"ב-7 באוקטובר, ב-9:00 בבוקר, כבר ביקשו ממני לאסוף את הצוות ולהתחיל לייצר לטובת צה"ל", מספר ל'דבר' אייל (47); (כל שמות המרואיינים המלאים שמורים במערכת), ראש תחום במחלקת טילים ומערכות נשק של חברת 'רפאל'.

אייל אחראי על תחום ההכללה, במסגרתו מתבצע חיבור חלקים לכדי מוצר מוגמר. בין המוצרים נמנים טילי הטמיר, המיירטים של מערכת 'כיפת ברזל'. עובדי תחום ההכללה הם חלק מ'רצפת הייצור' הטכנית, העוסקת בהרכבה בפועל של המוצרים.

"התחלתי לבדוק מי נמצא איפה, לארגן הסעות" אומר אייל, "ותוך שעתיים כבר היו מספיק אנשים כדי שיהיה אפשר להתחיל לעבוד. לאורך היום הצטרפו אלינו עוד עובדים. מהנקודה הזו ועד היום אנחנו עובדים מסביב לשעון". 

בדרך כלל אתם לא עובדים בסופי השבוע?
"בשגרה אנחנו עובדים בשעות רגילות, לפעמים שעות נוספות, כמו כל מקום עבודה. אבל מאז תחילת המלחמה אנחנו עובדים גם בלילה, גם בסופי שבוע, כך כבר כמעט חודשיים. 

"השבוע הראשון היה מאתגר במיוחד, כי נענו בין הרצון להתעלות לגודל השעה לבין החרדה, התחושות הקשות וחוסר הוודאות. עם הזמן זה התאזן, ואנחנו מאוד רתומים לעשייה. השבוע הראשון היה קשה גם כי הרבה מהעובדים שלנו גויסו למילואים בצו 8. עם הזמן הצלחנו לשחרר חלק מהם, לאור התפקיד החיוני שלהם בתעשייה הביטחונית". 

ב'רפאל' עובדים כ-8,500 עובדים, שכ-20% מהם גויסו למילואים בתחילת המלחמה. חלק מהעובדים שגויסו בצו 8 מגיעים לעבודה בשעותיהם המעטות מחוץ לצבא, כדי לתרום ולסייע. לצורך עיבוי תחום ההכללה החמה (זו העוסקת בנשק), שהצורך בו עלה מאוד, הועברו לעבודה גם עובדים מיחידות אחרות, ואף הצטרפו עובדים של החברה לשעבר.

"לאט לאט יותר נשים צעירות נכנסות לתחום"

אחת העובדות שהוחזרו משירות מילואים פעיל היא אליה (24) שעובדת ברפאל מזה כשנתיים וחצי. "בצבא הייתי מכונאית נמ"ר בגולני", היא מספרת, "וזה גם התפקיד שלי במילואים." נמ"ר היא גרסה מחודשת של טנק המרכבה, המיוצרת בישראל. 

"זה מוזר להיות בעבודה כשכל המחלקה שלי בדרום. אני יודעת שהייתי יכולה לתרום שם – אבל אני שמחה שאני כאן ועושה משהו מאוד משמעותי. בסופו של דבר, זו תחושת גאווה גדולה מאוד כשאת מסתכלת על החדשות ויודעת שהעבודה שלך הצילה חיי אדם. זה כבוד גדול עבורי".  

איך הגעת לרפאל ולתחום ההכללה החמה?
"לפני כן עבדתי ב'אלביט' כעובדת קבלן. למדתי הנדסאות, וידעתי שכשאסיים ארצה ללכת לעבוד במקום עבודה עם משמעות. כבר כשלמדתי בקרת מכונות בתיכון, הייתי הבת היחידה ולא ממש רצו לתת לי ללמוד את זה, אז זו מלחמה שתמיד הייתה ותמיד הייתי צריכה להוכיח את עצמי. זה כבר לא מאיים עלי, אולי בגיל 16 זה איים. גם בצבא היינו 3 בנות על 20 בנים, ואיכשהו תמיד עבדנו בצורה יעילה יותר עם פחות מריחת זמן. יש סטיגמות, אבל אנחנו פה כדי לשבור אותן". 

