התותחים בחאן יונס ובעזה עוד רועמים, אבל יש מי שכבר חושבים על היום שאחרי: קבוצה של כ-15 ארגונים התכנסה אתמול (שני) באירוע שכותרתו "היערכות מעשית להתיישבות בחבל עזה". חרף התנגדותה הרשמית של הממשלה, המערכת הביטחונית ודעת הקהל העולמית, רואים מובילי הכנס במלחמה הזדמנות היסטורית שאסור לתנועת ההתיישבות להחמיץ.

לאודיטוריום של גבעת וושינגטון, כפר נוער דתי ליד גדרה, הגיעו כ-150 משתתפים, רבים מהם מפוני גוש קטיף ומשפחותיהם. הארגונים, חלקם מוכרים, כמו תנועת הנוער אריאל, ואחרים הוקמו בשנים האחרונות, מאוגדים בקואליציה שמובילה תנועת 'נחלה', שהוקמה לאחר ההתנתקות. הם לא רבים, אבל נחושים מאד להגיע להישגים. בתור התחלה, הם נכונים להתחיל פעולה בשני מישורים: גיוס תמיכה רחבה בציבור הישראלי, והפעלת לחץ על פוליטיקאים.

כנס חזרה להתיישבות ברצועת עזה (צילום: דוד טברסקי)

"אנחנו צריכים להיערך עכשיו למאבק ולמאמץ, שבו נשקיע יותר אנרגיות ויותר מחשבה והשתדלות מאשר שעשינו אי פעם", אמרה דניאל וייס, אחת הדמויות הבולטות בגוש אמונים, שהקימה את נחלה ביחד עם הרב לוינגר לאחר ההתנתקות. "קראו לנו בשנות ה-70 הוזים", היא אומרת, "לא היו לנו את הנתונים הפיזיים או הפוליטיים, אבל הרגשנו בבטן שנצליח. כיום יש יותר מחצי מיליון יהודים ביהודה ושומרון. אנחנו טיפסנו על קיר חלק, כי לא היה כלום. כיום יש במה להיאחז, אבל צריך לזכור שהבליטות חדות. יהיה קשה".

בין היתר אמרה וייס שיש לשקול לקדם אכלוס משפחות יהודיות בתוך המחנות הצבאיים שיקומו ברצועה, כפי שנעשה בשנים הראשונות של התנחלות ביהודה ושומרון, כשהמדינה לא הסכימה להקמת יישובים יהודיים נפרדים. היא סיפרה, בלי לפרט, שהתנועה מקבלת תמיכה מקהלים חדשים, אבל אין לקחת כמובן מאליו שכל הציבור הדתי איתם, ובעיקר אי אפשר לסמוך על הפוליטיקאים שיעמדו לצדם. "שלא יהיו אשליות", אמרה, "נצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לשכנע".

"הימים הלא פשוטים טומנים בחובם הזדמנות גדולה והיסטורית", אמר בכנס הרב עוזי שרבף, ראש כולל 'שלהבת בחברון', מראשי תנועת נחלה. הוא ציין את חשיבותה של עזה במקורות, בתור הנחלה הראשונה של עם ישראל, והוסיף שהאזור היה מיושב ביהודים שגורשו במאורעות תרפ"ט ובמלחמת העצמאות.

מיכאל פיקאר (במרכז) בכנס חזרה לחבל עזה. "צריך גם את הילדים שיתנחלו פה, יתנחלו שם, יקבלו קצת מכות, יזרקו אותם, הם יחזרו" (צילום: דוד טברסקי)

"אנחנו נמצאים בימים שיש בהם פתח עצום להמשך גאולת ארץ ישראל בדרום הארץ. אנחנו צריכים להתפלל ולעשות הכול כדי שנזכה לשחרור כל חבל סיני עד לנהר מצרים (הגדה המזרחית של הנילוס – ד"ט) – זה חבל ארץ בלתי נפרד מארץ ישראל". לדברי שרבף, שחרור הארץ הוא המטרה הראשית של המלחמה. "אנחנו חייבים לנצח כדי קודם כל לשחרר את הארץ. נושא החטופים צריך להבין את הדבר הזה – ישועת הפרט תלויה בגאולת הכלל".

מיכאל פיקאר, ממקימי המאחז שירת הים בגוש קטיף וממובילי ההתנגדות הלוחמנית להתנתקות, אמר שאז כמו היום, בשביל חידוש ההתיישבות יצטרכו לנקוט אמצעים בלתי רגילים. "אם אין משוגעים לעניין – שום דבר לא קם", אמר. "צריך ילדים שילכו ויתנחלו פה, יתנחלו שם. יקבלו קצת מכות. יזרקו אותם, הם יחזרו וכו'. אבל צריך להתחיל לבנות התיישבות – כמו שבשומרון לקח כמה שנים אחרי המלחמה עד שהתחילו לבנות יישובים – זה ייקח זמן" .

לדבריו, החזרה לעזה תתרחש במועד סמלי: 19 שנה אחרי ההתנתקות, אותו מספר שנים שעברו בין חורבן היישוב היהודי בגוש עציון במלחמת העצמאות עד לחזרה אליו אחרי מלחמת ששת הימים.  "לוי אשכול התייחס בזלזול לחנן פורת כשבא לדבר איתו על התיישבות בגוש, אבל בסופו של דבר הוא אפשר להם ללכת לשם. הממשלה יודעת שחייבים שתהיה נוכחות צבאית בעזה, בלעדיה אנשי שדרות לא יחזרו. אנחנו יודעים שלא יכול להיות ביטחון ונוכחות צבאית אפקטיבית בעזה ללא התיישבות – בזה אנחנו צריכים לשכנע את ביבי. ללא התיישבות יברחו משם כמו שברחו מלבנון".

לאה גולדמן, שנולדה וגדלה בכפר דרום שבגוש, סיפרה בכנס: "בעלי קצין עכשיו בעזה ואמר לי לא לחיות באשליות. יש עוד דרך ארוכה". לדבריה, הציבור הדתי, ובו גם חיילי צה"ל, רחוקים מרעיון החזרה, והתנועה לא צריכה לחשוש לפנות לקהלים חדשים. "ממה שראיתי בסרטונים, הרבה קיבוצניקים אומרים שצריך למחוק את עזה. הם רוצים לחזור לקיבוץ לראות את הים. בשביל לראות את הים ולא לראות את עזה מוקמת – צריך התיישבות. יש פתיחות בציבורים האלה, וצריך לחשוב כיצד מגיעים אליהם".