נעמה בדיחי, שחקנית נבחרת ישראל ומאמנת-שחקנית של מחזיקת הגביע גליל עליון בייז, ייצגה בחודש נובמבר את ענף רוגבי הנשים הישראלי בטורניר היוקרתי רוגבי עשיריות בדרום אפריקה במדי קבוצת סרנגטי אליפנטס.

"זה טורניר מאוד מתוקצב ומתוקשר ברמה מאוד גבוהה. היו שם שחקניות שהיו באליפות העולם. שחקניות מנבחרות דרום אפריקה, ניו זילנד קנדה וקניה", מספרת בדיחי בראיון ל'דבר'. "שיחקתי עם שחקניות מהרמות הכי גבוהות בעולם. סיימנו במקום השני, זאת הייתה חוויה מטורפת ומדהימה".

זאת השנה השלישית של הטורניר, שהוקם על-ידי מספר קבוצות בכירות במעצמת הרוגבי בדרום אפריקה. הטורניר כולו נערך עשרה ימים הכוללים אימונים ומשחקים עם שחקניות מקומיות ושחקניות ממדינות נוספות בעולם.

"אחוז מסוים מהשחקניות מדרום אפריקה השחקניות נוספות מכל העולם. כאשר המאמנים מביאים שחקניות שהם מכירים מכל העולם", מספרת בדיחי. "לכל קבוצה יש קבוצת גברים וקבוצת נשים שכל האימונים מתקיימים ביחד. היה גם פורמט של משחקים מעורבים. נשים משחקות מול נשים ובמחצית השנייה גברים משחקים מול גברים".

נעמה בדיחי (בתלבושת הכתומה) בטורניר הרוגבי היוקרתי בדרום אפריקה. "ספורטאיות אתלטיות מגיל אפס" (צילום: Serengeti Elephants)

במהלך טורניר בדיחי שהתרגלה להיות שחקנית מובילה ברוגבי הישראלי, הייתה צריכה להתרגל לרוגבי ברמות הגבוהות ביותר. "פתאום הרגשתי מה זה רוגבי ברמה גבוהה. אני הייתי הכי מבוגרת בקבוצה, אלו שחקניות הרבה יותר צעירות ממני. הן ספורטאיות אתלטיות מגיל אפס".

"אני רגילה להיות שחקנית מובילה ודומיננטית. אחרי שתים עשר שנה ברוגבי הישראלי, פתאום שיחקתי בקבוצה שהייתי בין המחליפות. היה לי מאוד לא פשוט מנטלית בהתחלה. זכיתי להמון דקות משחק והרגשתי שאני משתפרת ממשחק למשחק. בעשרה הימים האלו למדתי המון דברים שלא למדתי בשתיים עשר השנים בארץ ואני שמחה שאני יכולה להביא את זה לרוגבי הישראלי".

בדיחי, אמא ליערה בת השנה ושבעה חודשים, התלבטה עד הרגע האחרון עם לצאת לטורניר "זה היה מאוד מורכב בתוך התקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. עד יום אחרי הטיסה אני לא הייתי בטוחה בכלל שאני טסה. לא רציתי להשאיר בארץ את בעלי והילדה, כאשר אני יודעת שהמצב עלול להחמיר ואולי גם לא יהיה לי טיסה חזרה לארץ".

"השחקניות אמרו ששיניתי להן את החשיבה לגבי ישראל"

איך בקבוצה הגיבו להתלבטות שלך?
"מאוד פרגנו לי והיו מאוד רגישים למצב. הם לא ויתרו עליי ואמרו לי רק תשמרי על עצמך. זה היה מאוד מחמם את הלב. לקראת הטיסה הרגיש שהמצב בארץ נכנס למצב יציב יותר בסך הכל. מארגני הטורניר הציעו לי אפילו להביא את בעלי והילדה איתי לטורניר".

חששת לנסוע לטורניר כישראלית בתקופה כזאת מורכבת?
"די חששתי, קיבלתי הנחיות ממשרד החוץ לא לחשוף את הזהות הישראלית. יש לי דרכון זר, ביקשתי מארגני הטורניר שבשום מקום לא יפרסמו שאני מישראל. כשהגעתי לשם הרגשתי כבר הרבה יותר בטוחה כי הינו חממה, כל הזמן היינו ביחד כל הקבוצה, לא הייתי צריכה לרגע להתנהל לבד".

איך קיבלו אותך בתור ישראלית בקבוצה?
"השחקניות בקבוצה היו מאוד אמפתיות. מההתחלה אמרתי להם שאני מישראל ומי שרוצה לדבר איתי, אני יותר מאשמח לעשות שיחה אינטלקטואלית בלב פתוח. אני אציג את הצד שלי, מה שתרצו תשמעו. אם אפשר לשים את הפוליטיקה בצד ולבוא לשחק רוגבי".

"הן מיד פרגנו על האמירה הזאת וקבלו אותי באהבה ועם הזמן נוצרו שיחות עם שחקניות ושחקנים וצוות האימון. לא קיבלתי שום הערות פוגעניות, ניהלנו שיחות נעימות, חלקן למדו דברים חדשים ממני. אמרו שפתחתי להן את הראש ושיניתי להן את החשיבה וזה היה לי מאוד מרגש לשמוע. הייתה איתי שחקנית מוסלמית מאלג'יריה ונוצר לנו קשר מאוד מיוחד".

