אביטל שפירא, מנהלת הקשרים הבינלאומיים של ההסתדרות, מתקשה עדיין לעכל את מה שעבר עליה ועל משלחת ההסתדרות, בקונגרס הבינלאומי של האיגודים המקצועי (ITUC-AP) , שהתקיים בשבוע שעבר בתאילנד. בקונגרס השתתפו, לצד ההסתדרות, נציגי איגודים מקצועיים מטורקיה, ירדן, בחריין, עומאן, אינדונזיה, מלזיה, פקיסטן ומדינות נוספות מאסיה, אוסטרליה וניו זילנד.

"הסיפורים שלנו מבנגקוק מסמרי שיער", אומרת שפירא בראיון ל'דבר', "עד הרגע האחרון עשו לנו כיפה אדומה. הרגשה של מלחמת גוג ומגוג. יצאנו לשליחות טעונה וחשובה מאי פעם, כדי להבטיח את האינטרסים של העובדים והעובדות בישראל, ולהזכיר השכם וערב את קריאתנו להשבת החטופים. פעלנו בזירה אנטי-ישראלית באופן קיצוני, ואני גאה שיחד עם עמיתי למשלחת, הצלחנו למנוע את ההחלטות האנטי-ישראליות המקוממות. והשגנו החלטה מאוזנת שהתקבלה פה אחד, שקראה להחזרה מיידית של כל החטופים".

מלבד המסר החשוב של קריאה להשבת החטופים, המשלחת הצליחה, לדבריה, לחסום החלטות אנטי-ישראליות קיצוניות, שכללו בין היתר חרמות על ההסתדרות ועל מדינת ישראל.

עבורה, המאבק לא אבוד מראש. "המציאות נזילה. אני נוסעת לבנגקוק כשיש החלטות מטורפות נגדנו, ואני מצליחה לבטל את כולן, כולל אחת שהתגבשה תוך כדי האירוע ולא ידעתי עליה מראש. כל זה קורה במלחמה מטורפת, כשיש לי אפליקציה עם התרעות צבע אדום". היא גם נבחרה בכינוס פה אחד להיות הנציגה של תת-קבוצה של המזרח התיכון בארגון, גם הטורקים תמכו בה.

מדאיג אותה שבחלק מהמקומות אין כל שיח על הנושא. "ישיבה של האיגוד המקצועי הבינלאומי של עובדי התעשייה (אינדסטריאול), התפוצצה כי העזנו להכניס את 7 באוקטובר, ולומר שחמאס הוא ארגון טרור. יש מקומות שבכלל לא מדברים על זה. זה לא בשיח. לכן המלחמה היא עקובה מדם".

הדימויים שלה הם של מלחמה: "אני בקרב על חיי האומה, חיי ההסתדרות וחיי מדינת ישראל. דווקא התחום שהכי האמנתי בו, לעשות שלום, הוא התחום שהכי קשה להצליח בו".

"אני לא ישנה, אנחנו מגיבים לכל דבר"

שפירא למדה תואר שני ביחסי המזרח התיכון, חלק מלימודיה היו בקהיר והיא דוברת ערבית.  28 שנים היא עוסקת ביחסי ההסתדרות עם איגודים אחרים בעולם. שנים היא מייצגת את ההסתדרות בעולם, אבל הפעם, היא אומרת, זה אחרת: "לא היה דבר כזה, לא בכמות ולא בעוצמות. אנחנו במלחמת התשה מתמדת. המלחמה העצימה באופן מאוד חריף את המצב. אנחנו בזירה מאוד בעייתית".

בתחילת המלחמה הייתה, לדבריה, תמיכה בינלאומית: "בימים הראשונים ההסתדרות קיבלה עשרות מכתבי תמיכה מאיגודים מקצועיים וארגוני עובדים שהוקיעו את מעשי הטבח של חמאס, והתנגדו לאנטישמיות המתעצמת. היו גם הפגנות תמיכה בישראל". אבל עם הכניסה ללחימה הקרקעית בעזה, הדברים השתנו: "רבים מהאיגודים משתייכים למחנה המאוד פרוגרסיבי, חלקם באופן קבוע אנטי-ישראליים, על גבול האנטישמיים".

הפעילות הבינלאומית מתבצעת מול האיגודים המקצועיים ופדרציות האיגודים: "מדובר על מיליונים רבים של אנשים שהדיון הזה נוגע להם. מתוכם יש ארגונים שחלקם לא מכירים או לא רוצים להכיר ב-7 באוקטובר, והתפקיד שלנו לחשוף, לשים מראה, לנצל את המעמד הגבוה שלנו בארגונים, שברובם אנחנו חברי הנהגה".

