"הילדים שהגיעו אלינו לא היו עם הורה בשבי, אבל הייתה להם דמות מבוגר מיטבית. הילדים שהיו שם באו מקהילות מאוד מחוברות, המבוגרים פרסו חסות על הילדים", אומרת ל'דבר' חנה וייסמן, הפסיכולוגית הראשית בבית חולים לילדים ספרא בבית החולים שיבא תל-השומר. וייסמן מוסיפה כי "הדמות הבוגרת, גם ההורים, היו גם הם בסיטואציה מורכבת של חוסר וודאות". בית חולים שיבא תל-השומר קיבל עד כה 29 שבים משבי בעזה, ביניהם 8 ילדים.

"התקבלו ילדים ואימהות במצב מורכב. הם חוו גם את האירוע של ה-7 באוקטובר שם חוו כנראה אובדנים, וגם את תקופת השבי. הפגישות המשפחתיות היו מאוד מרגשות. הילדים ונשים היו נראים לנו בסדר – אבל צריך לעקוב, להתבונן, להיות ערניים אם יעלו תופעות של חרדה. בבית החולים יצרנו חממה עוטפת, חמימה ותומכת. הבעיות יצוצו אחרי, ויש להם צורך בהתאוששות ארוכה".

על תהליך השיקום של הילדים שחזרו משבי, וייסמן אומרת, "עכשיו צריך לאזן את התפקוד היומיומי – לדאוג לשינה, לאכילה, לתקשורת עם משפחה וחברים. טיפול נכון בבסיסים יתרום למצבם הרגשי בשנים הקרובות". לפי וייסמן, שבים רבים התקשו לישון בלילות הראשונים של חזרתם לארץ. וייסמן מציינת עוד קושי בתהליך השיקום: "רוב המשוחררים לא חזרו לבית שלהם ולאו דווקא להורים שלהם, חלק מההורים נרצחו וחלק נשארו בשבי. מעטים מאוד חזרו לתא משפחתי השלם שלהם".

"חשוב מאוד לחזור לחברת הילדים בקהילות שלהם. מי שחוזר לקהילה מצבו טוב יותר, כולם מכירים את כולם וכולם חוו טלטלה קשה, יהיה להם יותר קל להשתלב חזרה עם חבריהם מאשר לילדים שקבוצת השווים שלהם לא חוו אובדנים ב-7 לאוקטובר. יהיה צריך הרבה רגישות והרבה הנחיה לקבוצת הילדים – איך להתייחס, איך לקבל".

חנה וייסמן. "בדקנו אותם בצורה מאוד רגישה ועדינה. יצרנו מרחב בו הילדים הרגישו יכלו להרגיש נעימות ועטיפה" (צילום: דוברות ביה"ח שיבא)

"השבים נמצאים בסיכון לפיתוח תסמיני פוסט-טראומה. הם צריכים לאבד את החוויות עם מטפל פסיכולוגי קבוע כדי שהזיכרונות  יישארו לא מעובדים מצד אחד, ומצד שני לא ייקבעו בצורה לא מיטיבה. את העבודה הזאת הם יעשו בקהילה בהמשך".

על הזמן בבית החולים, אומרת וייסמן, "בדרך כלל בית חולים מתקתק בדיקות רפואית, הבדיקות הרפואיות שעברו השבים היו בנוהל אחר לגמרי, בדקנו אותם בצורה מאוד רגישה ועדינה. יצרנו מרחב בו הילדים יכלו להרגיש נעימות ועטיפה. ובתוך המרחב הזה, אנחנו הפסיכולוגים היינו סוג של לוויינים, היינו שם כדי להנחות, לתמוך ולייעץ. הליווי היה רך עדין ומותאם לצרכי המשפחה, מטרתנו היה לתת למשפחה לעבור את התהליך שלה בצורה שהיא רצתה. חברי המשפחה התייעצו איתנו על איך למסור בשורות מרות לאהובים שלהם".