17% מהסטודנטים הערביים מתלבטים אם להתחיל את לימודיהם השנה, או שאינם מתכוונים להתחיל אותה. כך עולה מסקר חדש של תוכנית ״רואד״ מבית אלומה, הפועלת להרחבת הנגישות לאקדמיה הישראלית בחברה הערבית, הדרוזית, הצ'רקסית והבדואית.

הסקר נשען על בסיס מדגם של 296 סטודנטים ערביים שעומדים להתחיל את לימודיהם באקדמיה. 21% מהנשאלים ציינו את האתגר הכלכלי כאתגר מרכזי לקראת שנת הלימודים, 19% ציינו את האתגר הבטחוני כאתגר המרכזי.

נע'ם אבו חרפה-סמארה, מנהלת תוכנית רואד להשכלה גבוהה בעמותת אלומה (צילום: איאד/רותנה סטודיו)

"יש אתגרים שדומים לכולם", מסבירה נע'ם אבו חרפה-סמארה, מנהלת תכנית רואד להשכלה גבוהה בעמותת אלומה. "17% לא בטוחים שיתחילו את שנת הלימודים מסיבות בטחוניות ומסיבות כלכליות".

"חלק המסטודנטים הביעו חשש להסתובב במרחבים משותפים", מספרת אבו חרפה-סמארה. "חלק מהסטודנטיות אמרו משפטים כמו: 'אני הולכת עם ח'יגאב, אפילו אם לא אדבר ערבית יזהו אותי', 'יהיו בקמפוס אנשים עם נשק שחזרו ממילואים זה גורם לי לפחד". 11% מהנשאלים ציינו כי האתגר המרכזי שלהם הוא היותם דוברי ערבית, ו-11% נוספים ציינו את היותם דתיים.

אבו חרפה-סמארה מספרת כי מרכזיותו של האתגר הכלכלי הפתיעה אותה. "המצב הבטחוני הוא גורם משמעותי כמו המצב הכלכלי. המצב הכלכלי מעסיק מאוד את הסטודנטים. חלקם עבדו ופוטרו ואצל חלקם פוטרו ההורים שתומכים בהם כלכלית".

האתגרים המרכזיים של סטודנטים ערבים לקראת שנת הלימודים (מתוך סקר על צורכי סטודטנים ערבים בזמן חירום שערכה תוכנית "רואד" להנגשת השכלה גבוהה בחברה הערבית)

מהסקר עולים גם הבדלים בין הקבוצות השונות. "אצל הדרוזים יש קושי בלימודים כי הם לא בפוקוס, כי יש בני משפחה במילואים. במזרח ירושלים, באזור הדרום ובמשולש יש אוכלוסיות יותר שמרניות, שם החששות גדולים יותר.

ההורים חוששים לשלוח את ילדיהם לאקדמיה

"היום הסטודנט הערבי מבין שהוא הולך לפגוש אנשים מהמילואים שחוו דברים קשים", אומרת אבו חרפה-סמארה. "זה מעסיק אותו וגורם לו לבלבול. יש הורים שלא רוצים לשלוח את ילדיהם ללמוד באוניברסיטה השנה – אלה דברים שלא מאפיינים חברה ערבית, שבדרך כלל ממוקדת לאקדמיה. לפני כן המטרה היתה לסיים את האקדמיה, להשתלב בעבודה ולבנות בית. היום ההורים לא מוכנים לשלוח ללימודים בגלל חששות מהשהות בישובים מעורבים ומהמרחק מהבית".

"החשש מתמקד במוסדות הגדולים, לשם הולכים רוב הסטודנטים של החברה הערבית. לא מצאנו הבדל בין סטודנטיות לסטודנטים. יש לזכור כי 75% מהסטודנטים הערבים באוניברסיטה הן נשים. סטודנטיות ממזרח ירושלים ומהדרום הן לרוב עם חיג'אב, אז החשש שלהן גדול יותר".

