חיילי חטיבת כפיר, הנמצאים ב'קדמית 900' של החטיבה באזור העוטף, הדליקו הערב (שני) נר חמישי של חנוכה. הטקס כלל הדלקה של שתי חנוכיות מתכת, אחת ענקית, בגובה של כארבעה מטרים, והשנייה 'רק' בגובה של מטר וקצת, אותה הדליק רב החטיבה, סרן (מיל') מיכאל שטיגליץ. אחרי ההדלקות, באופן ספונטני, חבורת החיילים החלה לרקוד.
חטיבת כפיר, שהוקמה ב-2005 כחלק מחיל הרגלים, נלחמת לראשונה בשטח האויב במלחמה הנוכחית. מי שנמצאים ב'קדמית' בעוטף הם תומכי הלחימה, המקשרים ומתווכים בין כוחות הלחימה בשטח, מעבירים מודיעין, ומעדכנים את כוחות הרפואה אם חייל נפגע.
סג"מ סהר שרון (20) מרמת גן משרת כסגן קשר גדודי בגדוד 94 (דוכיפת) של כפיר. שרון התגייס למסלול ייעודי לקצונה, ונכנס לתפקיד לפני ארבעה חודשים.
![סג"ם סהר שרון (צילום: הדס יום טוב)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2023/12/DSC_6420b.jpg "סג"ם סהר שרון (צילום: הדס יום טוב)")
סיפור המלחמה שלי: "המלחמה תפסה אותנו בקו באיו"ש (יהודה ושומרון). המצב שם היה רגיש גם בימים שקדמו למלחמה, פעלנו בג'נין ובמקומות אחרים. בשבעה באוקטובר היינו בחווארה. עם פרוץ המלחמה הוקפצנו והגענו לפיקוד דרום. מכאן אנחנו מנהלים את הלחימה החטיבתית כבר חודשיים.
"לא הייתי בבית כבר 40 יום. מחכים לי שם ההורים, סבא וסבתא, החברים ואחי הגדול. אני מתגעגע אליהם מאוד. הם שואלים מה קורה ומתבאסים שאני לא יכול לענות, אבל הם מבינים". הוא מוסיף בחיוך: "חברה עדיין אין".
מה קורה איתי היום: "התפקיד שלי הוא לסייע בלחימה מבחינת הקשר. הלוחמים בחטיבה נמצאים בעומק עזה, בלי קליטה ובלי יכולת לתקשר עם העולם החיצון. התפקיד שלנו הוא לתכלל את הלחימה, לתאם בין הגדודים בפנים, לשמר את הקשר עם הלוחמים, לתת מודיעין. אם חלילה משהו קורה, חלק מהתפקיד הוא גם לשלוח להם חילוץ, שיכול להציל חיים.
"היו לנו הרבה קשיים בניהול הקשר בלחימה. האזור צפוף ולא פשוט. בלי העבודה שלנו כאן בחוץ, לא יהיה אפשר לדבר עם הכוחות בשטח, זה מורגש ומאוד משמעותי.
"זו הפעם הראשונה שהחטיבה מתמרנת בתוך שטח אויב, וזה מאוד מפחיד, אבל גם מרגש. אנחנו עושים היסטוריה, ואני חלק מזה. זה מרגיש מאוד משמעותי.
כל יום יש הערכות מצב, חידושים ואירועים שונים. העבודה מאוד משתנה בהתאם למה שקורה בשטח ומה נדרש".
האור שלי במלחמה: "האנשים. יש לי הרבה חברים טובים פה, ויוצא לי גם לפגוש אנשים שהיו איתי במסלול, שזה נחמד. כל מי שפה נותן הכול, בין אם אלו חיילי הסדיר או אנשי המילואים. מרגישים רוח של אהבה, רעות, הירתמות. אם לא היו לי פה אנשים שמבינים מה אני עובר, היה לי הרבה יותר קשה".
