אנחנו רואות אותן בחזית האזרחית, אנו עדות למעשי הגבורה שלהן בחזית הצבאית – מלחמת האין ברירה שנכפתה עלינו הצמיחה גיבורים וגיבורות, שאת סיפוריהם אנו רק מתחילים לגלות. הוואקום הנוראי שהשאירה מאחוריה המדינה באירועים שהובילו לשבת השחורה והמזוויעה של שביעי באוקטובר, ואקום שנמשך בחזית האזרחית גם כעת, מתמלא במראות, קולות וסיפורים שכל כולם תזכורת לדבר המופלא הזה שנקרא החברה הישראלית.
מסיפורי הגבורה של חברי כיתות הכוננות שהגנו בגופם על אחיהם ואחיותיהם בנחיתות מספרית, דרך הרבש"צים האמיצים, החיילים והחיילות, השוטרים והשוטרות, אזרחים ואזרחיות שפשוט לקחו יוזמה ולא חיכו לאף פקודה, ועד החברה האזרחית שמרעיפה חום ואהבה, אוכל, מזון, תמיכה פיזית ונפשית גם לכוחות הביטחון וגם לרבים שנעקרו מבתיהם. המלחמה הזאת מבליטה את כל מה שקצת שכחנו במהלך השנה הקשה האחרונה, שנה של קיטוב חברתי קשה שאף הפך בחלק מהמקרים לשנאה יוקדת. היא מזכירה לכולנו שהאויב נמצא בחוץ ולא בבית.
האסון חסר התקדים מלמד אותנו שהדרך היחידה לנצח היא ביחד. חילוניים, דתיים, אלפי חרדים שמבקשים להתנדב ולהתגייס, גברים וכן – נשים. תצפיתניות, טנקיסטיות, לוחמות עזות נפש, שהיום כבר ברור שאין צה"ל בלעדיהן. חלקן שילמו בחייהן, אחרות נחטפו על ידי רוצחי התינוקות האלה לעזה.
את המלחמה הזאת אנחנו ננצח. בזכות החברה הישראלית שהתאחדה מחדש, וכמה חבל שהיינו זקוקים לאסון כזה בכדי לגלות את עצמנו מחדש. יש לקוות שבשש אחרי המלחמה נזכור היטב שמיצינו את השיח המפריד והמקטב. שלא יהיה עוד אדם שיטיל ספק בשילובן של נשים ביחידות קרביות בצה"ל, שתהליך השילוב של המגזר החרדי בצבא יימשך, שלא ניתקל בתופעות של בני זוג ללוחמים להט"בים שנפלו בקרב ונאלצים לחוות שבעת מדורי גיהנום בדרך להכרה של המדינה בהם. האויב הנאצי הזה לא הבחין בינינו. הוא רצח יהודים וערבים, בנות ובנים, תינוקות וקשישים.
ומילה אחרונה לגבי החטופות והחטופים. כאימא, בין השאר לקצינה בצה״ל שעליה גאוותי הכה רבה, אני לא יכולה אפילו לדמיין את תחושותיהן של אימהות ואבות שלקחו מהם את הסיבה להתעורר כל בוקר. שלקחו להם חלק מרכזי מהלב. הקריאות להחזרתם המהירה והפעולות לשם כך אינן עדות לחולשה של החברה הישראלית, אלא בדיוק על ההיפך מכך. זה מה שמבדיל בינינו לבין חיות האדם שמולנו. הציווי של הנהגת המדינה הוא להחזירם הביתה- את האזרחים ואת החיילים והחיילות. בל נשכח שלא מדובר במכשול למאמץ המלחמתי, אלא בחלק אינטגרלי ממנו.
***
חגית פאר היא יושבת ראש נעמת
