ליאור מושייב, מילואימניק במדים, חולל סערה בדיון שנערך היום (שני) בוועדת הכספים של הכנסת: "נלחמתי עד לפני כמה ימים בשג'עייה, וכנראה אחזור לאזור", אמר, "ביום הראשון, אחי ואני, עזבנו הכול בלי לחשוב פעמיים. אני קפצתי לעזה ואחי לצפון, והעסק המשפחתי שלנו פשוט קרס… המצב שלי קטסטרופה… אני מפחד להעביר את האשראי על הסימילק של הילדה, המקרר ריק. לא קיבלתי שום מענק. אני מסכן את החיים שלי כל יום, עוברים לי כדורים מעל הראש, אני מסכן את החיים שלי כדי להגן עליכם ועל כולם. יש עוד מישהו פה שהמקרר שלו ריק?" זעק בכעס, "מישהו מכם לא קיבל משכורת?"

מושייב אינו היחידי. העצמאים, בעלי העסקים הקטנים, שנענו לקריאה ב-7 באוקטובר, התגייסו ויצאו לקרבות, מגלים שהמדינה מתקשה לפצות אותם על ההפסדים, ועל הפגיעה המתמשכת בעסקים שנגרמת מהיעדרותם הממושכת מהבית.

בדיון התברר שרק השבוע, 80 יום אחרי תחילת המלחמה, רשות המיסים קיבלה את רשימת העצמאים שנמצאים במילואים. "זה טירוף", אומר בכעס עו"ד רועי כהן, נשיא להב – לשכת העצמאים והעסקים הקטנים. "אפילו אם הם היו רוצים לתעדף את המילואימניקים העצמאים, עד כה הם אפילו לא ידעו מי הם".

עו"ד רועי כהן, נשיא להב: "צריך היה כבר מזמן לגבש מודל חירום, שפורש רשת ביטחון מתחת לרגלי העצמאים, כפי שיש לשכירים במדינת ישראל" (צילום: פלאש 90)

שיחות עם שלושה אנשי מילואים מלמדות עד כמה גדולה המצוקה.

"למה שלא נקבל את הפיצויים אוטומטית כמענק בחשבון?"

עמרי ביטון (26) מדימונה, נשוי ואב לשניים, גויס למילואים ב-7 באוקטובר. היום (שני), כעבור 80 יום, לא מיהר הביתה, ונשאר אחרי כל חבריו ליחידה, כדי לסיים זיכויים ולהכין את הדברים 'לפעם הבאה'. "הסמח"ט בדיוק היה כאן", הוא מספר, "ואמר לי שלהערכתו נלבש את המדים שוב לפני שיעלה עליהם אבק, כבר בעוד כמה חודשים".

ביטון ואשתו עצמאים בתחום השמחות – יש לו הופעה, הפעלות לימי הולדת, הרצאות בשילוב קסמים לנוער ולצוותים. בתקופת הקורונה פתח גם חנות לעיצובי בלונים לאירועים, מארזים ומתנות.

עם תחילת הלחימה, החשק לאירועים ירד ואיתו העבודה. "אבל לאט לאט דברים חוזרים, ואני במילואים", הוא אומר. "כבר בדרך למילואים אתה כותב לאימהות של ילדים, שאתה אמור להופיע להם ביום הולדת, שתיאלץ לדחות, בתקווה שזה יהיה רלוונטי בהמשך. כמובן שזה אומר גם להחזיר את המקדמות. אתה לא זמין טלפונית, וגם רגשית".

ומה בחנות?
"היו לי שני עובדים, שבגלל הירידה בהזמנות יצאו לחל"ת. עכשיו, אתה מקבל טלפון בזמן שאתה מסדר את הווסט וממלא מימיות. מישהו רוצה להזמין בלונים לסבתא שלו. אתה אומר לעצמך: נחזיר אחד מהעובדים לחנות? אבל אתה מבין שאתה לא באמת זמין לזה עכשיו. זה ממש מבלבל. קשה לחבר את התפקידים: מפעיל שמחות וחייל".

