"חנוכה זה חג של אור, של שמחה, ולצערי אצל אחי, אברה, זה ההיפך", אומר ל'דבר' אילן מנגיסטו, אחיו של אברה מנגיסטו, שנמצא בשבי חמאס כבר תשע וחצי שנים, "הוא נמצא במרתפי עזה, אנחנו לא יודעים איך הוא מרגיש, מה הוא אוכל, מה הוא שותה. זו התפילה שלנו, שיזכה לצאת מחושך לאור. זו הזכות הכי בסיסית של כל בן אדם."

בני משפחת מנגיסטו השתתפו היום (שלישי) בהדלקת נר שישי של חנוכה בכיכר החטופים בתל אביב. זו הפעם הראשונה שבני המשפחה משתתפים באירוע ציבורי מאז 7 באוקטובר, והמאבק להחזרת מאות החטופים משבי חמאס שמתנהל מאז. על חולצתו של אילן מתנוססת תמונתו של אברה, ולצדה נכתב "אל תשכחו אותי, גם לי מחכים בבית כבר תשע שנים".

אילן מנגיסטו (שני מימין), אחיו של אברה מנגיסטו, והאב איילין מנגיסטו (שלישי מימין). "אנחנו בקשר עם מספר משפחות, מי שיש לו את כוחות הנפש להיאבק ולזעוק עושה את המאבק של כולם" (צילום: יונתן בלום)

להדלקת הנרות הגיעו אילן ואלמנש מנגיסטו, אחיו ואחותו של אברה, והאב איילין מנגיסטו. טקס הדלקת הנרות כלל גם הוקרה של משפחות החטופים לאנשי כוחות הביטחון וההצלה, והשתתפו בו מפקד מחוז תל אביב במשטרה ניצב פרץ עמר, נציגי זק"א, איחוד הצלה וגופי חירום נוספים. גם בני משפחתו של איתי בן עמי שעדיין חטוף מעזה הדליקו נרות ונשאו דברים.

"מזל שיש כמה אנשים שלא מניחים לנושא לרדת מסדר היום"

איך המלחמה השפיעה עליך, על בני המשפחה?
"מאז 7 באוקטובר אנחנו בטראומה חדשה. הצלחנו להדחיק, וכל חוסר הוודאות והמצב הביטחוני מחזיר אותנו אחורה לאותו זמן שהוא חצה את הגדר. כל המצב של המדינה לא נותן לנו מנוחה."

עכשיו, כשיש הרבה חטופים והם נמצאים במרכז סדר היום, הממשלה יצרה אתכם קשר?
"אנחנו בקשר עם הממשלה ומערכת הביטחון. עם גל הירש עדיין לא נפגשנו. מקווה שהם ימצאו את הזמן. כל חברי הקבינט מודעים למחויבות שלהם להחזיר את כל מי שנמצא בעזה. עד לפני 7 באוקטובר המידע שהעבירו לנו היה שהוא בחיים ובידי חמאס, גם אחרי הסרטון שפורסם. אבל מאז אין מידע חדש למשפחה, ולכן חייבים להיפגש עם המערכות."

יש לכם עוד תקווה אחרי הזמן הרב שאברה נמצא בשבי?
"אנחנו אחרי 9 וחצי שנים של תסכול, דואגים ומתפללים לשלומו. מזל שיש כמה אנשים שלא מניחים לנושא לרדת מסדר היום. המשפחה כמה יכולה? לסבל יש גבול. יש אנשים שאכפת להם, שבערבות הדדית מרימים את השלט של אברה, וזה מעודד את המשפחה."

"אין ארגון שלא מכיר את המקרה של אברה. אבל כשזה מגיע לזכויות הומניטריות של אזרח ישראלי, יש שם חוסר צדק וחוסר הגינות משווע" (צילום: יונתן בלום)

אתם בקשר עם משפחות החטופים האחרות?
"משפחות החטופים הצטרפו לכאב של המשפחה. אנחנו תשע שנים בחוסר ודאות וכאב. הפצע אצלם מדמם יותר, וזה מובן מאליו. אנחנו בקשר עם מספר משפחות, מי שיש לו את כוחות הנפש להיאבק ולזעוק עושה את המאבק של כולם."

"אין לי אמון באף ארגון בינלאומי. רק בכוחות הביטחון שלנו"

אתה שותף לביקורת על ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים, כמו הצלב האדום, שלא ביקרו את החטופים ודאגו לשלומם?
"אין ארגון בינלאומי של זכויות אדם שלא פגשנו. נפגשנו עם המנכ"ל של הצלב האדום ועם מזכ"ל האו"ם, העברנו מסמכים על המצב הבריאותי. אין ארגון שלא מכיר את המקרה של אברה. אבל כשזה מגיע לזכויות הומניטריות של אזרח ישראלי, יש שם חוסר צדק וחוסר הגינות משווע.
"הצלב האדום חי בתוך עזה, מבקר כל יום את מחבלי חמאס, דואג שהם בריאים ורואה שהם בסדר, אבל כשיש אזרחים חפים מפשע עם בעיות נפשיות, שנמקים בניגוד לכל אמנה וחוק בינלאומי, הם נאלמים דום."

אילן מנגיסטו בכיכר החטופים- עם תמונתו של אברה. "יש אנשים שאכפת להם, שבערבות הדדית מרימים את השלט של אברה, וזה מעודד את המשפחה" (צילום: יונתן בלום)

ומה הממשלה צריכה לעשות?
"הממשלה חייבת להבין שאם היא לא תדאג לשבויים ולנעדרים שלנו, אם היא לא תתעשת ותבין שאף ארגון בינלאומי לא יעזור, שום דבר לא יקרה. אין לי אמון באף ארגון. רק כוחות הביטחון שלנו. אם אין אני לי מי לי?"

"שמחנו לראות את השבויים חוזרים. אבל יש צביטה בלב"

איך היה לראות את החטופים שחזרו?
"מורכב. אנחנו במשך למעלה מתשע שנים מחכים לפתוח את מהדורות החדשות, הנה אברה חוזר הביתה, ולצערי זה לא קרה. הוא עדיין נמק במרתפי עזה. אבל אין בן אדם שלא שמח לראות את האימהות והילדים. זו תמונה שאי אפשר שלא לשמוח איתה. יש צביטה בלב, אבל שמחים על כל אחד שבא, שמחים שהם פה."

אתם כמשפחה עומדים בניסיון שאף משפחה לא עמדה בו. מה נותן את הכוח עם כל הקושי?
"בחיים יש מצבים של אין ברירה. או לוותר, או לקבל את המציאות עם הסבל והקןשי. העדה שלנו עברה הרבה קשיים באתיופיה ובמסע לעלות לארץ, ככה שאנחנו למודי סבל. העקשנות להמשיך לחיות עם כל הקושי זה בגנים של ההורים, ומשדרים לילדים חוזק נפשי ושאסור להרים ידיים. עושים מה שאפשר.

"המצב במדינה לא פשוט, צריך הרבה תפילות. להיות מאוחדים, למדינה יש מחויבות להחזיר את כולם, עד האחרון. צריך להזכיר להם, אבל להיות מאוחדים. זה סבל שנכפה עלינו, וצריך להיות מאוחדים ולא לאבד את התקווה".