סוף השנה האזרחית הוא גם הזמן בו מבצעי סוף העונה של החורף מתחילים. נכון שנדמה שהחורף רק התחיל, אך העונות הקצרות בישראל יחד עם אימוץ הגדרה מרחיבה למונח 'סוף', משאירות אותנו פחות או יותר במצב תמידי של סוף עונה. אז למה תמיד הבגדים במבצע? כנראה שזה קשור למהפכה אדירה שקרתה ועודנה מתרחשת בתעשיית הטקסטיל בעשורים האחרונים, מהפכה שמביאה לשינויים מרחיקי לכת – מפסי הייצור, דרך אמצעי השינוע והשיווק, ועד לארון הבגדים שלכם, שאולי נראה שצר מלהכיל את השינוי.

מרגישים שפעם זה היה אחרת? צודקים. למעשה, מספר הבגדים בעולם הוכפל בעשור האחרון, וקצב הצמיחה שלו ממשיך לגדול. עולם הטקסטיל והאופנה משתנה – מה קרה, מה קורה ומה צפוי לנו בהמשך?

אופנה מהירה – מייצרים, צורכים, וזורקים יותר

המאה ה-21 מסמלת את פריחתו של ייצור הבגדים – ובזול. ובהתאמה שינוי בהרגלי הצריכה העולמיים.

מחקר של חברת הייעוץ הגלובלית מקינזי מתאר כי משנת 2000 ועד 2014 גדל מספר הפריטים הנקנים על ידי אדם ב-60%, ומספר הבגדים המיוצרים בעולם הוכפל ועבר את המאה מיליארד בשנה – כמעט 14 פריטים לכל אדם בשנה.

אופנה מהירה – כך קוראים לזה, וכבר למעלה מעשור שהיא תופסת תנופה ומהווה בסיס לצמיחה לחברות מסויימות. ייצור מהיר יותר ואפקטיבי יותר, ועיצובים מהירים בני רגע, אפשרו לקונים לא רק להרחיב את המלתחה שלהם אלה גם להגדילה.

במדינות המתפתחות מדובר על גדילה משמעותית ומהירה בצריכה. בברזיל, סין, הודו, מקסיקו ורוסיה גדלה צריכה הבגדים פי שמונה מאשר בקנדה, גרמניה, בריטניה, וארצות הברית.

ב-15 השנים האחרונות, משך הזמן בו צרכנים מחזיקים ברשותם את הבגדים ירד בחצי. הערכות עדכניות יותר מדברות על מגמה לפיה צרכנים מתייחסים לבגדי אופנה מהירה ככאלה שאפשר לזרוק גם אחרי שבעה או שמונה שימושים.

התפיסה הגורסת כי כדאי להשקיע מחיר גבוה בבגד איכותי וטוב שיחזיק שנים כבר איננה המציאות הרווחת והוזלת מחירי הבגדים שינתה את התפיסה הצרכנית.

כך למשל, ענקית ההלבשה זארה מחליפה 24 קולקציות בכל שנה, H&M מציעה בין 12 ל-16 פריטים חדשים בכל שבוע, ובין חברות הביגוד האירופאיות המספר הממוצע לייצור קולקציות בשנה הוכפל משתיים בשנת 2000 לחמש בשנת 2011.

התחרות קשה גם לרשתות הקטנות שלא בנויות על שיטת האופנה המהירה והייצור שלהן איטי וממוקד יותר.

איך שינוי כזה קיצוני קורה ומי משלם את המחיר של הוזלת הבגדים?

Photo: Bidgee (From Wikimedia commons)

Photo: Bidgee (From Wikimedia commons)

הקרב על התחתית

עובדי תעשיית הטקסטיל והביגוד בעולם נמצאים במירוץ לתחתית. שינוי אופי היצור והצריכה, המרדף העולמי אחר הוזלת עלויות והתחרות עם סין, בנגלדש וטורקיה השאירה את כל מי שבתחרות בשכר נמוך, הנמצא לרוב מתחת לרמת החיים בארצו. כדי להיות אטרקטיביים המדינות מציעות תנאים נוחים ומחזרות אחר החברות הגדולות בשוק בהבטחה להטבות וקיצוץ עלויות למינימום. המירוץ אחר המחיר הנמוך ביותר מושך את התחרות כלפי מטה. מי הכי זול, ומי יכול להפיק את הרווח המקסימלי – בראש ובראשונה על חשבון העובדים.

העובדים בענף הביגוד לרוב אינם מאוגדים. השכר הוא שכר מינימלי שלא מספיק לקיום עצמי ולא למשפחה. בנוסף, 2/3 מעובדי הענף בעולם הן נשים.

התמוטטותו של מפעל ייצור ראנה פלאזה בבנגלדש ב-2013, אירוע בו נהרגו למעלה מ-1,200 בני אדם ו-2,500 נפצעו, הגדיל את המודעות לעובדים בתעשייה, תנאי עבודתם וסביבת חייהם. היום קיימת יותר מעורבות של עמותות וארגונים התומכים בעובדים וזכויותיהם נשמרות יותר. גם בסין, בה ההתאגדות ככלל אסורה, התקיימו בשנים האחרונות מספר שביתות בגיבוי ארגונים בינלאומיים ושימוש בתקשורת העלתה את רמת החיים של העובד הסיני – מדולר ליום ל-300 דולר בחודש.

