מאות התכנסו הערב (רביעי) בכיכר החטופים ברחבת מוזיאון תל אביב, מצפים ודרוכים לשמוע את החדשות מעוררות התקווה, ולדעת מי צפוי לחזור לחיק משפחתו במסגרת עסקת החטופים. הכאב ניכר באוויר. מאות אנשים, רחשי דיבורים, ושקט מתוח, שמפלחות אותו מדי פעם כמה מילים שנאמרות במיקרופון מהבמה במרכז הרחבה.

"זה אחד הימים הקשים ביותר"

בצד הכיכר, בפינת מאהל המשפחות, יושבת במעגל כיסאות פלסטיק משפחתה של עדן זכריה (28) מראשון לציון, שנחטפה לעזה לאחר שבילתה בפסטיבל הנובה. אימה אורין מספרת שהיא הייתה כבר בדרך הביתה, וליד רעים ירו במכונית שנסעה בה. ככל הנראה זכריה איבדה את הכרתה, ובן זוגה, שנהג במכונית, נרצח. 19 ימים זכריה נחשבה נעדרת, עד שהודיעו למשפחתה שיש אינדיקציה לכך שנחטפה.

24 השעות האחרונות היו עבור אימה מורטות עצבים. "זה אחד הימים הקשים ביותר שהיו לי מאז 7 באוקטובר. אני מרגישה שהלב שלי נחתך לשניים. מצד אחד אני שמחה על כך שיהיו הורים שיקבלו את הילדים שלהם, ומשפחות שיקבלו את היקירים שלהן. אבל הידיעה שיש כאלה שחוזרים, ועדיין לא לקבל את הבת שלי – זה קשה".

בינתיים, המשפחה לא יודעת כלום. "לא משתפים אותנו כמעט בכלום", היא אומרת, אבל היא מבינה. "אי אפשר לשתף בהכול, מידע יכול לפגוע, וגם אי אפשר לשאול 240 משפחות איך לעשות את המשא ומתן. אבל אנחנו צמאים לכל פרט, לכל בדל מידע. אנחנו כואבים מאוד. הסיוט הזה חייב להיגמר, עבור כל העם שלנו. כולם צריכים לחזור. והיא תחזור. אם היא ברשימה אני אהיה הכי שמחה בעולם. כל ההורים עכשיו במצב הזה, ואלה שלא יקבלו את הילדים שלהם עכשיו – מה הם אמורים להרגיש? אין דבר יותר נורא מזה. הסיטואציה הזו לוקחת את כולנו עד קצה גבול היכולת".

היא מאוד מודאגת. "זה יכול לפלג, לסכסך, לגרום לקרע נוראי. אבל אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אנחנו מספיק חזקים כדי לשמוח גם אחד בשביל השני. יש פה ילדים שצריכים לחזור הביתה. גם הבת שלי צריכה לחזור הביתה באותה מידה. כל החיים עוד לפניה".

במתח ובציפייה, היא מבקשת למסור מסר לבתה. "אני רוצה שעדן תדע שאנחנו מחכים לה. אני יודעת שיש לנו צבא מדהים שמסכן את חייו כדי למצוא אותה. היא צריכה לחכות עוד קצת. אני יודעת שזה קשה, לה הכי קשה. אבל כל מדינת ישראל מאחוריה, לא נוותר לרגע, אנחנו חזקים והיא חזקה".

"התקווה מאוד חזקה, אני מרגיש שהוא אוטוטו יבוא"

למרות הכאב הגדול, יש אווירה של תקווה. קבוצה גדולה של נשים, וגם מעט גברים, מתכנסת בכיכר לאירוע הפרשת חלה למען החטופים. אחרים יושבים במאהלים השונים, או מסתובבים בין המיצגים, וקבוצה גדולה של צעירים מתאגדת סביב פסנתר שהוצב במרכז הכיכר עבור אלון אהל (22), פסנתרן מחונן, שנחטף לעזה לאחר שבילה בפסטיבל נובה ליד רעים.

"אלון ואני הכרנו בצבא, לפני 5 שנים, אבל תמיד הרגשתי שאנחנו מכירים כבר שנים", מספר ל'דבר' איתן ברגמן (23). "אין לי הרבה מאוד חברים. אני בוחר בפינצטה. אבל אלון, מהרגע הראשון שראיתי אותו, משהו התחבר. אנחנו דווקא נורא שונים, ויש לנו קשר מיוחד מאוד".

