בחדר האירוח בכפר אלבאת' אלגרבי, כפר לא מוכר על כביש 31 מול מחנה נבטים, איברהים וסעיד אלקורעאן מגוללים שוב את סיפור האירועים ב-7 באוקטובר. עסקת החטופים אושרה השבוע, והעצב והאבל ניכרים בפניהם למרות עמידתם היציבה.

איברהים אלקורעאן עם תמונות ילדיו שנהרגו. "הטיל השני פגע בחדר האירוח. אחי נפצע ונמצא בבית החולים. הילדים נהרגו" (צילום: כדיה לוי)

ארבעה מילדי משפחת אלקורעאן נהרגו מפגיעת טיל ביום הראשון למלחמה: מאלכ וחאמד (בני 16), ג'וואד (בן 13) ואמין (בן 11). "התעוררנו בבוקר מקולות טיל שנפל בקרבת מקום", מספר ל'דבר' איברהים אלקורעאן. "הגברים התאספו בחדר האירוח לבדוק שכולם בסדר, היינו 15 איש. התפזרנו, ובחדר נשארו אחי וארבעת הילדים. הטיל השני פגע בחדר האירוח. אחי נפצע ונמצא בבית החולים. הילדים נהרגו. זה היה ב-07:00 בבוקר". כשנשאל על החלטות ופעולות הממשלה, הוא משיב: "אנחנו עדיין באבל. לא מתעסקים בזה".

משפחת אבו סבילה גרה בשיהאבי, בכפר אבו תלול בין באר שבע לדימונה. עלי אבו סבילה, דודם של עאמר אבו סבילה שנרצח כשהציל את ילדי משפחת סוויסה, ושל מוסא אבו סבילה שנרצח בצומת רעים, כובש דמעותיו ומספר על אחייניו. הוא מוסיף כבדרך אגב שקרוב משפחתו, שמתגורר בשכנות לו, הוא קצין שהוקפץ למלחמה מחופשתו בירדן. "זה כפר שהוכר לפני 13 שנים. הממשלה לא השקיעה בו דבר", הוא אומר, ומבטו נודד משביל הגישה אל בתי הכפר. "מה שיש כאן סללו התושבים. אני מקווה שעכשיו הממשלה תראה בנו אזרחים שווים ותדאג לנו".

עלי אבו סבילה. "זה קשה, אבל החיים ממשיכים" (צילום: כדיה לוי)

בשעת בין הערביים ילדי המשפחה משחקים במגרש מאולתר. "עאמר השאיר שני ילדים, בן 4 ובן שנתיים. אישתו בחודש החמישי להריונה. זה קשה", הוא אומר ונושך שפתיו. "אבל החיים ממשיכים".