2.6 מיליון בני אדם בישראל חיים בעוני, מהם 1.2 מיליון ילדים, לפי דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת ל-2023, שפורסם היום (שלישי). 710 אלף משפחות, 22% מהמשפחות בישראל, חיות באי-ביטחון תזונתי, מהן 332 אלף, 10.3% באי-ביטחון תזונתי חמור. כל הנתונים בדו"ח נכונים ל-2022.
המוסד לביטוח לאומי מודד עוני לפי הכנסה, בחישוב מחצית מחציון ההכנסות נטו לנפש תקנית. בחישוב זה, כ-2 מיליון בני אדם בישראל חיו בעוני ב-2021, מהם כ-850 אלף אלף ילדים. לעומת זאת, דו"ח העוני האלטרנטיבי מבוסס על "מדד העוני הרב-ממדי", שמודד עוני לא רק לפי הכנסה, אלא לפי ההכנסה ביחס לעלות סל צרכים בסיסיים (ולכן המספרים גבוהים יותר). לפי הדו"ח, קיים בישראל פלח אוכלוסייה שחי בעוני, אף שאינו מוגדר עני לפי נתוני הביטוח הלאומי.
עלות הקיום הנורמטיבית: יותר מ-21 אלף שקלים למשפחה
ארגון לתת ערך השנה לראשונה מחקר לחישוב עלות המחיה המינימלית ועלות המחיה הנורמטיבית בישראל, שפיתחו קבוצת (Social Finance Israel) SFI ומחלקת המחקר של הארגון. העלות למחיה בכבוד אמורה לשקף את עלותם של משאבים ושירותים שראוי להם כל בית בישראל, כמו סל מזון בריא ומספק, ביגוד, דיור מספק וחשבונות, חינוך ובריאות.
על פי חישוב זה, קו העוני האלטרנטיבי, שמייצג את עלות הקיום המינימלית בישראל, עומד על 5,107 שקלים בחודש לאדם, ו-12,938 שקלים בחודש למשק בית ממוצע (2 מבוגרים ו-2 ילדים). עלות הקיום הנורמטיבית עומדת על 8,259 שקלים לאדם בחודש, או 21,143 שקלים בחודש למשק בית ממוצע. העלות הנורמטיבית למחיה, שמשקפת את ההוצאה הנדרשת למחיה בהתאם לצורכי משק הבית, גבוהה ב-63% מעלות המחיה המינימלית.
לשם השוואה, קו העוני של המוסד לביטוח לאומי ל-2023 הוא 3,851 שקלים לאדם בחודש, ו-9,859 שקלים למשק בית.
השוואת עלויות המחיה לפרמטרים אחרים מעלה שאומדן העלות המינימלית למחיה כמעט זהה לשכר המינימום בישראל, שעומד על 5,572 שקלים, וגבוה מקצבת הנכות, שעומדת על 4,063 שקלים בחודש בלבד. אף ששכר המינימום אמור לכסות את עלות המחיה המינימלית לנפש, הוא לא מכסה את עלות המחיה החודשית המינימלית למשק בית עם שני מפרנסים, ונשחק אף יותר כשמביאים בחשבון את מספר המפרנסים הממוצע למשק בית בישראל (1.4).
77% מהציבור: הטיפול בעוני לא נמצא בסדר העדיפויות של הממשלה
מסקר עמדות שערך ארגון לתת עולה שהציבור פסימי לגבי העוני בישראל, ורובו סבור שהממשלה לא מטפלת בעוני. 77.3% מהציבור השיבו שהטיפול בבעיית העוני כלל לא נמצא בסדר העדיפות הלאומי של הממשלה, או נמצא בעדיפות נמוכה. רוב הציבור (76.5%) פסימי לגבי העתיד, ומעריך שבעוד עשר שנים שיעור העניים יגדל. 79.5% מהציבור סבורים שהממשלה אחראית על טיפול באוכלוסיות החיות בעוני. עם זאת, רק 10.3% חושבים שהממשלה מטפלת בפועל באוכלוסיות אלו.
