גם בעיר אשקלון, שמאז תחילת המלחמה נורו אליה למעלה מ-1,200 רקטות, המנופאים נדרשים להמשיך ולהגיע לעבודה, זאת על אף שאין להם כל גישה למרחב מוגן. הירידה מהמנוף היא באמצעות סולמות, אורכת דקות ארוכות ואיננה מאפשרת הגעה למיגוניות הקיימות עבור יתר העובדים באתרי הבנייה.

"תפסה אותי אזעקה במנוף. מהלחץ באתי לשים את האפוד ולרוץ לקבינה, וממש כמעט נפלתי מהמנוף", כך אמר מנופאי העובד על מנוף באשקלון, בהודעה מוקלטת ששלח ליו"ר ועד המנופאים הארצי בהסתדרות רועי ויינשטיין, והגיעה לידי 'דבר'. "אני מקליט לך את ההודעה הזו כשאני כבר איזה שעה בהתקף חרדה של החיים. אני גם ככה בפחדים וסרטים שהולך לפגוע בי הטיל. אני מתעורר בלילות ולא יודע מה לעשות."

"אני לא מבין את ההנחיה המטופשת הזו 'תשימו אפודים'. במה זה יעזור לי?", סיפר המנופאי, "לא מצליח אפילו לשתות מים. כל בוקר אני קם וסוחב את עצמי לעבודה בפחד. כל התראה של אזעקה הלב שלי קופץ ואני מקבל התקפי חרדה על ימין ועל שמאל במנוף, ואיכשהו אני מצליח לאסוף את עצמי אחרי כמה דקות ולהמשיך לעבוד כי אני יודע שגיבוי אני לא מקבל משום מקום".

"אני באמת פונה אליך נואש", המשיך העובד. "אני לא יודע למי לפנות. החלטתי להתקשר לביטוח הלאומי ולשירות הרפואי כי להמשיך ככה אני לא יכול. אני לא יודע איך לצאת לעבודה, איך לישון רגוע. אני לא מבין את הטמטום הזה ואת הטירוף הזה שהבניין הזה יותר חשוב ממני. והסינים שיש להם לאן לרוץ ואיפה להתחבא יותר חשובים ממני. ואני אמור לשבת עם חתיכת המחברת הזו שעאלק קוראים לה שכפ"צ, שאני לא יודע למי הוא יעזור ובמה. הקסדות שהיו אמורים לספק לנו לא מסופקות – אין במלאים ואין לאף אחד. אני לא מבין איך אני אמור לשבת כמו ברווז במטווח".

אשקלון מוגדרת כעיר כתומה על פי הנחיות פיקוד העורף, כלומר כזו שהפעילות בה מצומצמת אך לא מוגבלת לפעילות הכרחית בלבד. במסמך ההנחיות שפרסם הפיקוד עבור ערים אלו, וכולל התייחסות ספציפית לאתרי בנייה, נכתב בהנחיה למנופאים ומפעילי עגורן ש"עובדים בשטח פתוח ללא גישה למבנה" נדרשים ל"עבודה עם ציוד מיגון אישי" וכן ש"בקבלת התרעה – על העובדים להישאר במקומם ולחדול מעבודתם".

אך המנופאים, שעובדים על מנופים בגובה עשרות מטרים, אינם מבינים כיצד אמור שכפ"צ לסייע להם, במידה וייפגעו מרקטות אותן הם רואים מתעופפות בשמים מסביבם. מעבר לסכנה המיידית מפגיעה ישירה, גם פגיעה של הרקטה במנוף עליו הם עובדים עשויה להביא לקריסת המנוף ולנפילתם מגובה עשרות מטרים. עקב המצב, המנופאים בכל הארץ זכאית לתוספת סיכון בסך 4 שקלים לכל שעת עבודה. אבל עבור המנופאים, הסכום הזה אינו פיצוי הולם על החרדה, סכנת החיים ותחושת ההפקרה.

"ניסיתי לדבר עם פיקוד העורף, להבין את ההנחיה המטופשת הזאת. אמרו שיחזרו אלי וידברו איתו" הוסיף המנופאי בהודעה אותה שלח ליו"ר הועד. "אף אחד לא חזר אלי, אף אחד לא דיבר איתי. התשובה הכי נורמלית שהצליחו לתת לי זה שהם מבינים אותי ושזה 'לא מצב אידיאלי'. בטח שזה לא אידאלי. אני לא מצליח לבלוע מים, לא לשתות, לא להירדם. אני מגיע לעבודה עייף ומסכן חיי אדם. כי ביטחון כלכלי אין לי. על חודש שעבר לא קיבלתי שכר. אני לא יודע איך להמשיך ככה ולא יודע מה לעשות".

בוועד המנופאים עדכנו את המנופאים כי מנהלי העבודה מחויבים לספק להם אפודי מגן נגד רסיסים וקסדות, התואמות בכל תכונותיהם את הציוד התקני המקביל בצה"ל. "אם אתר העבודה שלכם לא מספק לכם ציוד ברמה של הנחיות פיקוד העורף, אסור לכם לעלות למנוף. בכל בעיה אתם מוזמנים לפנות לחברי הוועד".

בוועד אומרים שהנחיות פיקוד העורף למנופאים באזורים בהם מותרת פעילות חלקית או מצומצמת, אינה ברורה להם ומעוררת בהם חשש. "התחושה היא שדמנו מותר, מכיוון שמדובר בענף שמוגדר חיוני נטלו מאיתנו את זכות הבחירה שלנו ואנחנו נדרשים לסכן את חיינו", אומר ל'דבר' רועי ויינשטיין, יו"ר הועד הארצי של המנופאים בהסתדרות עובדי הבניין והעץ, "לא ניתנו לנו תשובות טובות כיצד שכפ"צ אמור להגן עלינו בין שמים לארץ ובהיעדר גישה למרחב מוגן, גם בעיר מופגזת כמו אשקלון. הכריחו מנופאים להגיע גם לשכונות שהתושבים מתפנים מהן… המנופאים רואים מהמנוף את המשפחות מתפנות. רואים את הטילים במעופם באוויר, בעיר הכי מופגזת בישראל, אבל להמשיך להמשיך לבנות את הבניין זה יותר חשוב מאשר החיים שלנו".

בפיקוד העורף טענו כי ההנחיות אותן הם מפרסמים הן 'הנחיות כלליות לאוכלוסיה' והפנו את 'דבר' לבקש תגובה ממשרד העבודה, בטענה כי המשרד אחראי לקבוע מי נחשב לעובד הכרחי. במשרד העבודה הפנו חזרה לפיקוד העורף, והבהירו כי הוא הגורם האחראי להנחיות ההתגוננות.