המחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית מטה אשר מופקדת על 32 יישובים, חלקם בקו העימות ושמונה מהם "יישובי גדר". עם פרוץ המלחמה, המחלקה מצאה עצמה מתמודדת עם מציאות מורכבת וחריגה.
שנה קודם לכן, כשנכנסה עו"ס אלגרה דוידי לתפקידה כמנהלת המחלקה, היא הציבה את נושא המוכנות לחירום כאחד מהיעדים המרכזיים, קיימה הכשרות לעובדים ובעצמה עברה הכשרה כראש מכלול אוכלוסייה. ובכל זאת – תמיד קיוותה שההכשרות וההכנות לא ימומשו במשמרת שלה.
המשאלה, כידוע, נשארה בגדר משאלת לב. המציאות טפחה על פנינו בעוצמה שאיש לא ציפה לה. עוצמת הזוועות ביישובי הדרום עלתה עשרות מונים על כל מה שהתכוננו אליו, בכל תרחיש שהוא, וגם אצלנו, במטה אשר, אנו מתמודדים עם מציאות אנושית, חברתית וקהילתית מורכבת, קשה וכאובה.
מאחר שחלק מהיישובים שלנו ממוקמים בקו העימות, חלקם ממש בסמיכות לגדר, נדרשה המחלקה להתמודד בבת אחת עם מצבי מתח וחרדה של קהילות שלמות שנאלצו להתפנות מבתיהן, ושל אחרים, שנותרו בבתיהם אך שגרת חייהם השתנתה גם היא ומלווה במתח מתמיד. זאת לצד אובדן של חיילים ואזרחים, שקיפחו את חייהם במלחמה, והתמודדות עם טראומה קולקטיבית.
האתגרים והמענים
עם פרוץ המלחמה החלה המחלקה, בשיתוף עם המכלולים האחרים במועצה, לעבוד במתכונת חירום.
מנהלת המחלקה, אלגרה דוידי, אשר משמשת בחירום כראש מכלול אוכלוסייה (הכולל את תא רווחה, תא דת ותא עמותת הוותיק), ביחד עם הצוות המנהל, הנחתה את כל העובדים להפעיל את תיקי החירום, שהוכנו מבעוד מועד וכוללים את רשימות האוכלוסיות המיוחדות הזקוקות לסיוע, נוהלי עבודה בחירום, אנשי קשר רלוונטיים, ועוד.
כל עובד יצר קשר מיידי עם מטופליו ועם רכזי הרווחה ביישוב, כדי לבדוק את הצרכים ולתת מענים בהתאם.
במקביל, ולאור ההחלטה לפנות את יישובי הגדר, החלה המחלקה, בשיתוף עם צוות הפינויים ומשרד הרווחה, לְפָנוֹת בתים סיעודיים, ותיקים סיעודיים ואוכלוסיות מיוחדות למסגרות מתאימות, כחלק ממהלך הפינוי של כלל התושבים ביישובים אלה. נוסף על כך, המחלקה סייעה באופן אינטנסיבי בזיהוי צרכים של תושבים שלא היו מוכרים לפני כן ובמתן מענים מותאמים, כגון פינויים מיוחדים, עזרות חומריות ותמיכה רגשית.
תושבי שמונת היישובים שפונו מתוקף החלטת ממשלה נקלטו בבתי מלון ובבתי הארחה וחלקם בחרו להתפנות עצמאית. לאחר קליטתם במוקדי הפינוי, הגיעו עובדים סוציאליים מהמחלקה לבקרם שם, ויחד עם גורמי הטיפול והסיוע האחרים יצרו צוותי הובלה לליווי ולמתן מענה שוטף לצורכי המפונים.
עם הזמן נוצרו במלונות "מיני־קהילות". לכל מוקד הוצמדו נציג של מרכז החוסן ועו"ס רווחה ונבנו מענים בהתאם לצרכים שהתעוררו.
כמו ברשויות רבות בארץ, גם במטה אשר נאלצה המחלקה להתמודד עם הרע מכול – הודעות מרות, שנמסרו בשיתוף עם קציני נפגעים. בימים אלו מלווה המחלקה את המשפחות האלה בהיבטים רגשיים, חברתיים, בריאותיים וחומריים.