עליית מחיר שכר העבודה בארצות בהם באופן מסורתי היה שכר נמוך היא רק אחת מהתופעות המצביעות על שינוי ביחד עם עוד אחרות: במקביל להכפלת ייצור הבגדים, הוזלת ושינוי הרגלי הצריכה של העולם, התעשייה מתמודדת עם עליית מחירי חומרי הגלם בעיקר בגלל מחסור (חוסר איזון בין ההיצע לביקוש), עליית מחירי שינוע הסחורות כתוצאה מעליית מחירי הדלק (קשור לאי יציבות פוליטית), ואמינות ביכולת לספק את הסחורה גם כן בעקבות שינויים פוליטיים חברתיים בעיקר במזרח התיכון וצפון אפריקה.

השוק הגלובלי מגיב לשינויים ותחרותיות היא שם המשחק. תעשיית הביגוד כמו תעשיות אחרות בעולם הגלובלי מחפשת את ההזדמנות לייצור הרווח הגדול ביותר, ויש לה את כל העולם לחפש עבור האופציה הזאת. כדי לשמור על רווח למול העלאת מחירי הייצור, פתרונות אחרים מתחילים לקבל כיוון. אירופה כבר ביססה חלק ניכר מהייצור שלה בטורקיה השכנה. שכר העבודה בטורקיה עדיין נמוך מבאירופה, עלויות השינוע וזמני האספקה נמוכים יותר ותואמים את המיידי של צריכת וייצור הבגדים העולמית. האירופאים מנתחים את השוק האיזורי בים התיכון ושוקלים את המדינות שקרובות לים לאופציות ייצור חדשות.

מתפרת בגדים בוייטנאם (צילום: shutterstock)

מתפרת בגדים בוייטנאם (צילום: shutterstock)

תוצרת ישראלית – יש עתיד?

ובישראל תעשיית הביגוד והטקסטיל הוספדה כבר מספר פעמים. שכר העבודה הישראלי עדיין גבוה משמעותית לעומת שכנינו במזרח התיכון. בנוסף מספר חברות בגדים ומוצרים גדולים קובעים את כללי השוק.

אמנם חוק הטקסטיל הבטחוני מחייב ייצור בגדים לכוחות הביטחון בתוך ישראל אך מעבר לכספי מדינה, כספם של הצרכנים, כלומר, שלנו, לא קובע בשוק. הייצור הישראלי מוביל בעיקר בטכנולוגיה ובאיכות הייצור.

"כבר 40 שנה שאני בתעשיית הטקסטיל ואומרים לי שהתעשייה נגמרת" אמר צביקה ליברמן, מנהל איגוד הטקסטיל והאופנה בתעשיית הטקסטיל. "כשנכנסתי ההורים שלי שאלו אותי למה טקסטיל? זה עוד מעט ייעלם מהארץ לגמרי. עוד מעט אני יוצא לפנסיה והתעשייה הישראלית עדיין כאן".

תעשיית הטקסטיל המייצרת את הבדים היא הבסיס לתעשיית הביגוד והאופנה המייצרת את הבגדים שלהם ביטוי בקמעונאות לשלב המכירה. בישראל כמו בעולם, בשלושת העשורים האחרונים תהליכי גלובליזציה של פתיחת השווקים העולמיים והגדלתן של חברות בינלאומיות גם בענף הטקסטיל והביגוד, הפכה את התחרותיות בשוק לעולמית. סין נכנסה כשחקנית ראשית עם כח אדם בלתי מוגבל, רצון להתמקם כייצרנית ולפתח תעשייה, כאשר עובדיה נאלצו להסתפק ברמת חיים המבוססת על שכר של דולר ליום. עלויות הייצור הנמוכות והתחרותיות הבלתי אפשרית צמצמה את הייצור של המדינות המפותחות וגם המתפתחות, את ייצור הטקסטיל והביגוד. ישראל העבירה את הייצור לרשות הפלסטינית, לירדן ומצרים ורוב היצרנים הגדולים והרשתות הגדולות בישראל פנו לסין.

האופנה המהירה הגיעה גם לישראל וזמן השינוע הפך למרכיב חשוב – היכולת לספק את הסחורה מהר ובזמן. מכירים את זה שהמוכרת בקניון אומרת לכם שאזל המלאי? ליברמן טוען שלא צריך את המרכיב הציוני כדי להבין שלייצר יותר בארץ עוזר לחברות האופנה המהירה: "אם רשתות אופנה ישראליות יחליטו להשאיר רק עוד חמישה אחוזים מהייצור שלהן בישראל, ואפילו רק את בגדי הקיץ, אמנם למשווק זה יעלה יותר אבל הוא יוכל להישאר בתחרות האופנה המהירה. זמן  האספקה ירד משמעותית והמכירות יעלו."