השניים בילו ביחד בפסטיבל ב-7 באוקטובר. "נורא רציתי שהוא יבוא. יומיים לפני הוא אמר לי שהוא מצא כרטיס, והייתי מאושר. הוא הגיע ממש שעה לפני שהכול קרה. כשהגיע, מיד התחיל להשתגע ברחבה. חשבתי לעצמי, איזה אדם זה. הוא לא שתה כלום, לא לקח כלום, רק השמחה שלו מקיפה אותו ומרימה את כולם. היינו ברחבה 5 דקות, בדיוק יצאנו לעשות צ'ייסר לקראת הזריחה, ואז התחילו הבומים".

כבר בהתחלה נפרדו דרכיהם. אהל יצא מהמתחם מוקדם יותר עם החברים שהגיע איתם במכונית, ברגמן וארבע חברות נוספות שהגיע איתן במכונית יצאו לאחר מכן ונסעו דרומה, לכיוון מצפה רמון. "ב-7:15 הוא התקשר וסיפר שהכול בסדר, ועצר במיגונית ברעים. מאז לא דיברנו. כשהגענו הוא כבר לא ענה. סירבתי להאמין שקרה לו משהו. הוא אדם מאוד אינטיליגנטי, הייתי בטוח שהוא ברח והתחבא. קיבלתי סטירה נוראית כשהבנתי שהוא חטוף".

במכונית שאהל הגיע בה היו חמישה: שניים נרצחו, שניים ניצלו, וסיפרו שראו אותו עולה על הטנדר. בסרטון שפורסם כמה שעות לאחר מכן, נראה אהל מועלה על טנדר על ידי מחבלים כשהוא בריא ושלם. לכן, כשהגיעו להודיע למשפחה שהוא נחטף, הם כבר ידעו זאת מזמן, ואף סיפקו בעצמם מידע נוסף. ברגמן עדיין מסרב לצפות בסרטון.

אהל גבר צעיר, שלא צפוי להיות משוחרר בעסקת החטופים הנוכחית לפי המתווה שלה. אבל ברגמן אופטימי. "התקווה מאוד חזקה, אני מרגיש שהוא אוטוטו יבוא. אני תמיד מאמין שאיכשהו זה יהיה הוא, הוא יהיה שם, הוא יבוא למרות הכול. ככה אני מצליח לעבור את הימים, בתקווה שהוא יחזור ובידיעה שהוא עלה על הטנדר הזה בריא ושלם".

למרות הקושי, ברגמן לא כועס. "קרה מה שקרה, וכנראה לקחו אותו כי הוא יכול לשרוד את זה. הוא בחור חזק שרק צריך את האורז והמים שלו, והוא יכול לשרוד ולהמשיך לחכות. והוא יבוא, אין לו ברירה אלא לבוא".

"משחקים בנו בטרור פסיכולוגי איום ונורא"

האירועים בכיכר מסתיימים. לא ידוע עד מתי, אבל לפחות עד שיהיו חדשות. בקצה הקהל, אוחז בשלט יאיר קשת, דודו של ירדן ביבס (38), שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז יחד עם אשתו שירי (38) ושני בניהם אריאל (4) וכפיר (10 חודשים) – שני הילדים הג'ינג'ים שתמונתם נחטפים בחיק אימם הייתה לאחד התיעודים הזכורים והקשים מאותו בוקר.

"זה קורע, זו רולטה רוסית. כן יחזרו, לא יחזרו, מה מצבם – אף אחד לא יודע. משחקים בנו בטרור פסיכולוגי איום ונורא, אין לנו שום ידע". הוא דומע מעט, אך לא נשבר. על השלט שהוא מחזיק מופיעות תמונות בני המשפחה. "אני בטוח שהפרידו ביניהם", הוא אומר, "זו לא אופציה שירדן יחזור כרגע. ניתן רק להמר עכשיו ששירי והילדים כן יחזרו, וזו הנחמה היחידה. יש תקווה, יש אופטימיות, אבל מאוד קשה להגיד כמה".

גם הוא לא כועס, אבל לדבריו, כל פוליטיקה שנכנסת עכשיו לשיח היא דבר גרוע מאוד. "הפוליטיקאים חייבים להגיע למסקנה הנכונה, שכולם חייבים לחזור בכל מחיר. לא רק הילדים והנשים, כולם. גם החיילים. שלא יישאר שם אף אחד. זה לא אחד-שניים, זו כמות מטורפת של אנשים שאי אפשר להתעלם ממנה גם אם הם היו רוצים".