מרוקו אמנם גינתה את טבח 7 באוקטובר, ונקטה עמדה ניטרלית לגבי המלחמה, אבל פעיל חברתי שמקורב לקהילה היהודית במדינה, ומעדיף להישאר בעילום שם, מספר על עלייה באנטישמיות. "היו הפגנות נגד ישראל", הוא אומר ל'דבר'. "אנחנו מדינה חופשית ומותר להפגין. זה בסדר להתנגד לישראל, אבל יש הבדל בין זה לבין אנטישמיות וקריאה לחיסול מדינת ישראל".
ממשלת מרוקו שולחת סיוע לפלסטינים, ובשבוע שעבר אכן התקיימו צעדות תמיכה בפלסטינים בטנג'יר ובקזבלנקה, בהשתתפות עשרות אלפי מפגינים. נשמעו גם התבטאויות אנטישמיות של פוליטיקאים ואנשי ציבור, אבל הן לא זכו להד ציבורי רחב.
כיצד המלחמה השפיעה על המצב?
"מ-7 באוקטובר החלו קריאות נגד יהודים, לא ישראלים. יהודי מרוקו הואשמו במימון ישראל והסתגרות. מפורסמים טענו שיהודים שגרים כאן לא עוזרים למוסלמים ושולטים בכלכלה המרוקאית, וקראו ליהודים קמצנים. זה מסוכן מאוד. זה מסכן חיים של אנשים".
בראיון לערוץ יוטיוב אמרה נבילה מוניב, מזכ"לית מפלגת השמאל הרדיקלי PSU לשעבר, שהיהודים שחיים במרוקו לא ממלאים את חובותיהם כאזרחים מרוקאים, ותורמים את הונם לישראל.
"זה מיעוט קטן, אך משמעותי", מסביר הפעיל. "האנטישמיות מרימה ראש, ואסור לנו להתעלם ממנה או לקוות שתיעלם. צריך להכיר בקיומה של האנטישמיות במרוקו ולהילחם בה. מרוקו אמנם גינתה את ההתקפה של חמאס, אבל הרחוב המרוקאי אינו אחיד. הפגינו כאן כמיליון איש (מתוך אוכלוסייה של כמעט 38 מיליון) נגד ישראל. 90% מהם היו תומכי המפלגה האסלאמיסטית PJD, 10% היו השמאלנים הרדיקלים, ומעט תומכי BDS.
"האסלאם הרדיקלי במרוקו חדש. הוא הגיע מהמזרח התיכון ללא שורשים בתרבות המרוקאית. לפני 20 שנה הייתה צמיחה של האסלאם הרדיקלי, אבל רוב המרוקאים חזרו לאסלאם המרוקאי המתון. יש יוזמות מהחברה האזרחית למציאת פתרון. אחת מהן היא עצומה של שתי נשים, יהודייה ומוסלמית, במטרה להאיר שיש בעיית אנטישמיות במרוקו".
איך הדברים נראים בערוצים הרשמיים?
"הטלוויזיה הלאומית כמעט לא מסקרת את האירועים. היא שומרת על עמדה ניטרלית. הממשלה מנסה למצוא פתרון".
ב-19 בנובמבר התקיים ברבאט מפגש סולידריות עם פלסטין. במסגרת המפגש, קרא בכיר חמאס ח'אלד משעל לעם המרוקאי להתנגד להסכם השלום עם ישראל.
"כשמשעל פנה לציבור המרוקאי ללחוץ על הממשלה לנתק את יחסיה עם ישראל, זו הייתה התערבות גסה שלא במקומה ביחסים בין המלך לציבור. זה כמו לפנות לילד במקום לאב המשפחה. המלך, מוחמד השישי, הוא מפקד המאמינים (אמיר אלמואמינין). הוא אחראי על המוסלמים והיהודים במרוקו. הוא מקדם דיאלוג ויצא נגד האנטישמיות. אביו, המלך חסן השני, סייע ליהודים, וסבו, המלך מוחמד החמישי, הגן עליהם מפני הפשיסטים".
איך ניתן לשפר את המצב?
"האמון בין האנשים פוחת כרגע. כשהמלחמה תסתיים, צריך להגביר את הקשר בין האנשים, יוזמות של מפגשים. מאז חתימת הסכמי אברהם נבנו הקשרים, עלינו להמשיך לבנותם. ההיכרות בינינו שינתה את התפיסה של יהודים כלפי האסלאם והעולם הערבי, ואת התפיסה של מוסלמים כלפי היהודים. אסור לנו לתת לרדיקליזם, לאלימות ולשנאה להפריד בינינו. צריך לשתף פעולה, ולדעת ולהכיר יותר".
