המדינה הבטיחה ל-68 אלף אזרחים שפונו מיישובי הצפון שיוכלו לשוב הביתה בבטחה, אבל שני אירועים בתחילת השבוע ערערו זאת. הראשון היה פגיעה ישירה של טילי נ"ט במבנים ציבוריים בקיבוצים מנרה וסאסא, שהאחרון כמעט 3 ק"מ מהגבול. השני הוא הדיווח שאלוף פיקוד דרום ביקש להכריז על עשרה קיבוצים בעוטף אזורים שניתן לחזור אליהם. הוא אמנם חזר בו, אבל הדיווח חיזק עוד יותר את חוסר הוודאות.

יוחאי וולפין, מנרה: "חיזבאללה חייב להיות מורתע ולעבור צפונה"

קיבוץ מנרה על רכס רמות נפתלי ספג יותר פגיעות מכל יישוב אחר בגבול הצפון. מסקירה אחרונה שנעשתה בו, 60% מהבתים נפגעו. בית אחד קרס לחלוטין. ההימצאות במקום כל כך מסוכנת, שהיא לא מאפשרת לשמאי מס רכוש לאמוד את הנזקים. "תמיד היה כאן חשש מחדירות מחבלים, אבל ירי נ"ט זה דבר חדש לחלוטין", אומר יוחאי וולפין (53) מנהל קהילת מנרה. "המיקום של מנרה מבחינה טופוגרפית יצר מצב שלא ראינו כמותו עד היום מבחינת כמות הירי שמופנה אלינו".

וולפין הוא בן קיבוץ כפר הנשיא, וחי באצבע הגליל כל חייו. "מאז הקמת קיבוץ מנרה לפני 80 שנה לא היה פינוי כזה, ויש לו משמעות גדולה מאוד על עתיד הקהילה. אין לנו ממ"דים בבתים, כי פרויקט מגן הצפון עדיין לא יצא לפועל. במלחמות הקודמות אנשים חיו במקלטים, ופינינו רק את הילדים והמבוגרים".

יוחאי וולפין. "מאז הקמת הקיבוץ לפני 80 שנה לא היה פינוי כזה" (צילום: אלבום פרטי)

מלבד כיתת הכוננות, ומספר מאוד מצומצם של אנשים, הקיבוץ שומם. הנוכחות הצה"לית שומרת על הקיבוץ, אבל פוגעת בתשתיות. הנזק המשני מפגעי מזג האוויר בחורף יחמיר את המצב.

"לצערי", אומר וולפין, "התחושה של רבים היא שאנחנו לא נמצאים בתודעה של מקבלי ההחלטות". בקיבוץ 280 תושבים, 80 מהם ילדים ונוער שנכנסו לאחרונה למערכת החינוך בטבריה, ועל הקושי לחיות במלונות נוספת שכבה של אי-ודאות לגבי המצב הביטחוני ותאריך החזרה האפשרי. "אומרים שצריך לחכות, ושייקח כמה שייקח. אבל קשה להיות בחוסר ודאות בניהול המשפחה והקהילה. בשנים האחרונות עלה מספר הצעירים ופנינו להמשך ההתרחבות, לכן זה אירוע מאוד דרמטי לעתיד הקהילה. אנחנו נחזור. בוודאות. זו לא שאלה. האתגר עכשיו הוא לשמור על הקהילה גם כשהיא נמצאת בכל רחבי הארץ. הבעיה היא שההרתעה נשחקה".

כמו חבריהם לצפון הארץ, אירועי 7 באוקטובר נצרבו להם קשות בתודעה. ייקח זמן רב לשקם את האמון. "אמרנו לעצמנו שהצבא שומר עלינו, ואחרי מה שראינו בעוטף, אנחנו מבינים שזה יכול לקרות גם לנו. אין פה שאלה, חיזבאללה חייב להיות מורתע ולעבור צפונה, מעבר לליטני. החזרה צריכה להיות עם נוכחות צבאית הרבה יותר משמעותית בקיבוץ, וכיתת הכוננות תצטרך חיזוק משמעותי בציוד. ב-6 באוקטובר היינו עם מחסור חמור במיגון, נשק וכוח אדם שהיה משאיר אותנו חשופים לחלוטין".