כל טלפון כזה שקיבל כאב לו בנפש, כדבריו, עד שבסופו של דבר הוא פרסם פוסט ארוך בדף הפייסבוק שלו, וכתב שהוא סוגר בינתיים את החנות. כעת הוא חושש שיפסיד לקוחות. "אנחנו עסק מקומי, בדימונה כולם מכירים את כולם, קהילה קטנה. בדרך כלל זה לקוחות חוזרים. אתה יודע שאם מישהו מתקשר בינואר זה כי אמא שלו חוגגת 51, כי בשנה שעברה עיצבנו לה אירוע ל-50".

עם שובו מהמילואים הוא חושש שיצטרך להתחיל מאפס: "אתה לא מקבל את ההזמנות כי אנשים יודעים שאתה לא זמין, אז הם לא מנסים בכלל".

הצבא מסייע?
"הפלוגה ממש מחבקת, השליש של הגדוד פתח קבוצה של עצמאים כדי לנסות ולאסוף את הבעיות ולראות איך אפשר לעזור, אבל בסוף, כעצמאי קטן, יש הרגשה גדולה מאוד של חוסר וודאות".

ביטוח לאומי משלם לו על פי המקדמות ששילם, אבל בינתיים הוצאות קבועות, כמו ארנונה, ממשיכות לרדת. רואה החשבון שלו, שאמור לסייע לו בהגשת הטפסים וההתמודדות עם הבירוקרטיה, נמצא בעצמו במילואים ואינו זמין. "אני מאמין שזה לא יילך לאיבוד ושאפשר יהיה להגיש גם בהמשך, אבל בגלל שזה לוקח זמן התחושה היא של חוסר וודאות".

מה היה יכול לעזור?
"אם הסיוע היה אוטומטי. הרי המדינה מקבלת דו"ח מע"מ חודשי. אם הם רואים ירידה של מעל כך וכך אחוזים, מה שהם מגדירים כמזכה בפיצוי, למה שלא נקבל את הפיצויים אוטומטית כמענק בחשבון במקום לשלוח אותנו לרדוף אחריהם? למה שולחים אותנו להגיש, לחכות, להתמודד עם אתר שנתקע כי יש עומס, או להזדקק לרואה חשבון. שחררו, שלמו. שלא נצטרף לטפל בזה תוך כדי המילואים".

ביטון חושש ששירות המילואים הבא ייפול על תקופת פורים, הפיק הגדול בעסק שלו. "אני לא יכול לוותר על פורים. במילואים הקודמים שיחררו אותי לשבועיים כי זה נפל על החג. אני כבר עכשיו יודע שאם במילואים הבאים יביאו אותנו להחזיק קו, ולא מלחמה ומצב חירום, יהיה לי קשה להיות באותה עצימות כמו בעבר. אני מקווה שיידעו להתחשב בזה מבחינת התאמת המשימות לפלוגה".

"הפסדתי 7,000 שקל מפעילויות חנוכה שבוטלו"

עידו עמית הוא מורה צעיר ממצפה רמון. "אני מקבל במלחמה את השכר שלי על היותי שכיר", הוא מספר, "אבל על ההכנסות שלי כעצמאי אני כרגע לא זכאי לפיצוי".

לצד עבודתו כמורה, עבד עמית גם בהדרכות אסטרונומיה ותצפיות כוכבים. "במאי האחרון, החלטתי לצאת לדרך חדשה כעסק עצמאי קטן", הוא מספר, "בביטוח לאומי אני מוגדר כ'עצמאי שלא עונה להגדרה', ובכל זאת, באוקטובר התבטלו לי פעילויות בסדר גודל של 7,000 שקלים, ובנובמבר דצמבר קיוויתי להכניס סכום דומה, כי חנוכה זה זמן חזק יחסית בתחום. זה אמנם לא הון גדול, אבל אלה סכומים שבן אדם מסתמך עליהם. זה ממש לא 'כלום'.

עידו עמית: "הציעו לי להגיש פניות לוועדת חריגים. זה מרגיש שאני מבקש טובות, כשזה צריך היה להיות הבסיס" (צילום: אלבום פרטי)

"ביום השחרור מהמילואים הביאו לנו נציגים מביטוח לאומי ומקרן סיוע של הצבא. אמרו לנו: 'יסדרו אתכם, וכולם יידעו מה מגיע להם'. אבל בשני המקומות אמרו לי שאני לא זכאי על ההכנסה שאבדה לי כעצמאי, והציעו לי להגיש פניות לוועדת חריגים".

