לוחמת הג'ו ג'יטסו שרה קובליוב זכתה בחודש שעבר במדליית הכסף באליפות אירופה שנערכה בקרואטיה. קובליוב ספורטאית חירשת מלידה, מתחרה בקטגוריות הרגילות, התגברה על לא מעט אתגרים בדרך לפודיום. "אני לא רוצה שהחירשות היא זאת שתגדיר אותי, אלא היכולות שלי", היא אומרת בראיון ל'דבר'.

קובליוב בת ה-21, המתחרה בקטגוריית המשקל עד 48 ק"ג ניצחה בדרך למדליית הכסף יריבות מאוקראינה, צרפת וספרד. רק בקרב הגמר נעצרה על-ידי אלה קושניר מאוקראינה. זאת הייתה המדליה הראשונה של הלוחמת הצעירה באליפות אירופה, כשעתידה בענף נראה ורוד. "זאת הייתה תחרות מאוד קשה. זה מרגש אותי ואני מאוד גאה בעצמי, אומרת קובליוב. "אני שמחה שהצלחתי לייצג את מדינת ישראל במיוחד בשעתה הקשה".

היציאה של הנבחרת הישראלית לאליפות אירופה בקרואטיה הייתה חוויה מורכבת בתקופה זו. הנבחרת אובטחה מסביב לשעון והיציאה נשמרה בדיסקרטיות עד תחילת התחרות. "בהתחלה היה לי טיפה פחד, בגלל האנטישמיות הגואה באירופה", מודה קובליוב. "אבל הינו עם אבטחה והכל היה כמו שצריך".

לוחמת הג'ו ג'יטסו שרה קובליוב (משמאל) עם מדליית הכסף באליפות אירופה (צילום: חואן לופז, התאחדות אילת)

גם החשש מהבלתי ידוע, לא הצליח להמעיט בערך של לייצג את מדינת ישראל בעולם. "בסופו של יום התרגשתי מאוד גאה לייצג את המדינה לראות את דגל ישראל. גם אם אני בתחרות, הלב שלי עם החיילים, החטופים ומשפחותיהם. אני יודעת שהייצוג של המדינה נותן איזשהו כוח לכולנו".

"אני צריכה למצוא דרכים אחרות להבין את ההוראות של המאמן"

אחד האתגרים איתם מתמודדת קובליוב היא התקשורת עם מאמן הנבחרת אמיר בוארון שאינו דובר את שפת הסימנים. "אני החירשת היחידה מכל הנבחרת. כשהמאמן אמיר נותן להם הנחיות, אני צריכה למצוא דרכים אחרות להבין. בהתחלה הרבה פעמים פספסתי את הנחיות שלו. באימונים אנחנו מסתדרים, דרך קריאת שפתיים או 'ג'סטות' שאמיר עושה ואז אני מבינה למה הוא מתכוון".

במהלך התחרויות התקשורת הפכה למאתגרת יותר ופגעה בצורך הקריטי שלה כספורטאית לקבל הוראות מהמאמן בזמן אמת. "עד התחרות האחרונה, המאמן ישב בצד שלי סביב המזרון. יש לו את המיקום שלו ויש את המאמן של היריבה. היה לי קשה לראות את המאמן שלי, כל פעם ניסיתי להטות את הראש אחורה ולראות אותו", מסבירה קובליוב.

במהלך אליפות אירופה צוות האימון הישראלי הצליח לפצח את הסוגיה ומצא פתרון יצירתי שעזר לקובליוב להביא בצורה טובה יותר את היכולות שלה במהלך הקרבות. "בתחרות האחרונה, תומר אלראי עוזר המאמן היה פיזית מולי, כאשר אמיר תמיד בגב שלי. כשתומר היה מולי אז היה לי הרבה יותר קל והרגשתי נוח יותר, שאני סוף סוף יכולה לקבל טיפים".

"סיכמנו על תנועות מראש ומה המשמעות שלהם, כדי שאני אוכל לפעול לפי הסימן שאני רואה. ראיתי את הטיפים של תומר תוך כדי תנועה. זה בהחלט עזר לי, אמרתי לעצמי סוף סוף אני מקבלת את הכי טוב שיש משני המאמנים הכי טובים".

שרה קובליוב (משמאל) על הפודיום באליפות אירופה (צילום: חואן לופז, התאחדות אילת)

נבחרת ישראל זכתה באליפות אירופה ב-13 מדליות, ביניהן 4 מדליות זהב. הנבחרת שמנתה 17 ספורטאים, דחפה אחד את השנייה בדרך לאליפות מוצלחת ומדליית זהב קבוצתית. "הביחד שלנו, נותן לנו הרבה כוח", אומרת קובליוב. "כשיוצאים כמשלחת לתחרות האנרגיות מעט שונות, יש עזרה הדדית והמון ביחד".

