אנו במלחמה שנכפתה עלינו והפתיעה אותנו, מלווים בתחושות של אובדן דרך, אי ודאות, חוסר אמון, אימה ופחד. אנחנו בזמן משבר. מאז 7 באוקטובר, החברה הישראלית נתונה בכאוס. זוהי טראומה קולקטיבית הנוגעת בכל חלקי החברה בישראל, בשילוב תחושה עמוקה של שותפות גורל.

תחושות אלה מלוות את כולנו וגם את באי אשפוז יום המטולוגי בבית החולים שערי צדק, הממשיכים להגיע למחלקה גם בעיתות מלחמה. מדי שבוע מתייצבים חולים חדשים, המתבשרים כי חלו במחלה קשה ועולמם עומד להשתנות באחת, לצד חולים ותיקים הנתונים בסכנת חיים ומתמודדים עם טיפולים קשים. כל אלה נדרשים להתמודד עם שגרת החירום החדשה; להיאחז בתקווה, להיות אקטיביים, להחזיק את הכאב מחד גיסא ואת התקווה והדמיון מאידך גיסא, תוך כדי פעילות ולמידה.

(קרדיט: shutterstock)

המציאות של החולה ההמטולוגי כוללת התמודדות ועבודה עם ה"גם וגם" כמעט בכל יום מאז האבחון. בימי מלחמה, החולה נתון במשבר כפול: משבר החולי וההתמודדות היום־יומית עם מחלה קשה ומסכנת חיים, שהוא משבר פנימי, לצד משבר חיצוני, מלחמתי, המאיים על קיומם של העם, החברה והמדינה. מציאות  חייו של החולה משתנה בשני מובנים אלה, והוא נדרש לקיים את ההתאמה הפנימית הנדרשת לצורך ההתמודדות עם מציאות החדשה, תוך בחירה יום־יומית ומודעת בחיים, כדי לעבור דרך הבלתי־אפשרי ולבסס ולשמר את מקומן של הרציפויות על פי "עקרון הרציפויות" (עומר ואלון, 1994). גישה זו מתייחסת למצבי שגרה וחירום ומתבססת על ההנחות של תאוריית יחסי האובייקט של ויניקוט(Winnicott, 1960) . ויניקוט, בגישתו ההתפתחותית־דינמית, מתאר את התנאים המיטביים הנדרשים להתפתחות האדם בשנותיו הראשונות ומייחס חשיבות רבה לקביעוּת האובייקט ולהתמדה. ההורה הוא הדמות החשובה בחייו של הילד, והוא מי שיוצר עבור הילד מרחב פסיכולוגי מוגן, שמתקיימים בו יסודות הקביעות על ידי יצירת חוקים ברורים. בעת חירום, השמירה על הרצפים משמעותית וחיונית (שם).

על פי גישתם של עומר ואלון (1994), קיימות שמונה רציפויות עיקריות לאורך חייו של אדם:

• רציפות הכרתית־חשבתית – החוקיות הקבועה שלפיה מתנהלים החיים.
• רציפות היחסים הבין־אישיים – קביעות במערכות יחסים עם משפחה וחברים.
• רציפות תפקיד – תפקידים שמהווים מסגרת לאורך החיים.
• רציפות היסטורית – האדם חווה עצמו כבעל קו חיים הכולל עבר, הווה ועתיד.
• רציפות דימויים – לכל אדם מערכת של דימויים המסייעים לו בהתמודדות במצבים שונים.
• רציפות אמונות – מערכת אמונות שעל פיה האדם מפרש את חייו וסביבתו.
• רציפות פיזיולוגית – דימוי הגוף, יכולות ומגבלות.
• רציפות רגשית – תגובות רגשיות הייחודיות לאדם ומוכרות לו ולסביבה שהוא בא במגע איתה.

בעת התרחשות אירוע טראומטי, רציפות חייו של אדם נעצרת/נקטעת/משתנה בכל תחומי החיים, והוא נדרש לגייס גמישות ויצירתיות כדי להשיב לעצמו את היכולת לנהל את חייו ולהסתגל למציאות שנכפתה עליו. המסע לקיום רציפויות במשבר מלחמה, כמו גם במשבר מחלה, הוא מסע ארוך, מסע למרחקים ארוכים, למרות הרצון לצלוח את התקופה במהירות המרבית. על האדם להתאים את עצמו למציאות ולא לנסות לשנות אותה. ההתמודדות עם אי־ודאות דורשת ממנו אורך רוח וסבלנות, במטרה להחזיר לעצמו אט־אט את השליטה על חייו .

כחלק מהפעולות הנדרשות להחזרת השליטה, יש להביא לפעולה את מעגל ההשפעה (קובי, 2011). מדובר בנושאים שעליהם אנחנו יכולים להשפיע בחיינו, על פי עקרון הפרודוקטיביות: לקחת אחריות על חיינו, להבין שהתנהגותנו היא פועל יוצא של החלטותינו ולא של התנאים או של מציאות החיים שאנו נתונים בהם. לעומת מעגל ההשפעה, ישנו מעגל הדאגה: הדאגות והנושאים שאין לנו יכולת לשנות, שאין לנו כל השפעה עליהם. עלינו לעשות את האבחנה בין מה שתלוי בנו ובין מה שאין לנו יכולת השפעה עליו, ולפעול בהתאם.

האדם נדרש למפת דרכים חדשה, עם מיקוד על הסתגלות, עבודה עם הכאן והעכשיו ומבט לעתיד. עליו להסתגל למציאות כמי שיש לו מה להציע לעצמו ולעולם, בין היתר על ידי הרחבת התודעה וההבנה.

"כשהדברים מתפרקים, ואנחנו על סף משהו שאיננו יודעים מהו, המבחן לכל אחד מאיתנו הוא היכולת להישאר על הגדה הזאת ולא לנסות להיאחז במוכר. המסע הרוחני, אין משמעו הגעה לגן עדן ומציאת מקום, ששווה להתמקם בו אחרי כל המאמץ" (צ'ודרון, 2001).

בתפקידי אני מלווה אנשים במשבר כפול – חיצוני ופנימי. בתוך אלה, כלי הריפוי הם העבודה על שמירת הרצפים, אחיזה יום־יומית במעגל ההשפעה והחזקת התקווה.

רשימת המקורות

ברק , ע' (2018). להיאחז בענף הקרוב. הוצאת פרדס.

עומר , ח', ואלון, נ' (1994). עקרון הרציפות: גישה מורחבת לאסון וטראומה. פסיכולוגיה ד, 28-20; פסיכולוגיה ה, 170-157.

צ'ודרון , פ' (2001). כשהדברים מתפרקים. הוצאת פראג.

קובי, ס' (2011). שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד. הוצאת אור־עם .

Winnicott D.W. (1984). The theory of the parent-infant relationship. In The maturational processes and the facilitating environment. London, Routledge.

***

ליאורה גוב־ארי דה וריס, A..M – עובדת סוציאלית, אשפוז יום המטולוגי, המרכז הרפואי שערי צדק, ירושלים. Liora_govari1@walla.com