נתמכי עמותות הסיוע: ל-37.7% נחסם חשבון הבנק, 52.7% מתקשים לחמם ולקרר את הבית
הארגון סקר את מצב נתמכי הסיוע, באמצעות מדגם של 1,358 פרטים ומשפחות שמקבלים סיוע מעמותות המזון השותפות של הארגון. לפי הסקר, מצבם הכלכלי של 62.1% הורע בשנה שחלפה. בניגוד ליתר הסקרים בדו"ח, מסקר זה לא ניתן להשליך באופן מדויק על כלל האוכלוסיה בישראל, מאחר שאין נתונים מדויקים על חלקם של נתמכי הסיוע באוכלוסייה.
ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה נתמכת סיוע עומדת על 9,529 שקלים, גבוהה פי 1.6 מההכנסה החודשית הממוצעת שלה, שעומדת על 5,938 שקלים. לפיכך, ל-81.8% מנתמכי הסיוע יש חוב לגורם כלשהו, פי 2.6 מהאוכלוסייה הכללית, ו-37.7% מהנתמכים חוו חסימה או עיקול של חשבון הבנק, פי 3.6 מהאוכלוסייה הכללית.
ב-64.9% מהמשפחות נתמכות הסיוע בגיל העבודה יש לפחות מפרנס אחד, יותר ממחצית (56.7%) מנתמכי הסיוע השיבו שמגבלה בריאותית מונעת מהם לעבוד או לשפר את מצבם התעסוקתי, ו-26.3% מהנתמכים מקבלים קצבת נכות עבורם או עבור ילדיהם.
המחסור מורגש בכל תחומי החיים של נתמכי הסיוע. 45.3% מהכנסתם הממוצעת של נתמכי הסיוע מופנית לדיור, 2,688 שקלים, אבל 52.7% מהם לא יכולים להרשות לעצמם להפעיל אמצעי החימום והקירור. בבתיהם של 22.7% מנתמכי הסיוע מותקן מת"מ לחשמל, ול-75.3% לא היה מספיק כסף להטעינו.
הפערים ניכרים גם בתחום החינוך. 73% מהנתמכים נאלצו לוותר על רכישת ציוד לימודי בסיסי וספרי לימוד לבית הספר עבור ילדיהם, ו-53.4% מנתמכי הסיוע לא הכניסו ילד אחד או יותר עד גיל 3 למסגרת חינוכית כי שלא היו מסוגלים לעמוד בתשלומים הנדרשים. 85.1% מנתמכי הסיוע נאלצו לוותר על חוגים, פעילויות העשרה בבית הספר, טיולים והשתתפות בתנועות או ארגוני נוער עבור ילדיהם. 47.2% השיבו שאחד או יותר מילדיהם אף נאלץ לעבוד בשל המצב הכלכלי.
בתחום הבריאות, 79.3% מנתמכי הסיוע סובלים ממחלה כרונית כלשהי, לעומת 40% מהאוכלוסייה הכללית. 28.1% מנתמכי הסיוע חולים בסוכרת, פי 2.8 מהאוכלוסייה הכללית.70.4% מנתמכי הסיוע נאלצו לוותר על רכישת תרופות או טיפול רפואי נחוץ כי לא יכלו לשלם עליהם.
בקרב הנתמכים הקשישים המצב עגום עוד יותר. 91.1% מנתמכי הסיוע הקשישים השיבו שקצבת אזרח ותיק עם תוספת השלמת הכנסה לא מאפשרות להם לחיות בכבוד, ו-64% מהם ויתרו על רכישת תרופות או טיפול רפואי כי לא יכלו לשלם עליהם. 62.4% מהם נמנעו מתיקון ליקויים חמורים בדירותיהם מסיבות כלכליות.