כיצד המצב הנוכחי ישפיע בעתיד, על שנת הלימודים הבאה?
"כרגע אין מידע על תנועה מוגברת לאוניברסיטאות מחוץ לישראל. ברשות הפלסטינית אין אפשרות כרגע ללמוד. לגבי ירדן, נדע לאחר פתיחת שנת הלימודים. אין ספק שחלק מההורים היו מעדיפים לשלוח את הבן ללמוד בחו"ל. זה יותר בטוח, על אף המעמסה הכלכלית. לא צריך לדאוג את מי הוא יפגוש, הוא ירגיש יותר בנוח להסתובב".

"החשש שלנו הוא שלמרות הקפיצה המשמעותית בהשתלבות באקדמיה, תהיה נסיגה. 21% מהסטודנטים הם ערבים, ועדיין לא מיצינו את הפוטנציאל בחברה הצעירה. לפני המלחמה, המיקוד שלנו היה לסגור את הפער בין גברים לנשים. החשש עכשיו הוא שנחזור למספרים הקודמים. נוכל להבין את המצב באמת רק לקראת ינואר, עם פתיחת הרישום לשנה הבאה".

מה אתם מציעים לאלה שיבחרו לא להתחיל את לימודיהם השנה?
"זו הזדמנות לעודד פרויקטים של 'שנת מעבר'. אנחנו מתכננים מסלול שנת מעבר בעבור אותה אוכלוסיה, שבמהלכו יקבלו תעסוקה מותאמת. נעבוד על כישורים ומיומנויות ונכין אותם במהלך השנה לאקדמיה. אנחנו לא רוצים לאבד אותם ושיוותרו בכלל על האקדמיה. היום, אם ההורים צריכים לבחור, הבת תלך לאקדמיה והבן ילך לעבוד. אנחנו רוצים ליצור מענה יחודי לאלה שלא התקבלו שילכו לעבוד ויתכוננו לאקדמיה".

כיצד ניתן לענות למצוקות הסטודנטים החדשים?
"אחד האתגרים הוא השנה הראשונה. זו שנה קריטית, והסטודנטים זקוקים לליווי. אחוזי הנשירה הגבוהים ביותר הם בשנה הראשונה. המטרה שלנו שהם ייכנסו וישתלבו ויסיימו. צריך להנגיש את כלי הסיוע, תמיכה נפשית, כלכלית. הצעירים הערבים לא יודעים להשתמש בשירותי המוסד האקדמי. הם לא מספיק מונגשים למרות מאמצי המוסדות".

"בדרך כלל אנו לא מתערבים בשנה הראשונה, העבודה שלנו מסתיימת עם הקבלה ללימודים, אבל אנחנו מבינים שזו לא שנה רגילה, ושחייב להיות מענה שלנו ושל המוסדות עצמם. צריך להכין את הסגל האקדמי לדבר הזה ולהכין את כל הסטודנטים. זו הזדמנות לארגוני חברה אזרחית, למוסדות ולערים מעורבות, זה אינטרס משותף לכולם שכל אחד ירגיש שהאקדמיה מחכה לו. זה מאמץ משותף לכולם לקהילה, לשלטון מקומי לרואד ולמוסדות, שכולם יתקדמו וישתלבו בחברה".

יש משהו שהסטודנטים עצמם יכולים לעשות?
"נדרש מהסטודנט להיות בקשר עם הצוות המנהלי והאקדמי, להיעזר בשירותים ולדעת לפנות כשצריך עזרה ותמיכה. הוא צריך להכיר לעומק את הנהלים ולהבין את כללי המשחק בקמפוס. הסטודנט הערבי סבור שזה כמו בבתי הספר, מכסימום יזמינו את ההורים לשיחה, אבל זה לא כך. הם צריכים לקחת אחריות על עצמם, להשתתף בפעילויות חברתיות". לאלה שיבחרו לא להתחיל ללמוד השנה, אומרת אבו חרפה -סמארה: "זה לא זמן אבוד. זה זמן להשקיע, ללמוד, לעבוד על השפה. זה זמן חשוב להכנה טובה יותר לאקדמיה".