"כששירתי בצה"ל 6 שנים אמרתי: 'אני נותן את חלקי למדינה, אין קשר בין העלייה של סבתא שלי לשירות'", אומר ל'דבר' סווינור טארקיין. "אבל אני רואה את אימא שלי סובלת, והאחים שלי שעכשיו במילואים ובסדיר שואלים איפה סבתא. יש המון חיילים באותו מצב". דודיו של טארקיין וסבתו מצד אימו טהונה נשארו בגונדר באתיופיה וממתינים לעלייה. שניים מאחיו משרתים במילואים ואח צעיר יותר בסדיר, וכעת הוא מרגיש שזה הזמן לדרוש את איחוד המשפחה שלו.

"עכשיו צריך לנצח", אומר טארקיין, "ואיחוד משפחות יכול לתת מוטיבציה ללוחמים בחזית. היו עולים מצרפת ומארצות הברית. זה משמח ואנחנו מודים על כל רגע כזה, אבל העלייה מאתיופיה פחות מעניינת את ממשלת ישראל". טארקיין עלה עם משפחתו ב-2007, ומאז הם ממתינים לקרוביהם. "אף אחד לא נתן הסבר למה לא עלו, כל פעם שומעים שיעלו כשיגיע אישור. כל פעם מקבלים תשובה ש'כשהזמן יגיע' הם יעלו. כולם ברשימות".

סווינור טארקיין. "כל פעם מקבלים תשובה ש'כשהזמן יגיע' הם יעלו" (צילום: אלבום פרטי)

מדיניות העלייה מאתיופיה מעורפלת מאז כניסתו של אופיר סופר לתפקיד שר העלייה והקליטה. הפרויקטור שמונה לנושא במילואים מתחילת המלחמה, ונבצר ממנו לנהל את מדיניות המשרד. בארגוני הקהילה זועמים על גרירת הרגליים, ורואים זאת כעצירה דה-פקטו של העלייה.

"בבית הספר באתיופיה היו קללות ומכות כל בוקר", אומר טארקיין. "אמרו תמיד 'היהודים הורסים את המדינה'. אני זוכר היטב את ההתעללות הזאת. אני ממש רוצה לראות את סבתא, אז דיברנו בטלפון הרבה, אמרתי 'אני אבוא לבקר אותך'. אחי הצעיר שבסדיר שאל אותי על הנושא הזה. אמרתי לו שהכול בסדר, מי שעושה את העבודה יעשה. הוא יודע שהיא מבוגרת, אבל הוא אומר 'אם לא נראה אותה עכשיו, לא נראה אותה לעולם'.

"כששירתי לא אמרתי אף פעם 'סבתא שלי נשארה מאחור, תעזרו לי'. אמרתי 'אני נותן עכשיו 3 שנים כי זה התפקיד שלי, וכמו שאנחנו עלינו אני מקווה שגם סבתא תעלה'. בקבע כבר שאלתי, אמרו לי שאלו שני דברים שונים".

העלייה מאתיופיה לא תוקצבה בתקציב 2023, אף שמאות יהודים, שממתינים בגונדר ובאדיס אבבה, זכאים לעלייה לפי החלטת הממשלה האחרונה.

במשרד העלייה והקליטה מפנים לסוכנות היהודית בדבר עליית יהודית אתיופיה, וטוענים שהם עוסקים רק בקליטת העולים. בסוכנות היהודית מפנים חזרה למשרד העלייה והקליטה.