אייל מודה שהצוות מורכב ברובו מגברים. "בשלוש השנים האחרונות אנחנו רואים מגמה של שינוי, אולי כמו שקורה בצבא. לאט לאט יותר ויותר נשים צעירות נכנסות לתחום. הן חלק אינטגרלי מהצוות, כוח משמעותי בעשייה, בהירתמות ובקצב. אני חושב שהכניסה של נשים לתחום מביאה גם חשיבה אחרת, ראיה אחרת, מקצועיות…".

"…וסדר", מוסיפה אליה, קוטעת אותו בחיוך.  

דגש על בטיחות, תחושה של יחידה מיוחדת

איך נראית העבודה בתחום שלכם?
"זו עבודה פיזית, לא בישיבה" מסביר אייל. "אנחנו מקבלים את כל המכלולים שמרכיבים את המערכות ועושים אינטגרציה ביניהם, לרבות החלקים הנפיצים. נעזרים בציוד בדיקה כדי לוודא שהמערכות עובדות כמו שצריך, אורזים אותם ללקוח ומאשרים שהמכלולים תקינים ושמישים. אנחנו התחנה הסופית.

"כיפת ברזל זו המערכת שאנחנו יכולים לדבר עליה, אבל יש לנו עוד המון פרויקטים אחרים שאנחנו עובדים עליהם.  בגלל אופי העבודה שלנו, עם חומרי נפץ, אנחנו עובדים במתחם נפרד מיתר החברה. 

שיגור כיפת ברזל (צילום: דוברות רפאל)

"הבטיחות היא הדבר הכי חשוב אצלנו. אנחנו מתחילים לעבוד רק אחרי קיום כל נהלי הבטיחות, לא משנה באיזו עבודה מדובר ומה רמת הדחיפות. לעובדים יש הדרכות תדירות על בטיחות ובפרט על העיסוק בחומרי נפץ, יש סקרי סיכונים, תשתית שנבדקת ומבוקרת תדיר. המעטפת הבטיחותית ברפאל בכלל ובתחום שלנו בפרט היא מחמירה מאוד ביחס לתעשייה, ואפילו ביחס לצבא".

"יש אצלנו קצת תחושה של יחידה מיוחדת. גם בגלל הריחוק הפיזי שלנו מיתר עובדי רפאל. זה תורם לגיבוש" מספר אייל על תחום ההכללה, "אנחנו לובשים גם מדים מיוחדים שמתאימים לעשיה, וקל לזהות ויזואלית שאנחנו שייכים לתחום הזה". 

"מדברים המון על המצב, מה הייתי עושה אם"

"מגיעים לכאן אנשים טובים, שיודעים לעשות צחוקים אבל גם להיות רציניים", אומרת אליה, "בכל התקופה האחרונה אנחנו מדברים המון על המצב. מה הייתי עושה אם. איך היה אפשר אולי לנהל את זה אחרת. מדברים על כתבות שאנחנו קוראים, וכל אחד זורק את הרעיונות שלו".  

בתקופה הזו, מוסיף אייל, יש תחושת אחריות כבדה – לעמוד ביעדים, כדי לסייע לצה"ל לעמוד ביעדי המלחמה. "מנגד, חשוב לי לשמור כל הזמן על העובדים ולא להעביר להם את הלחץ שמגיע אלי – כדי שיוכלו לעשות את העבודה הכי טובה שלהם ולהוציא מוצרים טובים. לוודא שהם עובדים ביעילות ובחיוניות, עומדים במתח ולא קורסים. בסופו של דבר, זו סיפוק גדול להרגיש היא שאנחנו חלק מהלחימה ומהעשייה".