אבל ההסתדרות מציגה את עמדת ישראל גם כשלא רוצים לשמוע: "אנחנו מזכירים שהמלחמה הזאת נוצרה כי היה פה טבח נתעב של חמאס, וחמאס הוא שליח של איראן, ואנחנו במלחמת ציביליזציות של בני האור מול בני החושך".

שפירא עובדת סביב השעון: "אני לא ישנה. אנחנו כל הזמן בקשר, מגיבים לכל דבר, במפגשים וירטואליים או פיזיים. אנחנו עושים קליפים שמחדדים את המסרים שלנו, מחדדים מדוע התחלנו את המלחמה ומדוע אנחנו נלחמים על קיומה של מדינת ישראל ושל העם היהודי, ועל המשך קיומה של ההסתדרות והעובדים".

אביטל שפירא (שנייה משמאל) ומשלחת ההסתדרות לוועידת ITUC אסיה-פסיפיק בבנגקוק, תאילנד. "הצלחנו למנוע את ההחלטות האנטי-ישראליות, והשגנו החלטה שקראה להחזרה מיידית של כל החטופים" (צילום: דוברות ההסתדרות)

"יו"ר האיגוד הפלסטיני התעלם מ-7 באוקטובר. אנשים היו בהלם"

היחסים עם האיגוד המקצועי הפלסטיני (PJFTU0) רעועים. היחסים שהוסדרו בין הארגונים חורגים מהנורמה של איגודים בעולם, והוסכם שדמי הטיפול והחבר של עובדים פלסטינים בישראל ילכו לאיגוד הפלסטיני, ולא להסתדרות שמארגנת אותם.

שפירא מספרת שלקח זמן רב מאז ה-7 באוקטובר עד שנוצר קשר, בתיווך המזכ"ל החדש של הקונגרס שנכנס לתפקידו ב-11 באוקטובר: "בקונגרס הווירטואלי עמדתי על זה שתהיה החלטה בנוגע ל-7 באוקטובר. נתנו לי וליו"ר האיגוד הפלסטיני, שאהד סעד, לדבר. בעקבות הדברים שלי, התקבלו עוד מכתבי תמיכה וסולידריות וקריאות בעד ישראל. סעד לא הזכיר את מה שקרה ב-7 באוקטובר. אנשים היו בהלם".

למרות המורכבויות, שפירא מוצאת נקודת אור. שנים היא חלמה על הכשרות מקצועיות לפלסטינים שמועסקים בישראל בתחום החשמל. "החלום שלי התגשם כשחברי האיגוד הפלסטיני השתתפו בהכשרות החשמלאים. המלחמה לא הפסיקה את שיתוף הפעולה הזה, והקורס מתקיים כל שלישי ושישי".

כמי שיצרה את היחסים בין האיגוד הפלסטיני לישראלי, יש לה פרספקטיבה: "בקונסטלציה נכונה, העולם יבין שצריך למוטט את שלטון חמאס, לא רק למען ישראל, אלא למען הסיכוי שלעם הפלסטיני יהיה טוב יותר. חמאס הוא טרגדיה לעם הפלסטיני. הסבל הנוראי של תושבי עזה לא התחיל ב-7 באוקטובר, אלא ביוני 2007, כשחמאס השתלט בצורה ברוטלית על עזה והעיף מהגגות את בכירי הרשות הפלסטינית, גרם לבכירי ארגון העובדים בעזה להימלט כמו ארנבים לרמאללה, ומאותו רגע התחיל שלטון דיקטטורי, קיצוני, פונדמנטליסטי, שמתנגד לכל דבר שקשור לערכים ליברליים".

המאבק הגדול הבא: נגד חרם על מוצרים ישראליים

שפירא נלחמת כבר שנים בחרמות נגד ישראל, שגברו מתחילת המלחמה: "אנחנו יוצרים קואליציות עם אנשים שתומכים בנו, ומונעים כל פעילות אופרטיבית שעלולה להסב לנו נזק, כמו חרמות וסנקציות".

המאבק הגדול הבא הוא נגד החלטה אפשרית להחרים מוצרים ישראליים. את האסטרטגיה למאבק הזה היא מעדיפה לא לחשוף בינתיים, אבל הזעם והאכזבה נשמעים בקולה היטב. "יש פה צביעות גדולה, כי עובדים פלסטינים גם מועסקים בחברות ישראליות. אבל זה לא מעניין אותם. אכפת להם רק מהאנטי-ישראליות והפוליטיקה".