אחד האתגרים המשמעותיים בעקבות הטראומטיזציה הקולקטיבית הוא חיזוק החוסן האישי, המשפחתי והקהילתי בקרב התושבים והמטופלים שלנו. המענים שניתנו, הן במוקדי הפינוי והן בקרב הקהילות שנשארו, כללו שיח קבוצתי ביישובים – לצעירים שאיבדו את חבריהם, לוותיקים ביישובים, וכן מפגשים בזום להורים לילדים ומפגשים להורים ולבנות זוג של חיילים.
תשומת לב מיוחדת ניתנה לעולים מ"בית ראשון במולדת", שחלקם התמודדו עם הצפה של זיכרונות קשים מהמלחמה באוקראינה. הם קיבלו ליווי צמוד וסדנאות תמיכה, ששמו דגש על הטראומה הכפולה של "ממלחמה למלחמה".
המענים ניתנו בחלקם על ידי צוות המחלקה וחלקם על ידי מרכז החוסן האזורי.
לצד האתגרים החדשים שהתמודדנו איתם בעקבות המלחמה, המשכנו לתת מענים שוטפים לאוכלוסיות שאנו מטפלים בהן בשגרה, בדגש על ילדים ונוער בסיכון, בעלי צרכים מיוחדים, ותיקים ומשפחות במצבי אלימות – תחום שניכרת בו עלייה בתקופה זו.
עוגנים מחזקים
ההיערכות לחירום בשוטף, כולל ההכשרות שהועברו, סייעו להגברת המוכנות ולהתמודדות טובה של המחלקה. כפי שציין ברטון (1969) בספרו "קהילות באסון", ארגונים ושירותים שהתכוננו בעת שגרה למצבי חירום ומשבר, הצליחו להתמודד טוב יותר עם אירועים בלתי צפויים ולא מוכרים.
עוגן מרכזי הוא צוות המחלקה המגויס, המסור והמקצועי, שמרבית עובדיו תושבי קו העימות בעצמם ומתמודדים באופן אישי עם המורכבויות שמייצרת המלחמה. למרות המורכבות, הצוות מתפקד באופן מיטבי.
הצוות כולל 30 עובדות ועובדים סוציאליים, ביניהם דתיים וחילוניים, נוצרים ומוסלמים, אשר פועלים בשיתוף פעולה ובאכפתיות הדדית גם בימי שגרה, ובעת חירום מצליחים לתת מענים מספקים, תוך התחשבות הדדית בצרכים ובאילוצים השונים של חברי הצוות. האכפתיות, הרגישות, תחושת השייכות והגאווה להיות חלק מהמחלקה, מהמערכת בכלל וממערכת החירום בפרט – הן הרוח הגבית המאפשרת עבודה סביב השעון ויכולת לעמוד במשימות.
הבנו כי תחזוקה קבועה של הצוות חשובה ביותר, וכי לצד הטיפול בפרט, במשפחה ובקהילה, גם המציל זקוק לתמיכה ולפסק זמן. כך, מדי בוקר קיבצנו את הצוות לשיחת ונטילציה, מתן משוב וריענון הלמידה תוך כדי תנועה. העלינו בעיות ופתרונות תוך הכלה והתחשבות בבעיות אישיות. כל אלה תמכו ואפשרו את ההירתמות המלאה ואת שיפור היכולות של הצוות.
עוגן משמעותי נוסף הוא שיתוף הפעולה המרשים בין כל המכלולים במועצה, בהובלת ראש המועצה משה דוידוביץ, שמשמש גם כיו"ר פורום קו העימות. כך גם התמיכה והרוח הגבית של משרד הרווחה, וכן קשרי העבודה המצוינים, שיתוף הפעולה והשילוב המיטבי – בשגרה ובחירום – בין כלל הגופים: צוות המחלקה, המועצה האזורית, משרד הרווחה ועמיתים שותפים.
אנו מייחלים שהחטופים יחזרו במהרה, שהשגרה ה"רגילה" תחליף את שגרת החירום שנכפתה על כולנו, ושנזכה לימים טובים ושלווים יותר.
רשימת המקורות
Barton, A. H. (1969). Communities in disaster, A sociological analysis of collective stress situations. Garden City, NY: Doubleday.
***
אלגרה דוידי – עו"ס, מנהלת מחלקת הרווחה מטה אשר. alegrad@mta.org.il
עטרה אסולין, דארין סכא, בת שבע מלכה , איריס אסדו סיני – עו"ס, צוות בכיר במחלקת הרווחה מטה אשר.
