבַחֲזוֹנֵנוּ רָאִינוּ

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

וְאָהַבְתָּ לְאַדְמָתְךָ כָּמוֹךָ

וְאָהַבְתָּ לְאוֹיֶבְךָ כָּמוֹךָ

כְּאֹרַח חַיִּים אֶפְשָׁרִי

הוֹשַׁטְנוּ יָד מֵהַפָּנִים הַחוּצָה וּפְרִי נָפַל לְתוֹכָהּ

דְּבַר-מָה נִשְׁתַּל שָׁם לְפָנֵינוּ

וְהָיָה עָלֵינוּ לְקַדְּמוֹ בִּבְרָכָה

וּלְהַשְׁקוֹתוֹ בַּמַּיִם שֶׁלֹּא מְכַבִּים אֶת הָאַהֲבָה.

הָיִינוּ קְהִלָּה בְּתוֹךְ בַּיִת כָּחֹל.

(קְהִלָּה הִיא מִלָּה שֶׁכְּבָר לֹא מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ

מִלָּה שֶׁכְּבָר לֹא זוֹכְרִים לְמַה הִיא מְרַמֶּזֶת)

לָמַדְנוּ לְהַלֵּל כִּי זֶה מַה שֶּׁאֲנָשִׁים עוֹשִׂים

כְּשֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁדּוֹבֵר מִתּוֹךְ הַבֶּטֶן

יֵשׁ לוֹ קִיּוּם בָּעוֹלָם.

 

איך הגעת לכתיבת שירה?

התחלתי לכתוב שירים עוד לפני שידעתי קרוא וכתוב. וככה זה קרה: חיכיתי ליום הראשון של הלימודים בכיתה אלף בכל מאודי. כשתחילת שנת הלימודים התעכבה בגלל שביתה של ארגון המורים, ביקשתי מאמא שלי מחברת ובה הכתבתי לה את השירים שרציתי לכתוב. מאוחר יותר כשלמדתי לכתוב כתבתי בה בעצמי את שירי הראשונים. לשיר הראשון שלי קראתי: ״שיר על אלוהים״ והוא מסכם את התאולוגיה שאני דוגלת בה עד היום. הוא הולך ככה:

שיר על אלוהים

בואו בואו ילדים

בואו בואו חמודים

בואו בואו נא אלי

בואו בואו

כדאי כדאי

לא כועס

לא רוגז

טוב לב.

איזה קשרים את רואה בין תיקון האהבה לתיקון פוליטי?

אני מאמינה שהפוליטיקה שלנו, הכלכלה שלנו והמצב האקולוגי שקיים בעולם הם כולם השתקפות של דפוסי האהבה שלנו – של איך שאנחנו תופסים אהבה ואיך שאנחנו תופסים את מערכות היחסים שלנו. אם מערכות היחסים שלנו עם האהובים שלנו מושתתות על פחד, הסתרה ושקרים איך תהיה לנו פוליטיקה אחרת? בגלל זה אני מאמינה שהשורש של התיקון ינבע מקהילות וקבוצות שיתחילו ליצור ביניהן מרקם של אמון. שנוכל להיות שוב מי שאנחנו באמת, בינינו לבין עצמינו, וגם בחברת בני אדם אחרים. כשניצור מודלים שמראים שאפשר לשחרר את האהבה מהפחד וההיצמדות. לאהוב מתוך סקרנות, ושותפות לדרך, וגילוי, והתחדשות.

אילו כותבים היוו השראה עבור כתיבתך?

ישראל אלירז מאד קרוב לעולם הפנימי שלי. חשבתי שאולי הוא יהיה העורך שלי. אני שמחה שהספקתי לספר לו כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא השפיע עלי לפני שהוא נפטר. יואל הופמן גם מלווה אותי מאז שקראתי אותו בפעם הראשונה (כשהייתי בתיכון). לפעמים אני אומרת שהוא הציל את חיי, כי בזכותו הרגשתי לא לבד בעולם. הרגשתי שאם יש שפה כזו – אז יש לי עם מי לדבר.

ציור של אמה שם-בה אילון

ציור של אמה שם-בה אילון

ושיר אהבה לסיום:

בריאת העולם

הוּא הָיָה הַהֵיכָל הַפְּנִימִי

אֲנִי הָיִיתִי הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה

הוּא הִפְנִים שֶׁקֶט

אֲנִי הֶחְצַנְתִּי תְּשׁוּקָה

נָשַׁקְתִּי לִשְׁתִיקָתוֹ

עַל הַלֶּחִי הַשְּׂמָאלִית

עַל פְּאַת הַזָּקָן נָשַׁקְתִּי

יָדוֹ נִשְׁלְחָה אֶל זְקַן עֶרְוָתִי

וְעָמְדָה שָׁם שׁוֹתֶקֶת

(הוּא זָז רַק כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז בּוֹ)

 

הָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת מֵהַמֶּרְכָּז

בִּקְּשָׁה מֵאִתָּנוּ לְהִתְכַּלֵּל זֶה בְּזוֹ

רִקּוּד הַתְּשׁוּקָה כָּלַל אֶת הַגּוּף כֻּלּוֹ

וְאֶת מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְכַּלֶּה כְּגוּף

רִקּוּד הַתְּשׁוּקָה הֵיכַל קֹדֶשׁ הוּא

וְהוּא וַאֲנִי הָיִינוּ תַּבְנִית הַהֵיכָל

שָׁדַי הִשְׂבִּיעוּ אֶת נְשִׁיכוֹתָיו

שְׂעָרִי הִסְגִּיר אֶת הַפֶּרֶא

וּנְהַר עֲדָנַי פִּכְפֵּךְ שִׁירָה

(אֲנִי שָׁרָה רַק כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ שָׁר בִּי)

 

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַתְּנוּעוֹת שֶׁעָשִׂינוּ

דּוֹמוֹת לַתְּנוּעוֹת שֶׁעָשָׂה אֱלֹהִים כְּדֵי לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם

וְהָעוֹלָם – נְחוּצוֹת לוֹ תְּנוּעוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וְלִבְרֹא אֶת עַצְמוֹ.

נְחוּצוֹת לוֹ תְּנוּעוֹת חָפְשִׁיּוֹת וּמְכֻוָּנוֹת שֶׁל תְּשׁוּקָה.

 

הספר ״והכול מאוד מין״ מאת אמה שם-בה אילון, בעריכת הדס גלעד, יצא לאור בשבועות הקרובים בהוצאת לוקוס.