בימים בהם החברה הישראלית עומדת משתאה מול כוח החיים של הזקנות ששוחררו מידי מרצחי חמאס, גם מועדון ניצולות וניצולי שואה באילת (מנש"ב) החליט להתגייס למלחמה, או ליתר דיוק לטרנד השפמים שמלווה אותה. ניצולי השואה העלו סרטון לטיקטוק בו הם מופיעים עם שפמים, אמיתיים ומזויפים, כדי להביע תמיכה בחיילי צה"ל.
@moadon_manshav מצטרפים לטרנד השפמים ???????????? #שפמיםמילואים #ניצולי_שואה
(המשתתפות והמשתתפים בסרטון לפי הסדר: יעקב פיטוסי, מירנה פוליציאנה, דוד כהן, עופר מאיר, קלרה ינקו, פרננד ואודט אטיאס, חווה ענקרי, סיומה רוטשטיין, אבנר כרם, שמעון בלייכר, ארמונד וגילה גוריון)
טרנד השפמים של המילואימניקים התחיל מיד עם הגיוס הרחב ב-7 באוקטובר, ובמהלך החודש וחצי האחרונים, עלו מאות סרטונים לרשת בהם השפמים הם הכוכבים האמיתיים. "הראיתי להם את הטרנד בטיקטוק", מספרת ל'דבר' סנדרה אהרוני, מתנדבת במנש"ב ועוזרת סגן ראש העיר אילת, "ואמרתי: 'ממחר כל הגברים לגדל שפם'. יש כמה שגידלו במיוחד. ברביעי האחרון אחת המשתתפות, מירה, הביאה ערכות שפם של פורים. גזרנו ואילתרנו עם סלוטייפ, וצילמנו בטייק אחד".
"אני משתדלת ליצור חוויות שקשורות לדברים עכשוויים – טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק", אומרת אהרוני, "שיהיו מעודכנים". אחרי שסיימו לצלם את הסרטון, מספרת אהרוני, תפסה את החברים במועדון אזעקה, וכולם נכנסו מהר למרחב המוגן, עם השפמים עליהם.
"כניצולי שואה אנחנו צריכים הומור"
המועדון הוקם לפני חצי שנה, ביוזמת ניצול השואה והמלונאי אבנר כרם. מתחילת המלחמה נפגשים הניצולים במועדון בכל בוקר ל'פרלמנט' ולארוחה. הם מתעקשים להתנדב, לארגן חבילות לחיילים, ולהרים את המורל. דווקא הם יודעים כמה חשובה הרוח תמיד ובייחוד בעת הזו.
"התחלנו לפתוח כל יום כי זה עלה כצורך מהשטח", מספר כרם, "אי אפשר היה להיות מול הטלוויזיה כל היום. ביום שפיקוד העורף אמרו לכולנו להצטייד, התקשרה אלי אחת ממשתתפות במועדון ואמרה לי סנדרה, את לא מבינה, הגעתי למכולת ולא היה תפוח אדמה והרגשתי בשואה'.
כרם, שנכדיו משרתים במילואים, שמח לשמח את עם ישראל בימים האלו: "כניצולי שואה אנחנו צריכים הומור. אנחנו מתעקשים לצחוק על עצמנו ועל החיים, כל דבר שיוציא אותנו מהאווירה הדיכאונית. מדי פעם משתטים – קצת הומור בתוך הטרגדיה של המלחמה על הקיום שלנו. כולנו במתח, לא יודעים מה יהיה מחר, ומתפללים לראות את כל החיילים והחטופים חוזרים בשלום מהמלחמה".
"יש צבא וכיתות כוננות, שם לא היה לנו כלום"
סיפור ההישרדות של כרם בלתי נתפס. הוא נולד בקרקוב ב-1940, ובגיל שנתיים הוכנס עם משפחתו לגטו. הוא הופרד מהוריו ואחיו שנרצחו. עד גיל 5 הסתתר ביערות עם אחיו וקרובת משפחה, ושרד בזכות תולעים ופטריות יער. הוא עבר דרך 'רכבת קסטנר', ברגן בלזן, ושוויץ, ולבסוף הגיע באוניית מעפילים לישראל. הוא התגייס לצה"ל מוקדם, כי רצה להיות חייל. עכשיו, עם 5 נכדים, הוא יודע שניצח את הנאצים: "שרדנו ואנחנו מתרבים".
"אנחנו מסתובבים עם שלטים של לעולם לא עוד, ומה שהיה זה רחוק מלהיות שואה. יש צבא וכיתות כוננות. שם לא היה לנו כלום", אומר כרם, "אבל לראות את הילדים קשה לי, זה לא נגמר."
כרם מספר שגם בהיותו בן יותר מ-80 הוא עובד בבית מלון בעיר, מלון אשר בחודש וחצי האחרונים מארח מפונים מהדרום.
"כל המלון מפונים, ואני נושם אותם. לראות את הכאב שלהם – אתה רואה בעיניים, בהתנהגות. יש כאלה שאין בית לחזור אליו, יש כאלו שאיבדו ילד או ההורה. נורא קשה לי. כשמישהו שאל אותי מה אני יכול לייעץ – אני לא יכול לייעץ, רק שכל אחד יחזק את השאיפה להישאר בחיים".
אהרוני מבטיחה שבקרוב יצולמו עוד סרטונים הומוריסטיים ומעודדים מהחבורה הבלתי מנוצחת מאילת, "בסרטון הבא נצלם את 'אולי נחש אותי נחש'. יש למה לצפות".
