תאיר רג'בי עזבי, תלמידת כיתה ז' ממושב יכיני שבעוטף עזה, מספרת שעד השנה היא לא אהבה שיעורי אנגלית. עכשיו, בבית הספר המיוחד שהוקם לתלמידים משדרות ויכיני שפונו למלון דן פנורמה בירושלים, אנגלית הוא השיעור האהוב עליה. לדבריה, "אני חושבת שזה קשור לזה שמישהו ישב איתי באופן אישי ולימד אותי".

תאיר, יחד עם תלמידי חטיבת הביניים שהגיעו לדן פנורמה, מגיעים כל בוקר ללמוד בבית ספר שהוקם בבית אבי חי הסמוך למלון. היא מספרת שהשבועיים הראשונים במלון היו בעיקר פעילויות והופעות, "כמו חופש גדול", היא מספרת, "זה היה כיף, אבל אני שמחה שחזרנו ללמוד, כי אי אפשר להיות כל הזמן בפלאפון".

תאיר רג'בי עזבי בבית הספר בבית אבי חי. "שמחה שחזרנו ללמוד, כי אי אפשר להיות כל הזמן בפלאפון" (צילום: דוברות משרד החינוך)

אחר כך החלו הלימודים בבית אבי חי, ובמתכונת שונה מבית ספר רגיל. "הלמידה היא לא עם מחברות וספרים, אבל כן איכשהו לומדים. לא אומרים לנו שום דבר על פלאפונים, אבל כן מתקשרים להורים אם מישהו עושה בעיות".

ואם אחד הילדים לא רוצה לבוא? "אין כזה דבר. לא אני ולא האחים שלי שלומדים ביסודי יכולים לא ללכת לבית ספר. זה חובה".

רק חלק מהחברים שלה מבית הספר הקודם לומדים איתה בבית הספר החדש. "חלק חזרו למושב, וחלק בכלל במלון לאונרדו". למרות שהיא באה לבית הספר בשמחה, חשוב לה להדגיש: "אני מתגעגעת לבית הספר הקודם שלי".

"לתאיר היה קשה להגיע תחילה לבית 'אבי חי'", מספרת סימון דובל, רכזת הפעילות בכיתות העל יסודי של מלון דן פנורמה, שעובדת גם כמחנכת ומורה בכיתות אלו. "אבל ברגע שחברי הצוות ישבו איתה על אנגלית, התמונה השתנתה".

שגרה, המשכיות, יחס אישי

מערכת החינוך הזמנית שהוקמה 'במלון דן פנורמה' בירושלים סובבת סביב שלושה עקרונות אותם ביקשו לעצמם 600 תושבי שדרות ומושב יכיני. העקרונות שעמדו בבסיסה הם יצירת שגרה, המשכיות של קבוצת ההשתייכות ויחס אישי לכל ילד. הפעילות נערכת בשלושה מוקדים במלון או בקרבתו: גני הילדים לגיל לידה עד שש נשארו במלון; בית הספר היסודי מתארח בתיכון לאומנויות; וכיתות העל יסודי לומדות ב'בית אבי חי', מרכז לתרבות יהודית ישראלית.

יום הלימודים בכל המסגרות מתקיים בשעות 9:00-13:00, והוא כולל לימודי ליבה, תוכניות העשרה ופעילויות הפוגה. כך למשל, תלמידי בית הספר היסודי סיירו במוזיאון הילדים בחולון, ותלמידי העל יסודי השתתפו בסדנאות כמו קראטה ונגרות, ואף בנו את הספסלים לגני הילדים במלון.

בניית ספסלי עץ לגני הילדים של המפונים משדרות ויכיני, על ידי תלמידי העל-יסודי (צילום: בית אבי חי)

מתמטיקה, אנגלית, וגם קראטה

"בשבוע הראשון התרכזנו בשיחות עם בני הנוער על הרגשות שלהם", אומרת דובל, "באיזשהו שלב נמאס להם, והם ביקשו שתהיה להם שגרה ויציבות והבנו שצריך ללמד אותם. התחלנו אני ודוד, המפקח למתמטיקה במחוז ללמד אנגלית ומתמטיקה. עדיין דיברנו על הרגשות והחוויות שלהם, אבל דרך טקסטים".

