ועדת הכספים אישרה הקצאה של 50 מיליון שקלים להוצאות חירום והצבת מיגוניות ברשויות הבדואיות בנגב. 15 מיליון שקלים אושרו כמזומן, ו-35 מיליון שקלים כהרשאה להתחייב.

"זהו צעד בכיוון הנכון, אך לא מספיק", אמר ח"כ אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל) בדיון בוועדה. "זה עניין של חיים ומוות". לדבריו הצטרף ח"כ וליד אלהוואשלה (רע"מ): "יש צורך ב-11 אלף מיגוניות בעלות של חצי מיליארד שקלים".

מצוקת המיגון ביישובי הבדואים גבתה קורבנות מתחילת המלחמה. ביום הראשון למלחמה נהרגו 4 מילדי משפחת אלקורעאן: ג'ואד איברהים, מאלק אברהים, אמין עקל ומוחמד דיב בכפר אל באת (ליד חורה), כשרקטה פגעה במבנה אירוח לא ממוגן ששהו בו.

יזן אבו ג'מאע, בן 5, נהרג מפגיעת רקטה. פאיזה אבו סבייח ונכדתה מאי זוהייר נהרגו מרקטה שפגעה בצריף מגורים בשכונת אלבאת בכוחלה, ו-4 מנכדיה של אבו סבייח נפצעו.

עטא אבו מדיע'ם, ראש עיריית רהט, אמר בדיון שהסכום יספיק להצבת 800-700 מיגוניות בלבד. "ברהט יש 160 גנים, מהם 60 לא מוגנים, אך החזרנו את כולם לפעילות. נוסף על כך, יש אצלנו 10,000 תושבים שמתגוררים בפחונים".

ח"כ יוסף אלעטאוונה (חד"ש-תע"ל) אמר שהכסף יועבר לרשויות המקומיות, אבל יש בנגב כ-120 אלף תושבים שמתגוררים ב-35 יישובים לא מוכרים. "הרשות להסדרת התיישבות הבדואים מקדמת מיגון שלא מתאים לבני אדם בשעת חירום". הוא התייחס למיגון פריק מסוג "אסקו", כלומר תיחום אזור על ידי הצבת סלילי בטון. "הפתרון הוא תכנוני", טען. "צריך לתת אפשרות לבנות ממ"ד. צריך סטנדרט מיגון כמו לכל האזרחים".

בסיום הדיון דרש יו"ר הוועדה משה גפני שהתקציב ישמש להצבת מיגוניות, ולא מיגון פריק.