בשבוע שבו עובר תקציב חברתי שאין בו בשורה לעניים, לנכים, לקשישים, למחוסרי הדיור ולנאנקים תחת עול הקיום בארץ המגבלות הבלתי אפשריות –  אין מתאימה מהאמירה המנותקת בהזייתה של ראש הממשלה על אבדן ביתו, שהוא מעון רשמי של המדינה.

את מילות השיר פולשים של אלמוג בהר אני רוצה להקדיש למי שלא מאמין שרגישות גבוהה מאפשרת מבט אל העתיד, או שהמציאות היא סאטירה חזקה יותר מהסאטירה.

פולשים / אלמוג בהר

א.

— זוֹכֶרֶת אַתְּ שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ נִסִּים?

הַמַּיִם הָיוּ לְיַיִן, הַלֶּחֶם לְבָשָׂר,

הַתַּרְנְגוֹל קָרָא וְהַקֵּיסָר הָלַךְ לְבֵיתוֹ?

— לֹא זָכַרְתִּי שֶׁהָלַךְ הַקֵּיסָר לְבֵיתוֹ,

כֵּיצַד יֵלֵךְ — כְּשֶׁכָּל הַמַּמְלָכָה בֵּיתוֹ?

ב.

כֻּלָּנוּ בָּאנוּ מֵרֶחֶם, כֻּלָּנוּ הוֹלְכִים אֱלֵי קֶבֶר,

אֲבָל בֵּינְתַיִם נִתְעַכֵּב בָּרְחוֹבוֹת, נִפְלֹשׁ לְבָתִּים,

נֵדַע: הַלַּיְלָה מַמְתִּין לַיּוֹם וַאֲנַחְנוּ — לַמִּשְׁטָרָה.

ג.

וְהַשּׁוֹטְרִים מֻרְגָּלִים בְּמַגַּע גּוּף בְּגוּף,

בַּאֲחִיזַת יְדֵי מַפְגִּינִים, בַּהֲרָמַת הַבָּשָׂר

מִן הָאֲדָמָה לָאֲוִיר, בְּהַשְׁלָכָתוֹ

אֶל פִּי נַיֶּדֶת פְּעוּרָה.

וַאֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים לְהִתְנַגֵּד וְלוֹמְדִים שִׁעוּרִים

בְּמַגַּע הַבָּשָׂר, אוֹחֲזִים יָדַיִם בְּשׁוּרָה מוּל נַיֶּדֶת

לְעָצְרָהּ, וְאַחַר־כָּךְ נֶאֱחָזִים בְּכֹחַ הַכְּבִידָה

בִּישִׁיבָה עַל הָאַסְפַלְט בְּלֵב הַצֹּמֶת, מְחַשְּׁבִים

מִי יִכָּנַע רִאשׁוֹן, נֶהַג הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁמּוּלֵנוּ, אֲנַחְנוּ

אוֹ כֹּחַ הַכְּבִידָה.

ד.

נָבוֹא מִן הַסִּמְטָאוֹת, מִן הַסִּסְמָאוֹת,

נַעֲמֹד בִּרְחוֹבוֹת הַנָּהָר, בְּמִישׁוֹר הָהָר,

נִתְקַבֵּץ בַּכִּכָּרוֹת, נַחְסֹם אֶת הַכִּרְכָּרוֹת,

אֶת הָאוֹטוֹבּוּסִים, אֶת הַגִּ'יפִּים וְהַסּוּסִים,

וְלֹא נִצְהַל בַּמִּלְחָמוֹת שֶׁעַל הַגְּבוּל.

ה.

נִישַׁן בָּרְחוֹבוֹת, נָקִיא בָּרְחוֹבוֹת,

נִתְחַמֵּם בְּחַדְרֵי מַדְרֵגוֹת כְּשֶׁחֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה מֵגֵן עָלֵינוּ,

וּבֵינְתַיִם נְחַכֶּה לְחֹם הַיּוֹם.