"הספורט הזה הפך אותי לאחת שמאמינה בעצמה"

קובליוב היא חלק ממשפחה שבה כולם חירשים מלידה. הוריה יוליה ובוריס עלו לישראל מהאי קרים. כילדה החיים אתגרו אותה לא פעם, אך הכל קבל תפנית חדה כאשר בגיל 13 הצטרפה לחוג אגרוף תאילנדי ממנו עברה לענף הג'ו גיטסו שהפך לאהבה הגדולה של חייה.

"התחלתי עם אגרוף תאילנדי כי סבלתי בבית הספר. לעגו לי, לא היה לי ביטחון עצמי. רציתי שתהיה לי פעילות אחרת אחרי הלימודים. איזה שהוא חוג מעניין. אבא שלי המליץ לי להצטרף לחוג אגרוף תאילנדי. במקביל אחי הקטן נרשם לג'ו ג'יטסו. כל פעם שהלכתי לחוג לקחתי איתי את אחי. ראיתי את האימון של הג'ו ג'יטסו, התאהבתי בספורט".

הענף שינה את מסלול חייה והמכון הפך לבית השני שלה. "זה לא משנה עם אני מרגישה לא טוב או אם אני עייפה, אני תמיד מגיעה לאימון. אני אוהבת את הענף ואני מרגישה שזה המקום שלי. ההצלחות, הטיסות, התחרויות הבינלאומיות הגדולות, אליפות העולם, זה משהו שמחמם לי את הלב".

הלוחמת הצעירה גילתה כישרון טבעי ותשוקה אדירה ללמוד ולהשתפר מרגע לרגע. כבר בגיל 14 היא נסעה לאליפות העולם לנערות עד 18 ביוון וסיימה אותה סגנית אלופת העולם. "הגעתי לשם עם הרבה חששות. הלב שלי הלם בחוזקה, לפני הקרב היה לי דופק מואץ. עשיתי זאת למרות הכל ואז אני בעצם הבנתי שאני יכולה. הזכייה במדליית הכסף הייתה בשבילי וואו".

"לא שמעתי את התקווה, הרגשתי אותה בלב"

חצי שנה לאחר מכן, באליפות אירופה לנערות עד 18 ברומניה, זכתה קובליוב במדליית הזהב ועמדה לראשונה בראש הפודיום. "זה היה סופר מרגש. עליתי על הפודיום מהמקום הראשון. לא שמעתי את התקווה, אבל אני יודע שהתקווה התנגנה. זאת תחושה בלב מאוד מרגשת". קובליוב המשיכה לקטוף את המדליות בגילאי הנערות עם מקום שני באליפות העולם באבו דאבי ומקום שני באליפות אירופה בפורטוגל.

איך העיסוק בספורט הזה השפיע על החיים שלך?
"וואו, בהמון דברים. האמת שזה שינה אותי מילדה מאוד חסרת ביטחון, חלשה, רגישה. הפך אותי לאחת שמאמינה בעצמה, חזקה עם ביטחון גבוה, מוכנה לאתגרים. בעבר לא הייתי בכלל יכולה לראות את עצמי מתמודדת עם חברה של אנשים שומעים, הייתי מתביישת בעצמי, נחבאת אל הכלים".

"היום ממש לא, היום אני מדברת, מנכיחה את עצמי באופן חופשי ומבחינה מנטלית אני בהחלט יותר חזקה", היא אומרת. "אני יודעת ליצור לעצמי את הזמן ליהנות, בזכות הביטחון שזה נתן לי, אני יודעת ליצור לעצמי מלא החוויות. לפני שהצטרפתי לענף, הייתי חוזרת מבית הספר ונשארת בבית. היום אני הרבה יותר בטוחה בעצמי".

כעת היא עושה את המעבר לבוגרות ומסמנת את המטרה הבאה שלה. "אני רוצה לזכות במדליה במשחקי העולם בסין ב-2025. זאת ממש השאיפה, החלום, היעד. המטרה הגדולה שלי. אני רוצה להגיע למדליית הזהב. אני רוצה להוכיח לכולם שאני יכולה, שאני שווה כמו כולן. אני רוצה שאנשים יראו אותי בדיוק כמו שאני ולא יראו את החירשות שלי או המגבלה שלי. שאני בעצם כמו כולם".

אריק קפלן, נשיא התאחדות אילת מפרגן ומאמין בה כאחת הספורטאיות המצטיינות בהתאחדות: "אנחנו מאוד גאים בשרה, גם על ההישגים היפים שלה אבל ממש לא רק. שרה מוכיחה מידי יום שאצלה 'השמיים הם הגבול' והיא לא נותנת למגבלה שלה להפריע לה לעמוד ביעדים. שרה מביאה הרבה כבוד למדינת ישראל, ואנו מודים לה על כך שהיא חלק מספורטאיותינו המצטיינות".