סימון דובל. "לקח זמן לרקום את היציבות והשגרה הזאת. היא גם דורשת גמישות" (צילום: דוברות משרד החינוך)

"עם הזמן נוספו מקצועות שונים ואיתם אנשי חינוך שונים שילמדו אותם: מורים פעילים ובפנסיה, חיילים, ומתנדבים שמפעילים תוכניות שונות. אבא שלי, למשל, מלמד קראטה בהתנדבות".

לאט לאט נבנתה שגרה. "לקח זמן לרקום את היציבות והשגרה הזאת", מספרת דובל, "היא גם דורשת גמישות: לצד רישום ויצירת קשרים עם בני הנוער שמתחילים להגיע באופן קבוע, תמיד יכול להיות מצב שבו נער מגיע אחרי שבועיים שלא היה, או הפוך, נערה שלא מגיעה אחרי ששבועיים הגיעה באופן רציף. יש כמובן בני נוער שלא מגיעים בכלל, שמעדיפים להישאר ספונים בחדרם. ביום ממוצע מגיעים בין 20 ל-30 תלמידים".

"נקטתי גישה שכל מה שאני מצליחה ללמד, זה מספיק טוב"

המלחמה החזירה את דובל ללמד בכיתה. היא עבדה 26 שנים כמורה, ובשנתיים האחרונות היתה מפקחת אנגלית במשרד החינוך. "איך שפרצה המלחמה", היא אומרת, "הבנתי שמה שחשוב עכשיו זו הוראה".

זה לא היה קל. "מבחינה מקצועית זה היה מטורף ללמד קבוצה רב גילאית ברמות שונות", היא מספרת, "בשביל להתמודד עם התסכול שזה יכול להביא, נקטתי גישה שכל מה שאני מצליחה ללמד זה מספיק טוב. בהמשך הכנתי יחד עם המפמ"רים (המפקחת המרכזית של המקצוע) חוברת תרגול עם סרטונים וטקסטים ברמות שונות, כך שכל תלמיד יכול לבחור את מה שמתאים לו. אני גאה לומר שהחוברת הופצה בקרב מרכזי המפונים".

"גישת ההוראה שלי שונה לחלוטין מבדרך כלל. אחת החיילות כאן הייתה תלמידה שלי, והיא אמרה לי 'איתנו היית ממש קשוחה'." תוך כדי השיחה עם דובל, אחד התלמידים ניגש אליה ואחרי חילופי בדיחות היא מזכירה לו שהם קבעו להיפגש. "אני אוהבת שבני הנוער מגיעים ורוצים להיות איתי".

"אנחנו פה בעולם מקביל"

דובל לא רק מלמדת, אלא גם מרכזת את המתחם. "הריכוז עזר לי לראות את המציאות באופן רוחבי יותר", היא אומרת, "נגיד לשלוח חלק מהמתנדבים לבתי ספר בירושלים שהמורים שלהם התגייסו למילואים".

"אנחנו פה בעולם מקביל, שמטרתו לתת מענה פדגוגי לבני הנוער ושמירה על הקהילה שלהם כשלם. אם נערה הגיעה לכאן והצליחה להוציא תוצר, זה מה שחשוב".

בשבוע הבא בית הספר יסיים את פעולתו, והתלמידים ישתלבו במערכת החינוך הרגילה של ירושלים. דובל מרגישה אסירת תודה על המפגש עם התלמידים. "זה נתן לי פרספקטיבה", היא אומרת, "כל הזמן אמרתי לעצמי שאם הם יכולים לקום בבוקר ולבוא לפה ללמוד, אני בטוח יכולה לקום בבוקר ולבוא ללמד".