"חשבתי הרבה מה לומר ולכתוב לעם ישראל בימים אלה. והמילים פשוט לא יוצאות מפי. המראות המזעזעים מהימים האחרונים, המשפחות שנמחקו ברגע, השכול הבלתי נגמר שרק עולה במספרו והכאב הבלתי נגמר בכל העם", כך כתב בפוסט, עשהאל שבו, שחקן נבחרת ישראל וקלן הגרמנית בכדורסל כיסאות גלגלים, על ההתמודדות שלו מאז ה-7 באוקטובר. "בתור אחד שעבר את הנורא ביותר לפני כ-21 שנה זה פתאום מרגיש שההיסטוריה חוזרת. הפיגועים שהיו בתקופת האינתיפאדה והחוסר אונים פשוט לא נגמר".

ב-20 ביוני 2002, כאשר היה בן 9, פרץ מחבל ביריות לבית משפחת שבו באיתמר, רצח את אם המשפחה רחל ושלושה מבניה נריה (בן 15), צביקה (בן 12) ואבישי (בן 5). בפיגוע הרצחני נפצעו שני ילדים נוספים, בהם עשהאל. בקרב עם המחבל נהרג גם מפקד כיתת הכוננות יוסף טויטו במהלך ניסיונו לחלץ את הנפגעים. שבו נפצע קשה בפיגוע, בו מאתיים רסיסים ושלושה כדורים חדרו לגופו, כתוצאה מכך איבד את רגלו הימנית.

עשהאל שבו בטקס המשואות בהר הרצל, ביום העצמאות ה-74 למדינת ישראל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

האירועים הקשים באותה שבת נוראית ביישובי עוטף עזה השפיעו עליו מאוד. "התדירות של הפלאשבקים והסיוטים התגברו מאז שהכל התחיל, עם חרדות נוספות למיניהן", מספר שבו בראיון ל'דבר'. זה מרגיש מאוד דומה, זה גם קרה בתוך הבית, שגם נשרף והמשפחה שלי נרצחה. אני עברתי את זה ואני יודע איך זה מרגיש. אני יודע איך הילדים האלו הרגישו, כאשר הם היו שם כאשר הבית שלהם נשרף. זה משהו שאני יכול מאוד להזדהות איתו, אז באופן אישי זה השפיע עליי מאוד".

"הדבר שהכי קשה לי כרגע זה לשמור על שגרה בתוך חוסר שגרה. ברגע שאתה בחו"ל, אתה לא חיי את זה בצורה הזאת. אתה הולך לסופר ולעבודה והכל כרגיל. שום דבר לא השתנה ובפנים אתה קרוע. עד הרזולוציה של להיות יום שלם עם הילד, להראות לו שגרה, לשמוח איתו ולצחוק איתו כאשר בפנים אתה קרוע. הלב בישראל והגוף נמצא בגרמניה".

"ביקשתי מהם שנשחק עם סרט שחור על הכתף, כמובן שכולם הסכימו"

חבריו לקבוצת קלן הגרמנית, תומכים בו לאורך התקופה האחרונה "בשבוע הראשון שהכל התחיל והייתי אאוט לגמרי. השחקנים שאיתי בקבוצה מבינים ותומכים". באחד המשחקים החליט שבו לעלות עם למשחק עם סרט שחור על הכתף וחבריו לקבוצה הצטרפו אליו. "דיברתי עם השחקנים, ביקשתי מהם שנשחק עם סרט שחור על הכתף, כמובן שכולם הסכימו בלי שום בעיה. יש לי אפילו שני שחקנים טורקים בקבוצה והם תומכים בי, ממש כמו משפחה".

עשהאל שבו במדי נבחרת ישראל בכדורסל בכיסאות גלגלים. "מייצג משהו יותר גדול" (צילום: Ana Sasse)

שבו הרגיש שהוא צריך לעשות משהו אישי יותר וצייר על מגן המפרק את דגל ישראל. "לקחתי השראה מדני אבדיה שרשם 'עם ישראל חי' על הנעליים. אבל אנחנו לא ענף של נעליים, אנחנו יותר ענף של מגני מרפקים", הוא אומר בחיוך. "כל אחד לובש את המדים שלו, כוחות הביטחון והצבא עולים על המדים שלהם ונכנסים לעזה, אני עולה על המדים שלי פה ומייצג את ישראל, אני כרגע מייצג משהו גדול יותר".

