"כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ". פסוק זה מספר דברים, מוטבע בפסיפס בכניסה לחדר האוכל בבית הספר עיינות ירדן בקיבוץ עמיר שבגליל העליון. חדי העין אולי ישימו לב לסמליות המקרית בין הציטוט והמקלט המצוי כ-7 מטרים ממנו לבין העוצמה של אירוע "שכנים ללא גבולות" שהתרחש במקום, אירוע שנולד מתסכול עז. כ-19 אלף ש"ח גוייסו ביום חמישי האחרון אחר הצהריים לטובת טיפול בפצועים סוריים במרכז הרפואי זיו בצפת במסגרת יריד "שכנים ללא גבולות". סכום כסף שביכולותו לעזור "אולי לא למיליונים אבל לכמה עשרות" אמרו המארגנות, כולן אימהות מהגליל העליון.

הפסיפס בכניסה לחדר האוכל. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ (צילום: דבר ראשון)

הפסיפס בכניסה לחדר האוכל. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ (צילום: דבר ראשון)

המקלט בקיבוץ עמיר, בו התקיים יריד 'שכנים ללא גבולות' (צילום: דבר ראשון)

המקלט בקיבוץ עמיר, בו התקיים יריד 'שכנים ללא גבולות' (צילום: דבר ראשון)

האיום מהגבול הצפוני שחווים תושבי הגליל העליון הוא בעיקרו מהגבול הלבנוני השקט יחסית גם הוא בעשור האחרון, אך למי שגדל וחי בגליל העליון הגבול עם סוריה הוא גבול מאיים. בחמש השנים האחרונות החלו להישמע הפיצוצים וההפגזות מסוריה "למדנו להבחין בהתווספות של ה'בומים' החדשים שלא היינו רגילות לשמוע לפני כן. פעם ידענו להבדיל בין נפילה ליציאה שלנו וכעת זה התווסף" תיארה אורטל בארי ממעיין ברוך את החיים על הגבול. בארי היא אחת ממארגנות אירוע "שכנים ללא גבולות", היא נולדה וגדלה במעיין ברוך השוכן כ-250 מטרים מן הגבול. בין עיסוקיה היא מתפקדת כדוברת בשעות חירום וחברת צוות החמ"ל בישוב. בארי סיפרה שנחרדה כאשר בסיטואציות שונות הרב"ש הקיבוצי הוציא הודעות בהן נכתב "האירועים שנשמעים הם מהלחימה בסוריה, הכל בסדר, הכל בשגרה", לדבריה היא הסבה את תשומת ליבו והכתוב השתנה ברגישות לנוסח "אנחנו בסדר, אנחנו בשגרה". בארי הסבירה ששינוי הניסוח הקטן הוא הבדל גדול "יכול להיות שזו השגרה שלנו והיא רגועה, אבל שום דבר לא בסדר והמצב הוא לא שיגרה לחיות בה וצריך לחשוב על לשנות את התפיסה לגבי מה שקורה שם. במרחק של כמה קילומטרים ספורים מאתנו קורים דברים איומים".

סדו פראלטה שביט מקיבוץ כפר סולד לא דמיינה כיצד הפוסט שפרסמה בקבוצת הפייסבוק "אמהות גליל עליון" יוליד התגייסות כה גדולה לטובת שכניהם הסורים. בפוסט שנכתב לפני שבועיים היא כתבה בתחילה: "אני מרגישה שיש 'כמו ברית' בין כל האמהות בעולם". פראלטה שביט סיימה את הפוסט במילים הללו: "האחיות שלנו, הילדים שלנו בסוריה, מה יהיה איתם? אזלת היד, הרעב, האימה, המוות. כל כך קרובים אלינו וכל כך רחוקים. מה אפשר לעשות כדי לעזור? כדי לגרום לעולם לקום ולהפסיק את זה? אין ישיבה על הגדר. אם אנחנו לא עושים כלום, אם אנחנו שותקים, אנחנו נותנים לזה לקרות. זה כל כך מתסכל!". לדברי בארי תוך כ-24 שעות מפרסום הפוסט הצטרפו מאות נשים שרצו לעשות משהו. הן החליטו על הפקת יריד התרמה קהילתי אך עד לרגע האחרון הן התלבטו לאן ילך הכסף ודרך איזה ארגון או עמותה הן יעבירו אותו. בסופו של דבר הן החליטו על קרן ייעודית במרכז הרפואי זיו בצפת שמיועדת לטיפול בפצועים הסורים. מבחינתן המרכז הרפואי הוא גם מוסד גלילי המשתייך לקהילה וגם מוסד ציבורי, כך שהן יודעות כי הכסף יגיע ישירות לפצועים.

הפוסט שפורסם בקבוצת "אימהות גליל עליון" (צילום מסך)

הפוסט שפורסם בקבוצת "אימהות גליל עליון" (צילום מסך)

האירוע צבר תאוצה מהר מאוד. אנשים נרתמו לתרום דברים, הוקמו דוכנים קהילתיים של קיבוצים ומושבים, להגרלה שערכו באירוע, עסקים מקומיים תרמו פרסים יוקרתיים וההד שנשמע בכל הארץ הוביל גם את בית האמנים בנימיני בת"א וציירים ופסלים נוספים מרחבי הארץ והסביבה לתרום יצירות למכירה ביריד. בנוסף, כבר נשמעות יוזמות לעשות אירועי "שכנים ללא גבולות" במקומות אחרים דוגמת פרדס חנה ובית קשת.

יריד 'שכנים ללא גבולות' (צילום: דוברות המרכז הרפואי זיו)

יריד 'שכנים ללא גבולות' (צילום: דוברות המרכז הרפואי זיו)

יריד 'שכנים ללא גבולות' (צילום: דוברות המרכז הרפואי זיו)

יריד 'שכנים ללא גבולות' (צילום: דוברות המרכז הרפואי זיו)

דר' אירנה נורדקין, עוזרת מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת ושרון קורן מנהלת קשרי חוץ במרכז הרפואי, הגיעו בשם המרכז והפצועים הסורים להודות לבאי ומארגנות האירוע. דר' נורדקין תיארה בהתרגשות כיצד "רואים בעיניים של האנשים כאן שהם תורמים מכל הלב, מאמונה שכן צריך לעשות". נורדקין חלקה שאחת ממפעילות הדוכנים שבהריון הודתה להן על עבודת הקודש של כל צוות המרכז הרפואי ואמרה "נתראה בחדר הלידה" וקורן הוסיפה כי "מה שמאוד מרגש באירוע הזה שזו הקהילה שלנו, המרכז הרפואי זיו הוא חלק מהקהילה, העובדים שלנו הם חלק מהקהילה, המטופלים הם חלק מהקהילה ולראות את הקהילה שלנו נרתמת לטובת מטרה כל כך חשובה זה מחמם את הלב ומרגש וחשוב".

בארי סיכמה בכך ש"האירוע הזה הוא לא פרו-סורי ולא פרו-ישראלי הוא פרו-אנשים, בצד השני יש אנשים, נשים, גברים, ילדים שחווים את אחת הזוועות הכי גדולות. האירוע הזה הוא משהו מאוד קטן יחסית למה אפשר לעשות כדי לשנות או לתקן את המצב, זה אנשים, וזה פה לידנו". פראלטה שביט אמרה שמעבר לסכום הכסף שנאסף האירוע הזה מוכיח ש"יש לפצועים הסורים את האהבה של תושבי הגליל שאולי תחמם להם קצת את הלב ואהבה היא משאב גדול שעולה כלום כסף".