שרי האוצר של האיחוד האירופי הגיעו אמש (רביעי) להסכמה על חוקים פיסקליים חדשים בנוגע לחזרה ליעדי החוב הציבורי והגירעון התקציבי. זאת לאחר ששר האוצר של גרמניה, כריסטיאן לינדנר, ושר האוצר של צרפת, ברונו לה-מר, הגיעו להסכמה מלאה בפגישה מקדימה בשלישי. המערכת החדשה כוללת הגבלת גירעון שנתי ל-1.5% בקרב מדינות שיחס החוב-תוצר שלהן גבוה מ-60%.

בעקבות הצורך בהרחבת ההוצאה הציבורית נוכח משבר הקורונה, הוקפאו ב-2020 חוקי הסכם היציבות והצמיחה שמגבילים את יחס החוב-תוצר המותר באיחוד ל-60%, ואת הגירעון השנתי ל-3% מהתוצר. הקפאה זו צפויה לפוג ב-2024, ומדינות הגוש עדיין רחוקות מהסכם.

החוב הציבורי באיחוד עומד על  83.1%, נכון לרבעון השני של 2023, לפי פרסום של האירוסטאט, המשרד לסטטיסטיקה של האיחוד האירופי, מאוקטובר. מדינות גוש האירו רחוקות עוד יותר, עם חוב של יותר מ-90%. רק שש מתוך 27 החברות באיחוד רשמו שיפור ביחס החוב-תוצר בהשוואה לרבעון השני של 2022, ואילו ב-18 מדינות המצב הורע.

נוכח הפער, ליבת הדיון נוגעת לנוקשות וקצב החזרה להגבלות שנקבעו בהסכם היציבות והצמיחה. ההסכמה מתבססת על מסמך פשרה ספרדי, ששר האוצר שלה מכהן כיושב הראש של הדיונים. מדינות עם יחס חוב-תוצר של יותר מ-90% יידרשו לצמצום של נקודת אחוז בשנה, ומדינות עם יחס-חוב תוצר נמוך מ-90% אבל גבוה מ-60%, יידרשו לצמצום של חצי נקודת האחוז בשנה. גירעונות תקציב שנתיים יוגבלו ל-1.5%, חצי מהמותר לפי הסכם היציבות והצמיחה, עד לחזרה ליחס חוב-תוצר של 60%.

ההסכמה לא מגיעה בהפתעה נוכח הדיווח על כך ששרי האוצר של הכלכלות הגדולות, צרפת וגרמניה, הגיעו לפשרה כבר בשלישי. אולם לפי הפייננשל טיימס, מדינות אחרות, בהן פורטוגל ויוון, לא מרוצות מההסכם. הטענה המרכזית שלהן היא שהגבלת גירעון ל-1.5% מחריפה את ההגבלות שנקבעו בהסכם הבסיס. החרפה זו תחייב, לשיטתם, המשך קיצוצים שיגבילו את היכולת להניע צמיחה כלכלית ויגבו מחירים חברתיים כבדים.

בעקבות משבר החוב האירופי שפרץ ב-2009, רבות ממדינות גוש האירו נאלצו לבצע קיצוצים נרחבים. הדוגמה הקיצונית ביותר מגיעה מיוון, שההשקעה הציבורית בה נפלה ב-32% בין 2009 ל-2017. המשבר גרם נזקים חברתיים כבדים לחברה היוונית. תמותת פעוטות, למשל, זינקה ב-43% בין 2008 ל-2010, אחרי מגמה ארוכת שנים של ירידה, כתוצאה מהצניחה בתקציב הבריאות.

אולם המחירים החברתיים הם רק סיבה אחת להתנגדות למסגרת ההדוקה. טענה נוספת אומרת שבלי אפשרות להשקעות ציבוריות, לא ניתן להשיב את הכלכלות למסלול צמיחה, שהכרחי לאיזון התקציב ומיתון היחס חוב-תוצר בטווח הארוך. בעת האטה כלכלית, הגדילה בהכנסות ממסים מאטה, והגדילה בהוצאות הקשורות לרווחה מואצת, מה שמרחיב את הגירעון התקציבי.

בין 2011 ל-2022, הצמיחה השנתית הממוצעת באיחוד האירופי הייתה נמוכה מ-1.5%. לפי תחזית קרן המטבע הבינלאומית מהחודש שעבר, המצב לא צפוי להשתפר משמעותית בקרוב. התחזית צופה ש-2023 תסתכם בצמיחה של 0.7% באיחוד, שתשתפר רק ל-1.5% ב-2024. עם צמיחה כזו, ותחת הגבלה נוקשה על הגירעון, קשה לראות איך יצליחו המדינות החברות להביא לירידה משמעותית ביחס החוב-תוצר.