איך האווירה בגרמניה ביחס למלחמה בישראל?
"יש מקומות בגרמניה כמו ברלין ששמעתי שיש קצת יותר אירועים כמו סימון בתים של יהודים. קלן זאת עיר מעורבת מצד אחד יש פה הרבה מהגרים ומצד שני מאוד רגועה. המשטרה לא מאפשרת פה הפגנות פרו פלסטיניות. באופן כללי אני מרגיש שגרמניה מאוד תומכת, הוציאה את החמאס ואת הסיסמה של החמאס 'מהנהר ועד הים' מחוץ לחוק".

בזמנים קשים אלו שומר שבו על הקשר עם אנשים בארץ ומתעדכן על המתרחש בישראל "אני מדבר כל הזמן עם המשפחה והחברים. חברים שבצבא, קצינים ואפילו פוליטיקאים. אני בקשר עם כולם, אני רוצה לשמוע את כולם. זו גם הדרך שלי לחוות ולהרגיש את מה שבאמת קורה".

כמו ספורטאים רבים המייצגים את ישראל ברחבי העולם, שבו לוקח חלק במלחמת ההסברה של ישראל ברשתות החברתיות. "בחודש האחרון אין לי שום סטורי או פוסט שאינו קשור למלחמה. יש לי הרבה חברים שהם לא ישראלים. זה חשוב שהם יראו את זה, כי זה מבחינתי ההסברה שלי. אני גם מראה מראות לא קלים בחלק מהפרסומים שלי. אבל כמו שכולנו כבר הבנו זה חשוב שהעולם ידע וזה חשוב שידעו שאנחנו לא ניתן לזה לקרות עוד פעם".

עשהאל שבו במדי נבחרת ישראל בכדורסל בכיסאות גלגלים (צילום: Ana Sasse)

קלן החלה את העונה בצורה טובה ונמצאת כרגע באמצע הטבלה "אנחנו בעליות וירידות. שיחקנו מול אלופת גרמניה לאן-דיל, הפסדנו להם רק בארבע נקודות. מצד שני מול הקבוצות החלשות מתחתית הליגה שיחקנו פחות טוב ובשבוע שעבר הפסדנו למינכן בהארכה בנקודה וניצחנו רק בהארכה את קבוצת זויקאו שאנחנו הרבה יותר טובים מהם".

באופן טבעי המצב בארץ משפיע גם על היכולת של שבו במדי הקבוצה. "למען האמת הראש לא ממש בכדורסל. זו הקריירה שלי, זאת העבודה שלי, זאת המטרה שאני לשמה פה בגרמניה, אבל אתה נכנס לפרופורציות עם כל המצב בארץ".

"צריך למצוא כוחות להקים את החיים מחדש"

גם בתקופה זו, הוא שומר על אופטימיות זהירה ושואף אמונה מתוך המסע האישי שעבר. לאורך השנים הצליח שבו להשתקם, הפך לשחקן נבחרת ישראל, פיתח קריירה בחו"ל והקים משפחה. "צריך לדעת שגם כאשר עוברים את הרע ביותר, משהו שלא היינו מסוגלים בכלל לחשוב עליו. אנחנו עדיין חזקים ואנחנו קמים ממנו".

"חשוב לי להגיד למשפחות האלו ולאנשים שחווים עכשיו את הרע ביותר, אין תרופה, אין קסם, זה פשוט עניין של אמונה, כוח רצון וזמן", אומר שבו. "צריך למצוא כוחות להקים את החיים מחדש, זה דברים שלוקחים זמן וצריך כוח מבחינה הזאת".

"מבחינתי, הכי חשוב זאת האחדות שיש עכשיו, שנהיה גוש אחד, עם אחד וחשוב שזה ימשך גם אחרי המלחמה. אני מקווה כשנסיים את המלחמה הזאת, שהמדינה שלנו תהיה שקטה עם ביטחון לא משנה איפה אתה נמצא במדינה. זה מה שאני רוצה להאמין, שאנשים האלו יצליחו לקום ולהקים משפחות. היישובים בעוטף יחזרו ויתפתחו ויהיה שם עתיד".