ערמות ערמות סדורות כאן כגלעד: תיקים וארנקים, מפתחות, גרביים, משקפיים שלמים, משקפיים רמוסים, מברשות שיער, בובות וספרים, תחפושות ואיפור, ציוד רחצה והיגיינה, אוזניות, טלפונים, מפתחות של מכוניות, כובעים, גם מעט כיפות, בקבוקי שתייה מעוכים, פריטי לבוש ממוינים לפי מין ומידות, והקשה מכל למראה: מדפי נעליים מיותמות. הערמות ממלאות את העיניים בדמעות, צובטות את הנפש. זו הייתה מסיבה וקשה שלא לחשוב על אושוויץ.

החל מיום רביעי האחרון מגיעים אלפי הפריטים האלה, שנמצאו בשטח המסיבה סמוך לקיבוץ רעים ובמכוניות שננטשו באזור, ונאספו ביחידת להב 433, אל מתחם הריפוי של קהילת ניצולי הנובה, בכוכב הים, בתקווה שניצולים או משפחות ומכרים של נרצחים וחטופים יגיעו לזהות אותם – אם שלהם, אם של יקיריהם.

היום (ראשון), לאחר שספירת האימים של המסיבה הסתיימה עם 350 נרצחים ו-40 חטופים, התיר צוות המתחם לראשונה כניסת עיתונאים. עשרות הגיעו, מהארץ ומחו"ל, וכולם נכנסים בשקט, כמו אל אנדרטת זיכרון.

המתחם שאינו גדול עמוס בערמות של חפצים מסודרים ומתויגים על נחשי שולחנות וקולבי תלייה. מעיל אדום נוצץ שתלוי בין עשרות אחרים תופס את העין, זוג אוזני ארנב, כמה פאות ואיפור נוצץ, זכר למסיבה שהסתיימה באסון. ויש גם פחות שגרתי, בלנדר.

מתנדבים ושוטרים ממיינים את הפריטים, מאמתים מידע מול המשפחות ומרכזים בקלסר צילומים של כל פריט. "הפריטים שמגיעים לכאן", אומרים אנשי הצוות, "הם פריטים בלתי מזוהים, כאלה שלא זוהו על ידי המשטרה והרשויות ולא נשלחו לניצולים ולמשפחותיהם הביתה". הפריטים מגיעים לאחר שכובסו ונוקו.

לדברי הצוות, מאז יום רביעי הגיעו רק מעט משפחות וקרובים. הגשם השוטף בוודאי משפיע. אבל ביום חמישי, מספרים כאן בלחש, נראו ונשמעו מחזות קורעי לב, של מי שאיתרו פריטים של יקיריהם שנרצחו או נחטפו, וקיבלו מהם דרישת שלום כואבת. במקום נוכחים גם אנשי טיפול רבים כדי לתמוך במשפחות, בקרובים ובניצולים.

"זה מאוד מצמרר עבורנו", אומר ל'דבר' רז מלכה, ממפיקי הנובה. "זה ציוד שאין לו אמא ואבא ואנחנו לא ידועים למי הוא שייך, אבל הכל פה של אנשים. חלקם בחיים, חלקם לא בחיים, חלקם חטופים. אנחנו והמשטרה לא יודעים למי שייכים הפריטים האלה. זה כמו גל עד של אלפי נשמות.

"אנחנו מאוד רוצים שיגיעו הבעלים, המשפחות והחברים של אנשים שהפריטים האלה שייכים להם, ושיזהו אותם", הוא מוסיף. "אני יודע שזה מאוד קשה, אבל יש פה הרבה ציוד סנטימנטלי, ואני בטוח שהמשפחות וכל מי שנכח ירצו לקבל אותו".

על מה שהוא עבר באופן אישי בשבעה באוקטובר, מלכה מבקש שלא לדבר כרגע. הוא היה שם, יחד עם שמונה השותפים הנוספים בהפקת המסיבה, חווה את הנורא מכל ואיבד חברים רבים. אבל הוא לא צריך לדבר, בעיניו ניכר שהשאיר שם גם חתיכה מנפשו.

הוא קורא לניצולים שעדיין לא יצאו ולא דיברו ליצור קשר ולהגיע למתחמי הטיפול. "אל תהיו לבד", הוא מבקש, "תגיעו, תתחילו לרפא את עצמכם. יש המון אנשים שלא מטפלים בעצמם וזה יכול להיות נורא".

הניסיון להגיע לכולם, הוא מספר, דורש מאמצים אדירים. "עוזרים לנו אנשים טובים, גם קולגות מהתחום וגם אנשים שפשוט מתגייסים. בלי עזרה זה לא היה יכול לקרות. אנחנו בעצמנו לפעמים צריכים הפסקה, זה לא פשוט, עבורנו האירוע לא הסתיים. אנחנו עושים את זה בלב שלם, עבור הקהילה שלנו. זו האחריות שלנו ולא נוותר על אף אחד".

למרות ההתגייסות הם עדיין זקוקים לעזרה כלכלית, ומגייסים תרומות להפעלת המתחם. רשויות המדינה, מסביר מלכה, נוכחות. אבל לא נותנות כסף: "ביטוח לאומי, רשות המיסים, משרד המשפטים ומשרד הרווחה נמצאים כאן, ואנחנו מודים על זה מאוד. אבל אין שום עזרה כלכלית מאף גורם במדינה, ואנחנו עדיין צריכים עזרה. אנחנו מבקשים ממי שיכול לתרום עבור הקהילה הזו שיתרום ויעזור".

המתחם פתוח בימים א'-ה' בין 10:00 בבוקר ל-18:00 לפנות ערב.

ניתן לתרום  לגוף האמון על המתחם, הטיפול ושיקום הניצולים בדף ייעודי באתר Giveback