דובי הלמן, מזכיר התנועה הקיבוצית בעבר וממנהיגיה הבולטים, מאמין שהחודשיים האחרונים מוכיחים את הרלוונטיות שלה עבור מדינת ישראל. "אלו אנשים שבמשך עשורים לא זזו מהבתים שלהם", הוא אומר בראיון ל'דבר', "ירו עליהם והרגו בהם – והם המשיכו לגדול ולהרחיב את הכלכלה והקהילה".

הלמן, יליד גבת וחבר קיבוץ יטבתה כבר 50 שנה, דוחה על הסף את הביקורת על התיישנות התנועה, וטוען שביום האסון, היו אלו ערכי הליבה שלה שאפשרו לה לעמוד במבחן הקשה. "הייחוד של הקיבוץ והייעוד הלאומי שלו – זו ההתיישבות", הוא אומר. "מבחינה זו, אין הבדל בין כפר עזה המופרט לבין בארי השיתופי. ברגעי המשבר, הם תפקדו באותה האוריינטציה. כל הקיבוצים שהופרטו, שנקראים כיום 'קיבוצים מתחדשים', ממשיכים לנהל חיי תרבות ודפוסי חיים פנימיים וקהילתיים. ההתארגנות הזו באה לידי ביטוי באסון, וגם עכשיו, בהתאוששות ובשיקום".

בוויכוח המתמשך על ייעודה של התנועה בתקופה שערכים של שוויון וסולידריות הפכו בה למגונים, הלמן בדעת מיעוט. אך לדבריו, ערכי הקיבוץ השפיעו על חלקים נרחבים של החברה. "מאז קום המדינה התחיל תהליך, שרק התעצם עם השנים, שאמר שאין מקום במדינה לתנועות וולנטריות", מסביר הלמן. "התפיסה הייתה שהקיבוצים השלימו את משימתם, ואינם נדרשים עוד. זה התחיל כדימוי מבחוץ, ולאט-לאט חלחל פנימה".

הלמן מבקש לבחון את הקיבוצים לפי המטרות שהציבו לעצמם: התיישבות, חקלאות והגנה. "ההתיישבות היא גם שדרות, אופקים ותל אביב – אבל ערים צפופות, ש-90% מהישראלים גרים בהם, לא יכולות להחזיק שטחים רבים. את זה יכלה לעשות רק ההתיישבות העובדת. הקיבוצים הוקמו כדי לאפשר קהילות חזקות שיוכלו לעמוד באתגר הזה. הכול כדי שליהודים תהיה ריבונות אמיתית על השטח שלהם. הקיבוץ מיוחד בנוף בזכות הכישרון שלו להתיישב. להתיישב זה העבודה, המפעלים והחקלאות, זו הקהילה, זו ההתארגנות – שאנחנו רואים אותה היטב כרגע, אבל התאפשרה כי הייתה קיימת עוד לפני 7 באוקטובר.

"על מה אנשים מדברים עכשיו? על חקלאות ישראלית. על חידוש ההתיישבות וההגנה. פתאום נפקחו העיניים, ואנשים ראו שאלו האנשים שלא רק עמדו חשופים ושילמו על כך מחיר כבד – אלא היו שם כדי להילחם".

לדברי הלמן, התפיסה ההיסטורית של אבטחת היישובים נשענה על רעיון ההגנה המרחבית – כל קיבוץ נחשב ליחידה שיודעת להגן על עצמה, וכל היישובים ביחד הם רשת סיוע שאמורה להצליח לבלום מתקפה לפני שהצבא יגיע. "אנשים התאמנו, צוידו בנשק, התארגן פיקוד, אבל בעשורים הראשונים למדינה המערכת פורקה לחלוטין, כי אמרו שצה"ל יכול להחליף אותה. השריד האחרון שלה הוא כיתות הכוננות והארגון הביטחוני המועט, שבבוקר 7 לאוקטובר היה היחיד שבלם את הסתערות חמאס. אחת המסקנות של 7 באוקטובר היא שחייבים לבנות את המערכת הזו מחדש, כי אי אפשר לסמוך באופן בלעדי על הצבא".

"בלי השותפות לא תעמוד הריבונות היהודית"

תפיסתו על הלמן הייתה בקונצנזוס בעשורים הראשונים למדינה. הקיבוץ לא נתפס כאי, אלא כחלק מרשת, התנועה הקיבוצית. התנועה נתנה משמעות למשימתיות, וידעה לתת גב לאתגריה שלה וגם למאבקים שלה מול המדינה. כעת הלמן בטוח שהיא חייבת להיות חלק מתהליך החידוש: משיקום התשתיות, התמיכה בבניית הקיבוצים, חידוש המרקם האנושי ואף החזקת האבוקה של זיכרון השכול על ידי בניית אנדרטאות, מוזיאונים ומרחבים שיספרו על האסון לדורות הבאים.

"החזרה היא דבר מאוד קשה, וצריך להתייחס אליו בכובד ראש. איך חוגגים חגים ביישוב שרבים נרצחו בו? איך לקיים שוב את הרגלי החיים המשותפים? תהליך ההתפקחות הוא לא רק תהליך פילוסופי של הבנה מי אנחנו עכשיו – הוא קודם כל פרקטי. לתנועה הקיבוצית יש אחריות שהמפעלים והמשק יחזרו לעבוד, הם יצטרכו להיאבק במדינה על תנאי החקלאות, הרגולציה והמחירים. המועצות האזוריות והענפים רגילים למאבקים האלו, אבל הם במשבר קשה מאוד והפעולה התנועתית נדרשת. יש לזה צד נוסף – גם לקיבוצים יש אחריות להבין שיש משמעות לתנועה. בתהליך שיקום החבל, צריכים להגיע לקיבוצים גרעינים של תנועות הנוער שישתלבו, כמו שהיה לפני 30 שנה".

הלמן חושש מהתפיסה שהחברה האזרחית שלקחה, ועדיין לוקחת, אחריות רבה על שיקום החברה תחליף את אחריות המדינה – ובתוכה הקיבוצים. לא סתם, לדבריו, לקיבוצניקים הייתה נוכחות גבוהה במחאה נגד הרפורמה המשפטית בשנה האחרונה. "אנשים אומרים שהדיבור על תנועה הוא ארכאי, אבל מי שחושב ככה הוא הארכאי. בלי הקיבוצים שידעו לעמוד מול המתקפות, על החוסן, היוזמה ויכולות הארגון שלהם – המצב היה הרבה יותר נורא.

"בסופו של דבר, אלו אנשים שבמשך עשורים לא זזו מהבתים שלהם. ירו עליהם והרגו בהם – והם המשיכו לגדול ולהרחיב את הכלכלה והקהילה. חיים כאלה דורשים כישרון, ניסיון ומחויבות כלכלית של שנים למשק. יש מקום לביקורת על הקיבוצים, גם כשהרבה פעמים העוינות כלפיהם מתודלקת מלמעלה, אבל בלי השותפות העירונית-התיישבותית, לא תוכל לעמוד הריבונות היהודית".