אלי ספרן, סאסא: "מה שמפחיד הוא ההבנה שאי אפשר להתגונן מנ"ט"

"אם לא הייתה לחימה בדרום, היינו כבר מזמן בתוך מלחמה, אין לי ספק בכך", אומר אלי ספרן (78), תושב קיבוץ סאסא, מערבית למנרה. ספרן נמצא בחודשים האחרונים בקיבוץ שמרת אצל משפחתו. רוב חברי הקיבוץ שלו מחולקים בין הקיבוצים נחשולים ומעגן. למרות פגיעות ישירות והפלת כטב"מ בשמי הקיבוץ, עשרות תושבים ממשיכים להגיע לסאסא לעבודה ולשמירה.

אלי ספרן. "אנחנו חשופים לחלוטין לעמדות שירו מהן מחבלי חיזבאללה" (צילום: אלבום פרטי)

ביום ראשון האחרון הייתה הפעם הראשונה זה עשורים שמבנה אזרחי בקיבוץ נפגע מטיל נ"ט שכוון אליו באופן ישיר. "זו הפעם הראשונה שזה קורה לנו. האולם הוא חלק משכונה שלמה, שבין היתר גם אני גר בה. אנחנו חשופים לחלוטין לעמדות שירו מהן מחבלי חיזבאללה. הן נמצאות כ-3-2 ק"מ מהבתים שלנו. נגרם הרבה נזק, אבל מה שמפחיד הוא ההבנה שאי אפשר להתגונן מהתקפות כאלה. פצמ"רים, טילים וכטב"מים מפעילים אזעקות. ירי נ"ט תמיד יבוא בהפתעה".

ספרן מספר שאף נציג רשמי של המדינה או של צה"ל לא דיבר עדיין עם חברי הקיבוץ. "אולי יש שיח מאחורי הקלעים עם ראשי המועצה והקיבוצים – אבל הוא לא עובר הלאה. הפתרון הכי טוב היה אם לא היה יותר את חיזבאללה באזור בכלל. אבל צריך להיות ריאליים. מבחינתי, כדי שנחזור לבתים שלנו, הם יצטרכו להיות מרוחקים מדרום לבנון, לפחות כפי שסוכם בהחלטת האו"ם 1701 אחרי מלחמת לבנון השנייה. במקומם יצטרכו להיכנס כוחות בינלאומיים עם ערבויות מדיניות לביטחוננו. צריך לנסות להשיג את זה בדרך מדינית, אבל אם לא תהיה ברירה, נהיה חייבים לקדם את זה צבאית".

ה'אודיטוריום', אולם התרבות בקיבוץ סאסא, שנפגע מטיל חיזבאללה. אלי ספרן: "האולם הוא חלק משכונה שלמה, שבין היתר גם אני גר בה" (צילום: קיבוץ סאסא)

רק 400 ממ"דים נבנו בצפון

סא"ל במיל' בר כהן, ראש מפקדת פיקוד העורף, סיפר השבוע בדיון בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת שיישובים בצפון קיבלו 550 מיליון שקלים למיגון ו-530 מיליון שקלים למרכיבי ביטחון, אבל עד רגע זה נבנו רק 400 ממ"דים בצפון. הוא הבטיח שבהמשך, היישובים שנמצאים במרחק עד קילומטר אחד ימוגנו כולם, כולל תוכניות לקידום מיגון ביישובים עד 5 ק"מ, אבל כרגע משרד האוצר מערים קשיים על ההחלטה.

אבל תחת איום הטילים, לתכנוני המיגון אין הרבה משקל במציאות. ראשי המועצות המפונות בחלקן, ובראשן מטה אשר, מעלה יוסף ומבואות חרמון, ביקרו קשות את סירובה של המדינה לפנות עוד 11 יישובים שנמצאים עד 5 ק"מ מהגבול, שרוב תושביהם פונו. לטענת ראשי המועצות, ובראשם ראש המועצה האזורית מעלה יוסף, שמעון גואטה, נוסף על 50 אלף מהמפונים הרשמיים, יותר מ-30 אלף מתושבי האזור עזבו את בתיהם מרצונם בגלל רעשי הארטילריה, ומערכות החינוך בחלקן חדלו מלתפקד, אך המדינה מסרבת לקבל עליה את האחריות.

