שיעור האבטלה הרחב בחברה הערבית עמד על 15.6% באוקטובר לעומת 8.6% בחברה היהודית, כך עולה מניתוח שביצע בנק ישראל לנתוני הלשכה המרכזית בסטטיסטיקה. הגידול באבטלה בקרב גברים ערבים עמד על 13.6 נקודות האחוז, לעומת 4.3 נקודות האחוז בקרב גברים יהודים. בקרב הנשים לא ניכר הבדל משמעותי – עלייה של 5.1 נקודות האחוז בקרב נשים ערביות, ושל 6.3 נקודות האחוז בקרב נשים יהודיות.
נתוני סקר כוח אדם מלמדים ששיעור מחפשי העבודה שנותרו בלתי מועסקים, ההגדרה המסורתית לאבטלה שלא כוללת עובדים בחל"ת, לא עלה כלל בקרב יהודים, ועלה ב-0.6 נקודות האחוז בחברה הערבית. לעומת זאת, שיעור העובדים שנעדרו מעבודתם בשל צמצום בהיקף העבודה מסיבות כלכליות, בעיקר על רקע יציאה לחל"ת, עלה בחברה היהודית בכ-5.3 נקודות האחוז, ובחברה הערבית בכ-9.8 נקודות האחוז.
בבנק ישראל הבהירו שנתוני סקר כוח אדם לאוקטובר לא מצביעים על עלייה משמעותית במספר מבקשי העבודה שנותרו בלתי מועסקים. עם זאת, בבחינת ההגדרה הרחבה יותר לאבטלה, שכוללת עובדים בחל"ת, ניתן לראות עלייה משמעותית.
לדברי בנק ישראל, הירידה החדה בתעסוקה בחברה הערבית מבטאת את העובדה שכשליש מהעובדים הערבים מועסקים בענפים ומשלחי יד שחשופים לירידה בתעסוקה בטווח הקצר כתוצאה מהמלחמה, לעומת כ-14% מהעובדים היהודים.
השיעור הגבוה של עובדים ערבים בתחום הבנייה, שמועסקים בו כ-15% מהעובדים הערבים לעומת כ-4% מהעובדים היהודים, הוא הגורם העיקרי שתורם לפער בסיכון התעסוקה בין שתי קבוצות האוכלוסייה. בבנק ישראל הוסיפו שכ-12% מהעובדים הערבים מועסקים בתחומים שחשופים לפגיעה מהירידה בביקוש למוצרים ושירותים לא חיוניים בתקופת המלחמה. זאת, לעומת 10% מהעובדים היהודים.
לכך מצטרף סיכון תעסוקתי נוסף, וייחודי לחברה הערבית, שנובע מצמצום האינטראקציה בין יהודים וערבים, והצמצום האפשרי בתעסוקת ערבים כנותני שירותים לחברה היהודית. לדברי בנק ישראל, אין בשלב זה מידע רשמי על עוצמת הפגיעה הזו במלחמה הנוכחית, אבל בחלק מהמחקרים שנעשו בעבר על השפעת אירועים ביטחוניים, עלה קשר כזה בין תקופות מתיחות ביטחונית לסיום עבודתם של עובדים ערבים.
השפעה כזו, לדברי הבנק, עלולה לבוא לידי ביטוי בחשש של עובדים ערבים להגיע למקומות העבודה, ולהעדפה של מעסיקים יהודים לא להשיב עובדים ערבים לעבודה. לפי ניתוח הבנק, 34%-47% מהעובדים הערבים מועסקים ביישובים יהודיים או מעורבים, וכ-7% מהם, כ-40 אלף איש, מועסקים בענפי תעסוקה שכוללים אינטראקציה גבוהה ובמשלחי יד לא מקצועיים, ולכן עלולים להיות בסיכון תעסוקתי גבוה.
בנק ישראל הוסיף שהפער בהכנסות בין יהודים וערבים היה קיים גם לפני המלחמה, אבל עלול לגדול הן בעקבות הירידה הלא שווה בהיקף התעסוקה, והן בשל היסמכות נמוכה יותר של החברה הערבית על מנגנוני הביטחון החברתי שמציעה המדינה באמצעות שירות התעסוקה והביטוח הלאומי. כך למשל, בתקופת הקורונה הכנסתם של עובדים ערבים שנפלטו לאבטלה או לחל"ת עמדה על 63% בלבד מההכנסה הקודמת שלהם, לעומת 84% בקרב האוכלוסיה היהודית.
