סיפורי חייהם ומותם של הרב והדיין אלימלך וסרמן, המנהלת חנה איפרגן והמורה לביה דיקמן נותרו עד כה בשולי הדיווחים על הפיגוע הרצחני, שבו המחבלים ממשפחת נמר משכונת צור באהר בירושלים ירו בהם למוות כשעמדו בתחנת האוטובוס בכניסה לגבעת שמואל. בשבוע שחלף, את מרב תשומת הלב תפס מותו של יובל קסטלמן ז"ל, שככל הנראה נגרם מירי של אזרחים שיצאו משירות מילואים, בניסיון לחסל את המחבלים. קרוביהם נפרדים ומספרים על האנשים שהיו.
יוסף וסרמן על בן דודו אלימלך וסרמן: "איזה שופט נוסע בתחבורה ציבורית?"
"הוא היה שונה בנוף הדיינים", מספר הרב יוסף וסרמן על בן דודו אלימלך וסרמן. "תמיד דיבר בגובה העיניים עם כל בעל דין, השפיע כדי לזרז החלטות, אחד הדיינים הטובים בארץ". וסרמן עלה כילד מרומניה, ואביו היה החסיד הראשון בחיפה שהתהלך ברחובותיה עם שטריימל. לדברי בן דודו, היה וסרמן "עילוי, אבל מאוד מאוד צנוע. למרות גילו ומעמדו, היה נוסע בתחבורה ציבורית. איזה שופט נוסע בתחבורה ציבורית?"
וסרמן היה בן 73 בהירצחו, הניח אחריו את אלמנתו חיה, את ששת בניו ובניותיו, ונכדים רבים. ביום הפיגוע הרגישה רעייתו שמשהו רע עתיד להתרחש, וסיפרה בזמן השבעה שכשיצא מהבית אמרה עליו "ברוך דיין האמת".
כדורי המרצחים פגעו בלבו, אחרי שחדרו את תעודת הזהות שלו שהיתה בכיס חולצתו. "הוא גדל באווירה ציונית של ערבות הדדית ואהבת חינם", מספר יוסף וסרמן, "וזו היתה גאווה מיוחדת, להיות עובד מדינה כדיין בבית הדין".
דודי בן שמעון על חמותו חנה איפרגן: "עבור התלמידות היא לא הייתה מנהלת, אלא אימא"
יום לפני הפיגוע, שלחה המנהלת האהובה חנה איפרגן מכתב למורות שלה בבית הספר 'בנות הדסה' בבית שמש, וביקשה להעביר מהשעות שניתנו לה במשכורת לטובת המורות האחרות. "כל חייה מסרה את נפשה למען התלמידות והמורות", מספר דודי בן שמעון, חתנה. "התלמידות שהגיעו לנחם אותנו בשבעה, סיפרו שהן הרגישו שהיא לא מנהלת, אלא אימא".
מתחילת המלחמה אירחו חנה ושמעון איפרגן משפחה בת 10 נפשות בביתם הקטן בבית שמש. "זה מראה את מידת הכנסת האורחים שלה", מספר בן שמעון. ביום הפיגוע חיכתה בתחנה, וכשהגיע האוטובוס אמרה למורות הרבות שעמדו בתחנה שיעלו הן, כי עליה כמנהלת לא יכעסו אם תאחר. דקות אחר כך הגיעו המרצחים. היא הניחה בת יחידה ואת בעלה שמעון.
חיים דיקמן על גיסתו לביה דיקמן: "הבינה את החשיבות של החינוך"
"היו לה אצילות ועדינות יוצאי דופן, התלמידות שלה כתבו לנו שהיא לא כעסה עליהן מעולם", מספר חיים דיקמן, גיסה של לביה דיקמן, מורה בבית הספר 'דרך אמונה' ברשת 'בית יעקב' בבית שמש, שנרצחה בפיגוע. דיקמן מספר שלמרות ההכשרה שעברה בהייטק, העדיפה להיות מורה מתוך תחושת שליחות. "לביה הבינה את החשיבות של החינוך, ורצתה לגדל בנות בצורה שהיא האמינה בה – עם מידות". משפחתה של דיקמן הזדעזעה כמו כל עם ישראל מסיפור מותו של יובל קסטלמן, ובכוונתם לבקר את המשפחה ולהביע את תנחומיהם.
למרות המידע שהופץ, לביה לא היתה בהיריון, והניחה אחריה את בעלה מאיר, את שני הוריה, וארבע אחים ואחיות. "היא נרצחה תוך כדי שהיא מתפללת, עם סידור ביד", אומר דיקמן. "אצלנו מאמינים שמי שנפטר תוך כדי עשיית מצווה, היה צריך להשלים עוד משהו אחד אחרון כדי לסיים את תפקידו בעולם".