חן לוי, מעלה יוסף: "כל הזמן אומרים שהכול בסדר, ומזה אני הכי מפחדת"

"בשנים האחרונות הייתה תחושה שמנסים לנרמל את כל הסיטואציות הקיצוניות שקרו מסביבנו, אבל הבנו את זה רק בדיעבד עכשיו", אומרת חן לוי (35), תושבת אחד המושבים הקרובים לגדר במועצה אזורית מעלה יוסף. אחרי חודש וחצי במלון בטבריה, הגיעה לדירה של קרובי משפחה במרכז הארץ. מאז עזבה את ביתה בשבוע שאחרי 7 באוקטובר, לא חזרה לשם.
"יש לנו עמדות של חיזבאללה שמשקיפות על הבתים שלנו. ירי. מחבלי כוחות רדואן על הגדרות שצולמו באחד המושבים לידנו. כל הזמן אומרים שזה בסדר ומזה אני הכי מפחדת – כי כבר עכשיו עולה תמונה כזו שאפשר לחזור, כמו שאומרים בעוטף עזה.

"פתאום אומרים לנו שאנחנו מוותרים על הבית. אבל נולדתי פה, גידלתי פה ילדים – זה המציאות שרוצים להחזיר אותי אליה? סליחה. לא יקרה. אני אתחיל לשקול לחזור רק כשלא אראה בעיניים שלי את העמדות של חיזבאללה מול הבתים שלנו, ומול הבתים של כל המושבים על הגבול".

דבריה של לוי התייחסו גם לאמירה שיוחסה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' מלפני חודש, שדיבר על כך שהוא מוצא לנכון לשקול החזרת תושבים לבתיהם, בין היתר כדי להפגין חוסן חברתי מול חמאס וחיזבאללה, וכי "אולי לא היה נכון לפנות את כולם". התגובות להערה שלו היו קשות. שר התיירות חיים כץ ויו"ר מנהלת תקומה משה אדרי הבטיחו שהממשלה והקבינט המדיני לא דנים בתאריכי חזרה כלל. "איך שאני רואה את הדברים, אני לא רואה חזרה, אנחנו לא יודעים מה יהיה", אמר כץ, והתחייב לכך שאם החזרה לא תהיה עד סוף החודש נוכחי, מה שאכן לא צפוי לקרות, הממשלה תאריך את הפיצויים למשפחות המפונות.

אדם גורן, ראש הנקרה: "חייבים למצוא פתרון שיאפשר ביטחון ומוגנות"

"צריך לקרות משהו מאוד קיצוני כדי שלא אחזור הביתה", אומר אדם גורן (45) תושב קיבוץ ראש הנקרה שמתגורר עם משפחתו במושבה כנרת, אחרי כמה מעברים בין קרובים ומלונות. "אנחנו מעריכים שהדבר הזה ייקח כמה חודשים ונערכים לפי זה. אם תתחיל חזית בצפון, בטח נחליט אחרת".

אדם גורן ומשפחתו. "ברגע שיגידו לנו שאפשר לחזור – לא נחשוב פעמיים" (צילום: אלבום פרטי)

חוסר הוודאות עולה בשיחה המשפחתית תכופות. "אמרנו כשיצאנו מהבית שהכי חשוב לנו לשמור על השפיות. גדלתי בראש הנקרה, ואני זוכר תקופות של חודשים במקלטים, לכן כל הזמן אני חושב איך לשמור על עצמנו נפשית וחברתית. חלק מזה היה למצוא סביבה חברתית. התעקשנו להיות ליד החברים שלנו, כדי שנוכל לשמור עלינו ועל הילדים".

בביתו בראש הנקרה ביקר מאז רק פעם אחת לאסוף דברים. ילדיו התאקלמו במערכות החינוך הזמניות באזור הכנרת, אבל האווירה במלונות קשה להם. "הרגשה מוזרה לחיות בתקופה כזו בווילה. מבחינתנו, ברגע שיגידו לנו שאפשר לחזור – לא נחשוב פעמיים. ההערכה שלי היא שימצאו איזשהו פתרון, אולי הוא יהיה צבאי, אבל בסוף הוא יהיה חייב להיות מדיני. משהו שיאפשר אשליה של ביטחון ומוגנות. אם זו תהיה יותר אשליה או מציאות? לא יודע. אין מישהו שיודע להגיד".