השר לשעבר פרופ' דוד ליבאי הלך לעולמו היום (ראשון) בגיל 89. ליבאי היה חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, שר בממשלות ישראל, יו"ר לשכת עורכי הדין ופרופסור למשפטים.

דוד ליבאי נולד בקריית מאיר בתל אביב לשרה ינקלסון וד"ר זלמן לובובסקי-ליבאי, מורה ועיתונאי, כותב ב"די אידישע שטימע", עורך "דבר השבוע", אינטלקטואל ועסקן מפא"י.

הוא למד בבית הספר התיכון עירוני א' בתל אביב. בהמשך למד משפטים באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה האקדמית, השלים תואר שני במשפט השוואתי, ותואר דוקטור למשפטים באוניברסיטת שיקגו.

בשירותו הצבאי היה סנגור ותובע בפרקליטות הצבאית, ושימש ממלא מקום התובע הצבאי הראשי.

לאחר שחרורו מצה"ל היה תובע בפרקליטות המדינה. את עבודתו המשפטית באזרחות החל אצל שר המשפטים פנחס רוזן, היה אחראי על מחלקת החנינות ובתפקיד דובר משרד המשפטים. ב-1960 היה לעורך דין. מונה לעוזר ראשי לפרקליט המדינה קולין גילון, ולתובע ראשי של בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה.

פרסם את הספר "דיני מעצר ושחרור", שזכה עליו במרץ 1977 בפרס מקרן פנחס רוזן. כתב עשרות מאמרים בפרסומים מקצועיים.

היה חבר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין. בנובמבר 1983 נבחר ליו"ר הלשכה, והתפטר מראשות ועדת החוקה של מפלגת העבודה. בנובמבר 1984 הודיע על התפטרותו מראשות הלשכה, כדי להיבחר לכנסת.

היה חבר כנסת מ-1984 עד 1996, שר המשפטים מ-1992 עד 1996 בממשלות רבין ופרס, ושר הפנים ב-1995 בממשלת רבין.

הניח אחיו אישה, עו"ד ניצה שפירא-ליבאי, ושני ילדים.