אורטל שמיר, תושבת היישוב גבעות בר בצפון הנגב, הקימה בתחילת המלחמה מרכז למידה לתלמידי חטיבת הביניים והתיכון ביישוב, שבו הורים תושבי המקום מלמדים את מקצועות הליבה ומקצועות נוספים. ביישוב שממוקם בין רהט לאופקים מתגוררים כ-1,300 תושבים, שלא פונו בתחילת המלחמה.

"חוסר המעש של בני הנוער ביישוב הדאיג אותי", מספת שמיר, שבשגרה מפעילה תוכניות של חוסן לבני נוער. היא חברה להורים נוספים מהיישוב שהתגייסו לפרויקט, אך הדגישה ש"להורים שמתנדבים במרכז הלמידה אין בהכרח ילדים בגיל הזה".

בתחילה המרכז ענה על החוסר בלימודים פרונטליים בבתי הספר, ובהמשך, כשתלמידים חזרו ללמוד, הוא המשיך לפעול בשעות אחר הצהריים ומסייע לבני הנוער להשלים פערים לימודיים.

לשמיר דווקא יש ילדים שמסתייעים במרכז. בתה, נועה, תלמידת כיתה י', מתמידה בהגעה למרכז ונעזרת בו מאוד. "בתחילת המלחמה היו זומים, אבל הם היו רבע שעה, וסתם", היא מספרת, "אני ידעתי שהפרעות הקשב והריכוז שלי לא יאפשרו לי להשלים לבד חומר של חמש יחידות מתמטיקה, ואת המגמה שלי בהנדסת תוכנה. עכשיו בזכות המרכז למדתי לבוחן, שאני כבר יודעת שעברתי אותו".

אורטל שמיר. "יצירת המקום עם הקבוצות הקטנות, המתנדבים שמעוניינים ללמד ומתן מענה נקודתי על צרכי בני הנוער שווה הצלחה" (צילום: אלבום פרטי)

האם אורטל מספרת שהפעילות סייעה לבני הנוער לחזור לתוך מסגרת שהם זקוקים לה. "השיעור הראשון היה פיזיקה, והוא התקיים ב-11:00 בבוקר ובני הנוער איחרו. בשיעור האחרון, ב-14:20, הם כבר חיכו בכיתה".

המרכז המשיך לפעול גם אחרי החזרה ללימודים פרונטליים. הפעילות עברה לשעות אחר הצהריים, ושמיר הובילה שיתוף פעולה עם בית הספר האזורי. "ערכנו הסכם עם בית הספר, שבחנים שייעשו אצלנו יילקחו בחשבון בציון הסופי של בית ספר", היא מספרת, "הסכמה נוספת עם בית ספר היא שתלמידים בשכבה ז' ילמדו כתיבה, קריאה וביקורת של טקסטים במרכז הלמידה".

"אנחנו חמישה חברים שלומדים כקבוצה ועוזרים אחד לשני"

הלמידה במרכז נערכת בקבוצות קטנות וממוקדת בתרגול ופחות בלמידה פרונטלית. ההשתתפות היא וולונטרית. נעה מציינת לחיוב את הלמידה כחבורה. "אנחנו חמישה חברים שלומדים ביחד כקבוצה, וכולנו לומדים באותן מגמות. אנחנו עוזרים אחד לשני".

גם הקבוצות הקטנות מסייעות. "בגלל שהמורה לאנגלית משרת במילואים עכשיו, איחדו שתי קבוצות אנגלית ואנחנו 50 ילדים בכיתה. אי אפשר ללמוד ככה. המרכז ממש עוזר".

למרות שהמרכז פועל אחרי יום הלימודים, נעה מספרת שההשתתפות בו חוסכת לה זמן. "אני מסיימת כל יום לימודים בארבע, והולכת למרכז הלמידה בשבע בערב למפגש של חצי שעה. אם לא הייתי עושה את זה, הייתי יושבת שלוש שעות על החומר". ההשתתפות לדבריה לא סותרת פעילויות אחרות: "אני מדריכה בצופים, הולכת לחדר כושר וכמובן לפעילויות של מועדון הנוער שלנו".

"המרכז הזה מוכיח שכשמתייחסים לבני נוער ברצינות הנדרשת, הם מתנהגים כמו מבוגרים", אומרת אורטל, "יצירת המקום עם הקבוצות הקטנות, המתנדבים שמעוניינים ללמד ומתן מענה נקודתי על צרכי בני הנוער שווה הצלחה".