מחקר של רשות העתיקות, שפורסם לאחרונה בכתב העת ‘Atiqot 111, חושף את העדות הקדומה ביותר ללחימה ולהתחמשות מאורגנת בארץ ישראל בפרט ובדרום הלבנט בכלל. המחקר גורס, כי בארץ נעשה ייצור המוני מתוכנן של כלי נשק כבר לפני כ-7,200 שנה.
המחקר, בהובלת הארכיאולוגים ד"ר גיל חקלאי, אנו ברון, ד"ר דינה שלם, ד"ר יניר מילבסקי ונמרוד גצוב מרשות העתיקות, בדק 424 אבני קלע מהתקופה הכלקוליתית הקדומה (בין האלף ה-5 לאלף ה-3 לפני הספירה), שנחשפו בחפירות שניהלה רשות העתיקות בשני אתרים גדולים – בעין אסור שבמישור החוף הצפוני ועין ציפורי שבגליל התחתון.
המחקר מצא, שמאות אבני הקלע היו זהות כמעט לחלוטין. הן עשויות, ברובן, מאבן גיר קשה, ומידותיהן כמעט אחידות: אורכן הממוצע הוא 52 מ"מ, רוחבן כ-31 מ"מ, ומשקלן הממוצע 60 גר'.
"האבנים – אשר נועדו ליידוי מכלי נשק בשם קלע, מוחלקות, ובעלות צורה אווירודינמית מיוחדת דמוית חרוט כפול, על מנת לאפשר שיגור מדויק ואפקטיבי", אומרים החוקרים. "אבני קלע דומות נמצאו באתרים נוספים ברחבי הארץ – בעיקר מעמק החולה והגליל בצפון ועד צפון השרון, אך זו הפעם הראשונה שהן נתגלו בחפירות בריכוז שכזה", הם אומרים.
"האבנים האלה הן בעצם העדות הקדומה ביותר ללחימה ולעימותים מזויינים בדרום הלבנט. הדמיון בין אבני הקלע, מלמד על ייצור המוני ותעשייתי למדי. השקעת המאמץ בעיצוב האווירודינמי ובליטוש האבנים מרמזת שהן נועדו לשימוש כנשק מדויק וקטלני", הם אומרים. לדעת החוקרים, הכמות הגדולה וההשקעה בייצור האבנים מצביעות על הכנות מאורגנות ללחימה, ויכול להיות שנעשה מאמץ קהילתי לייצור תחמושת. אם זה אכן כך, נראה שבתקופה הכלכוליתית הקדומה הייתה עליית מדרגה בהכנות לקרב – מייצור פרטני לייצור המוני שמערב אנשים רבים.
הריכוז הגדול של אבני הקלע מהווה עדות להסלמה בהכנות ללחימה בתקופה הכלקוליתית הקדומה באזורנו, אולי בין מרכזי כוח מקומיים. "הארכיאולוגיה מזכירה לנו שוב ושוב, שההיסטוריה חוזרת", אומר אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות. "תובנות המחקר של חוקרי רשות העתיקות פותחות צוהר להבנה עמוקה יותר של החיים והיחסים בין קבוצות אנשים בתקופות הפרהיסטוריות".
