קבוצת חיילים בגדוד 5030 בחטיבת מילואים "הנחל הצפוני" הדליקה הערב (שישי) נר שני של חנוכה במטבח המאולתר שלהם, אי שם סמוך לגבול עם לבנון. על שולחן פלסטיק, ליד קופסת קורנפלקס, ארגז חלות לשבת, בקבוק מים מינרליים וכלי מטבח, הוצבה החנוכייה שהודלקה מול קהל מצומצם.
תמיר זינגר (38), סמל מחלקה בגדוד ותושב קיבוץ רביד בגליל, נמצא בגזרה כבר חודשיים. "צו 8 הגיע במהלך השבת השחורה", הוא מספר, "כבר בבוקר המאוחר שלחנו לחיילים הודעה שיתחילו להיות מוכנים, ותוך כמה שעות הגיעה ההודעה הרשמית. הגיוס היה באחוזים מטורפים. כולם רוצים לבוא פלוס, כולל לוחמים שגרים בשדרות ואופקים, ועשו הכול לצאת משם כדי לבוא להתגייס".
"אני הייתי באמצע הכנת לחם מחמצת, מסורת אהובה", הוא מוסיף. "הוצאתי את הלחמים מהתנור וקיבלתי את הקריאה לצאת עכשיו. השארתי אותם ויצאתי מהבית אל עבר שטחי ההתכנסות, לא לפני שהספקתי להגיד שלום לילדה שלי, שבילתה את היום אצל סבתא שלה והספקתי לראות אותה לחמש דקות. היא נשארה עם אמא שלה וחברות הקבוצה שלי בתנועת דרור ישראל".
מה קורה איתי היום: "היום-יום מתחלק לשגרה מבצעית, שכוללת מגוון פעולות שמירה על הגבול ותדריכים, ושגרת יום שכוללת שהייה בשוחות ותרגולים. לצד זה יש לנו גם שיחות, יוזמות של חיילים כמו חוג צילום, שעם הזריחה פה זה ממש שווה, וגם הכנת מרק לעת ערב, מסורת חשובה בעיקר לשומרי הלילה בגשם ובערפל".
מה נותן לי אור: "ברור שכשיוצאים הביתה לפגוש את המשפחה והחברים זה מטעין ומחזק, אך לא פחות השותפות של האנשים פה יחד לביצוע המשימה, לא משנה מי הם ומה הדעות שלהם. המשימה שלנו היא להגן על מדינת ישראל, שזה בפני עצמו אור גדול".
"עוד דבר שנותן אור זה הצלחות קטנות וגדולות, לדעת שאנחנו עושים דברים ולראות את המשמעות שלהם במשימה שלנו", מוסיף זינגר. "לא אפרט, אך ברור לכולם פה שאנחנו חשובים ומשמעותיים, ובשם זה משאירים אותנו רחוק מהבית כל כך הרבה וגם אחרי יותר מחודשיים. היו קשיים, ועדיין, אף אחד לא רוצה להשתחרר. כלומר, כולם רוצים שזה יסתיים, אבל כולם עדיין פה וזה מחזק מאוד".
"גם השותפות בין המפקדים היא אור גדול, וגם הידיעה שבבית יש מי שמחזיק את המחרשה בזמן שאנחנו מחזיקים את החרב".