אז תגיש?
"אני אגיש, אבל זה מרגיש שאני מבקש טובות, כשזה צריך היה להיות הבסיס. אם בן אדם בא למילואים ומפסיד הכנסה, לא בגלל המצב הכללי במשק אלא בגלל שהוא משרת כשאנשים אחרים עובדים, אז צריך לפצות אותו בצורה מסודרת".

"אף פעם לא הפסדתי מילואים", הוא מוסיף, "אני תמיד הולך. אני שונא את זה, אבל אני תמיד מגיע כי זה חשוב. כשיצאתי למילואים לא הייתה לי בכלל שאלה, אמרתי לעצמי: ברור שיפצו אותי. בכלל לא היה לי ספק. אבל כשענו לי שאגש לוועדת חריגים, אמרתי לפקיד בפלוגה שאם זה עובד ככה, אז לא בטוח שאוכל להגיע בעתיד. זו הזיה. אם רוצים שאנשים יבואו, צריך לתת להם מענה. אפילו שהגדוד יחזיק כסף שאפשר לחלק כבונוסים לאנשים שמפסידים".

"אי אפשר שאנשים ילכו למילואים וידאגו לאוכל של המשפחה שלהם"

לדברי עו"ד כהן, הכשל בטיפול במילואימניקים העצמאים נמשך כבר שנים, ומתפוצץ רק כעת כי העצמאים היו 'סופגים' את המחיר של שירות מילואים פחות ארוך. "צריך להבין שעצמאי מדווח במהלך השנה על ההכנסה שלו אחרי ניכוי ההוצאות", מסביר כהן, "כלומר אם הוא הרוויח 10 אלף שקל בניכוי ההוצאות, הוא יקבל מהביטוח הלאומי 10 אלף שקלים בתוספת של כ-25%, כלומר בערך 12 אלף שקל. אגב, הוא גם משלם על זה מס.

"אבל אם הוא בעל מסעדה, חנות, נהג אוטובוס או בעל אולם, ה-2,500 שקלים הללו ממש לא מכסים את ההוצאות שלו, והמשמעות היא שהוא בעצם סופג את רוב עלות ההוצאות, ובפועל ההכנסה שלו בתקופת המילואים הרבה יותר נמוכה.

"צריך להבין", אומר כהן, "שעסק של בן אדם שהיה בעזה, בשג'עייה, ולא ניהל אותו 80 יום, ניזוק לא רק בגין ההפסדים של חודשי המילואים, אלא גם לחודשים ארוכים קדימה. אי אפשר שאנשים ילכו למילואים וידאגו לאוכל של המשפחה שלהם, ואי אפשר שתהיה פה מדינה אחת לשכירים ומדינה נפרדת לעצמאים. צריך היה כבר מזמן לגבש מודל חירום 'בלחיצת כפתור', שפורש רשת ביטחון מתחת לרגלי העצמאים, כפי שיש לשכירים במדינת ישראל".

לדברי כהן, צריך להצמיד את המילואימניקים העצמאים למתווה הפיצויים של תושבי קו העימות, כך שיקבלו כיסוי כולל של כל הנזק וההוצאות הקבועות, כולל ארנונה ושכירות. "צריך לפצות אותם לא באחוזים ובתהליכים בירוקרטיים, אלא על הכול ובאופן פשוט".

"הנזק הכלכלי המשמעותי יירשם דווקא בחודשים קדימה"

איתן (שמו המלא שמור במערכת), בן 33 מהשומרון, נשוי ואב לארבעה, הוא עצמאי כשש שנים, בעליה של חברה להפקת אירועים. במהלך הקורונה העסק נפגע, אך מאז השתקם. ב-7 באוקטובר גויס כלוחם, ומאז היה במילואים.

"החברה היא ההכנסה היחידה שלי", הוא אומר. מאז שפרצה המלחמה בוטלו כל האירועים, למעט חתונה אחת שגם היא הצטמצמה מ-600 אורחים ל-250. "על האירועים שבוטלו, הצבא יודע לפצות במשכורת החודשית", הוא אומר, "הפגיעה העיקרית בי כעצמאי היא דווקא ביחס ללקוחות העתידיים שלי, ועל זה, רשות המיסים לא יודעת לפצות כיום".