בדיחי מדגישה כמה חשוב ששחקניות הישראליות ימשיכו לצאת לטורנירים בחו"ל, כדי לקדם את הענף בישראל. "הרמה בארץ היא לא מספיק גבוה. כדי שנוכל להתקדם אנחנו חייבות לחוות רוגבי ברמה יותר גבוהה. אני מקווה שכמה שיותר שחקניות ימצאו את ההזדמנויות לצאת לטורנירים בחו"ל ואני אדחוף את השחקניות שלי לעוד חוויות כאלו".

את הניסיון שהיא צברה והדברים שהיא למדה בדרום אפריקה תביא איתה לפיתוח הענף בישראל. "בתור מאמנת הולכת לעבור השתלמות בחו"ל. במהלך הטורניר יצרתי קשר אישי עם המאמן מדרום אפריקה והוא יעזור לי להתפתח ואני מקווה להביא את הידע מחו"ל לענף בארץ".

"יש לנו שחקניות במילואים, אימהות עם ילדים ללא מסגרת"

בדיחי בת ה-33 עוסקת בפעילות גופנית מגיל צעיר. בבית הספר הייתה במגמת מחול ובצבא קצינת חינוך גופני. היא גדלה לצד 5 אחים, ששלושה מהם למדו קראטה, "אהבתי לעסוק בספורט, אך לא משהו מקצועי. המקום של התגוששות והאבקות היה מוכר לי מהבית".

את ענף הרוגבי גילתה רק בגיל 21, לאחר ששכנה מירושלים ראתה הזמינה אותה לאימון ניסיון. "היה מספיק אימון אחד, כדי שאני אתאהב במשחק הזה", היא אומרת. "רוגבי זה חלק מהותי מאיך שאני מציגה את עצמי, זה ספורט שמשלב שחקניות עם יכולות שונות וכל אחת יכולה להביא את עצמה לידי ביטוי".

נעמה בדיחי (מימין) במדי גליל עליון בייז (צילום: צחי רייזל)

ביום שישי תפתח מחדש הליגה עם טורניר פתיחת שנה שיערך בווינגיט. הטורניר ישוחק בפורמט מעט שונה של טאג רוגבי. "אנחנו מתחילות את הליגה במעין פורמט ביניים. בגלל שרוב הקבוצות שלנו לא יכולות להתאמן בצורה שגרתית. אז אנחנו לא יכולות לקפוץ ישר למשחק מלא עם מגע. בתקווה לקראת הטורניר הבא נראה שהקבוצות מצליחות להיכנס לאיזה שהיא שגרת אימונים ומצליחות להכין את עצמן גם למגע מלא ואז נחזור לליגה רגילה ומלאה".

קבוצתה של בדיחי, גליל עליון בייז, חווה קושי גדול להתאמן ולהתכונן לפתיחת העונה. "כולנו כרגע מפוזרות כרגע ברחבי הארץ. חלקנו היו צריכות להתפנות וחלק בישובים שלא פונו. מעט מאוד נמצאות בצפון הארץ, הרבה מהן מפוזרות. יש לנו שחקניות במילואים, אימהות עם ילדים ללא מסגרת, שחקניות שמתנדבות. אז כרגע גליל בקושי מתאמנות. עשינו קצת אימוני כושר בזום ואימונים שמכינים את עצמנו גופנית ומנטלית לטורניר".

בדיחי מקיבוץ יפתח בגבול הצפון, פונתה עם משפחתה למלון בקיבוץ גינוסר בעמק הירדן.
"בימים הראשונים הינו אצל המשפחה שלי ושל בעלי. די מהר הקיבוץ שלי התארגן ביוזמתו של הקיבוץ ודאג לכל חברי הקיבוץ למלון מגורים בגינוסר. אחרי שבועיים המדינה החלה בעצמה לדאוג ואז בעצם נשארנו במלון גינוסר".

קבוצת הרוגבי גליל עליון בייז. "הקבוצות במרכז מקבלות באהבה גדולה את השחקניות מהפריפריה" (צילום: צחי רייזל)

בתוך הסיטואציה המורכבת בדיחי מספרת על הסולידריות בין הקבוצות השונות בליגה, המזמינות שחקניות מקבוצות שנמצאות בקווי העימות בצפון ובדרום להצטרף לאימוניהן. "הייתי בסוף השבוע בכפר סבא, אז הצטרפתי לאימון של רעננה. אין לנו את המגבלה שאם אני לא בקבוצה שלי, אני לא מתאמנת. הקבוצות במרכז מקבלות באהבה גדולה את השחקניות מהפריפריה. העיקר להמשיך עם הרוגבי".

למה חשוב לכן לפתוח את העונה בתקופה מורכבת זאת?
"זה נאמר כל כך הרבה בתקופה האחרונה. כמה חשוב העיסוק בספורט, כדי להתמודד עם כל מיני קשיים ומורכבויות שהתקופה הזאת מעלה. אז זה מבורך להיפגש, לשחק ולהתאמן ביחד. זה מייצר מפלט מהמחשבות והטרדות שהתקופה הזאת. השחקניות אוהבות לשחק רוגבי. חשוב לנו לקיים איזושהי פעילות ספורטיבית ביחד עם המפגש החברתי שיש במהלך הטורניר".