נָבוֹא רְעֵבִים־שְׂבֵעִים, נָבוֹא אוֹהֲבִים־זוֹעֲמִים,

נָבוֹא אִלְּמִים עַד כְּדֵי בֻּלְמוּס שֶׁל צְעָקוֹת.

ו.

אָמְרוּ שֶׁאֲנַחְנוּ פּוֹלְשִׁים. אִם כָּךְ נִפְלֹשׁ

רָחוֹק יוֹתֵר, אֶל תּוֹךְ גּוּפָם שֶׁל הַמְפַנִּים,

אֶל תּוֹךְ מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם נִפְלֹשׁ

אֶל הַשִּׁירִים, אֶל הַמִּלִּים,

נִפְלֹשׁ אֶל חַדְרֵי הַשֵּׁרוּתִים הָרַבִּים,

הַמְרֻוָּחִים, בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר.

ז.

— וְאִם נַזְמִין אֶת הַקֵּיסָר שֶׁיָּגוּר עִמָּנוּ

בַּשִּׁכּוּנִים, שֶׁיַּעֲמֹד עִמָּנוּ מוּל הַשּׁוֹטְרִים,

שֶׁיִּמָּתְחוּ יָדָיו בַּאֲחִיזָתָם וְיִכְאֲבוּ רַגְלָיו

כְּשֶׁיֻּשְׁלַךְ אֱלֵי נַיֶּדֶת, אוּלַי יָבִין?

— וְתַאֲמִין שֶׁיָּבוֹא הַקֵּיסָר? עֲדַיִן תַּאֲמִין?

אוּלַי כִּסְאוֹ בּוֹעֵר, אַךְ יוֹעֲצָיו אוֹמְרִים לוֹ

שֶׁכִּסְאוֹ זוֹהֵר, שֶׁלִּבּוֹ הוּא שֶׁבּוֹעֵר.

שירים לאסירי בתי-הסוהר

שירים לאסירי בתי-הסוהר

 

איך נולד השיר?

השיר נולד בתקופה של מאבק האוהלים. תנועת המעברה נאבקה בירושלים נגד פינויים של אזרחים מדיור ציבורי. כחלק מהמחאה פלשנו לכמה בניינים של דיור ציבורי ובניינים נטושים בבעלות המדינה, בין היתר ברחוב פינסקר, קרית יובל, עמק רפאים, קינג ג'ורג' ועוד. תקופת המאבק הזה הולידה את השיר.

מה הוליד המפגש בין השיר לקוראים?

המפגש עם קוראים הוא בכל פעם לידה נוספת לשיר. הוא מוציא אותו מההקשר המקורי והספציפי שבו הוא נכתב ומשליך אותו אל הקשרים חדשים. קראתי את השיר בהפגנות שירה של תנועת גרילת תרבות, במקומות אחרים ובתחושה של חיבור בין מאבקים, והשיר פורסם בספרי האחרון "שירים לאסירי בתי-הסוהר". כל קריאה והקראה מולידות את השיר בהקשרים ומשמעויות חדשים.

אילו משורריםות השפיעו על כתיבתך בנושאים חברתיים?

משוררים שהשפיעו עלי מבחינת כתיבה בנושאים חברתיים הם בין השאר ארז ביטון, שהכתיבה שלו מחברת בין ההקשר החברתי למזרחי, ומחברת את הלשון הערבית למציאות הישראלית. משורר נוסף הוא פבלו נרודה שהרבה מהשירה שלו קשורה במאבקים החברתיים של דרום אמריקה. ושלישי הוא ניזאר קבאני ששירת המחאה שלו העסיקה אותי והקסימה אותי זמן רב, בין השאר שירתו על לבנון העולה בלהבות עם מלחמת האזרחים והפלישות של הצבאות הישראלי, הסורי והאמריקאי אליה.

"שירים לאסירי בתי-הסוהר" מאת אלמוג בהר, ראה אור בהוצאת אינדיבוק 2016