הוא מרגיש שנפל בין הכיסאות: "הפיצוי שרשות המיסים נותנת, הוא בהשוואה לאותו החודש בשנה שעברה. אלא שבנובמבר 2022 העסק שלי היה עסק קטן, של עוסק פטור, ובשנה האחרונה העסק עבר קפיצה מטורפת במחזורים. לצד זאת, בנובמבר עוד קיבלתי תשלומים על אירועים שקרו בחודשים קודם לכן, לכן הנזק הכלכלי המשמעותי יירשם דווקא בחודשים קדימה, ובעיקר בעוד כחמישה חודשים, כשיגיע חודש שלא יכולתי לעבוד עליו ולגייס לו לקוחות".

הפגיעה לדבריו היא לא רק כלכלית, אלא בראש ובראשונה, פגיעה במוניטין. בניית אירוע היא עניין של חודשים ארוכים הכרוכה בליווי צמוד. "עם כל לקוח שלי אני מדבר לפחות פעם או פעמיים ביום. אם יש לי לקוחות שמתחתנים בפברואר, אז עכשיו זה הזמן הקריטי שצריך לסגור להם אולם וספקים, והם מוצאים את עצמם בלי מפיק זמין. פשוט נאלצתי להשאיר את הלקוחות שלי על 'הולד'.

"בשלושת השבועות הראשונים הייתי ללא גישה לפלאפון. יש לי זוג ששלח לי הודעות ולא יכולתי לענות לו. כשהגעתי לטלפון כתבתי להם שאני ממש מתנצל, אבל אני בצו 8, במלחמה. אחרי כמה ימים האבא של הכלה התקשר ואמר לי: 'תודה על העזרה, אבל אנחנו צריכים עכשיו מפיק שמתפקד'. כמובן שהחזרתי להם את המקדמה כי הם צודקים".

הלקוחות מגיעים אליו, הוא מספר, מפה לאוזן, ועד היום היו לו, לדבריו, 100% לקוחות מרוצים. "עכשיו לראשונה, יש לי לקוחות שאומרים לי שאני מפיק לא מתפקד. האמת היא שבמלחמה אני אולי 'חייל גיבור ואמיץ', אבל מפיק אירועים אני לא יכול להיות ככה".

לאחר שהגדוד נכנס לעזה, המפקדים באו לקראתו ואפשרו לו להיות לפרקים עם טלפון. "אבל רק עם מכשיר 'טיפש'", הוא אומר, "בעצם יכולתי לקבל רק שיחות נכנסות. בשלב מסוים, בניסיון לשמר ולתחזק לקוחות עתידיים, הייתי מתקשר הביתה מתוך עזה, אשתי הייתה מקריאה לי את ההודעות מהווטסאפ במחשב, והיינו עונים עליהן ביחד".

לאירוע היחיד שכן שיצא לפועל, בתחילת דצמבר, אפשר לו הגדוד לצאת. "זה לא היה ברור מאליו, זה אמר להוציא אותי לאירוע מעזה ולהחזיר אותי אחרי כן חזרה לעזה".

הוא מגדיר את עצמו כחייל שעושה מה שאומרים לו על הצד הטוב ביותר ורתום למשימה. "אני לא חושב שזה הוריד לי ביכולת התפקוד ברמה המבצעית. זה כן קשה מוראלית, לדעת שאני שם כשהעסק שלי קורס ואנשים לא מקבלים את היחס שאני מחויב להם".

בשבוע שעבר הגדוד שוחרר, אבל הציוד עדיין בכוננות. לכולם ברור, שמתישהו בחודשים הקרובים הם יגויסו שוב. "זה מעלה בי חשש מאוד רציני על אירועים שאסגור עכשיו ואולי בהמשך, ולא אוכל לצאת לנהל אותם בפועל", הוא אומר, "אני גם אומר את זה ללקוחות בצורה עדינה… מסביר שאמנם שוחררתי, אבל אנחנו עדיין במצב של מלחמה וכמילואימניק אני נכון לקפוץ כשהמדינה קוראת לי. חשוב לי שהלקוחות ידעו שזו הסיטואציה. הרוב מקבלים את זה בהבנה, אבל ברור שזה מעורר אצלם חששות וחוסר יציבות, וגם אצלי. אבל אם יקראו, אמשיך להגיע למילואים".