1.98 מיליון איש ואישה בישראל חיים מתחת לקו העוני, בהם 873.3 אלף ילדים, 152.5 אלף אזרחים ותיקים ו-949.6 אלף בגיל העבודה – כך עולה מדו"ח העוני לשנת 2022 של המוסד לביטוח לאומי שפורסם הבוקר (חמישי). לפי הדו"ח, שיעור העוני בכלל האוכלוסייה עומד על 20.2%, ללא שינוי משנת 2021. מדד ג'יני לאי-שוויון ירד בשיעור מתון של 0.2%.

שיעור העוני בקרב משפחות עומד על 20.2%, ירידה של 0.3 נקודות האחוז מ-2021; בקרב ילדים עמד שיעור העוני על 28.2%, עלייה של 0.2 נקודות האחוז; בקרב האזרחים הוותיקים עמד שיעור העניים על 12.7%, ירידה משמעותית של 2.3 נקודות האחוז מ-15% ב-2021. לפי הביטוח הלאומי, ניתן לייחס את הירידה בוני בקרב קשישים לעלייה ולהרחבת הזכאות בקצבאות הנכות ולהעלאת קצבת הבטחת הכנסה לאזרחים ותיקים, מהלך שהובילה ממשלת בנט-לפיד.

תחולת העוני בישראל ב-2022 (נתונים: דו"ח העוני לשנת 2022, המוסד לביטוח לאומי)

ההכנסה החציונית נטו לנפש תקנית, שקו העוני מוגדר כמחצית ממנה, עלתה ריאלית ב-2022 בשיעור של 1.9%. קו העוני עמד על הכנסה חודשית של 3,076 שקלים לנפש, לעומת 2,892 ב-2021.

בביטוח הלאומי מציינים שב-2022 הורע מצבה של האוכלוסייה הענייה, ועלייה נרשמה במדדי עומק העוני וחומרתו, כהמשך למגמה בשנה הקודמת. מדד עומק העוני, המבטא את הפער בין הכנסת העניים וקו העוני, עלה לפי ההכנסה נטו ב-0.3 נקודת האחוז, ועמד על 40.2% (בהשוואה ל-39% ב-2021).

החרפה נרשמה גם במדד חומרת העוני – מרחק של הכנסות העניים מקו העוני, כאשר הוא מועלה בריבוע. לפיכך המשקל שניתן לעניים יותר גדול יותר, בהשוואה למדד עומק העוני. במדד זה נרשמה עלייה של 1.4 נקודות האחוז לעומת 2021, מ-23% ל-24.4% בהתאמה.

בביטוח הלאומי ערכו גם סקר ביטחון תזונתי, ממנו עולה ש-30.9% מהאוכלוסייה הבוגרת חיה באי-ביטחון תזונתי בשל סיבות כלכליות. מתוכם, 12.6% חיים באי-ביטחון תזונתי חמור מאוד, ו-18.3% באי-ביטחון תזונתי חמור. שיעור האוכלוסייה הבוגרת שלא יכלה מסיבות כלכליות להרשות מזון שאינו מזיק לבריאות היה .31.4%. הסקר נערך ברביעים השני והשלישי של 2023.

ישראל במקום השני בשיעורי העוני בין מדינות ה-OECD

בהשוואה בין לאומית, שיעורי העוני בישראל הם מהגבוהים במדינות המפותחות. ישראל ממוקמת במקום השני בתחולת העוני (של נפשות) בין מדינות ה-OECD, עם פער של 8 נקודות האחוז מהממוצע (12%), פחות מקוסטה ריקה בלבד. גם בתחולת עוני בקרב ילדים (לפי ההכנסה נטו) ישראל נמצאת במקום השני אחרי קוסטה ריקה, עם פער של יותר מ-10 נקודות האחוז מממוצע OECD, שעומד על 13%.

תחולת העוני של נפשות לפי ההכנסה הפנויה בהשוואה בינלאומית (נתונים: דו"ח העוני לשנת 2022, המוסד לביטוח לאומי)

בהשוואה של שיעורי העוני בקרב אזרחים ותיקים, מצבה של ישראל טוב בהרבה, ואף השתפר. ישראל נמצאת באמצע הרשימה, וירדה בתוך שנתיים מהמקום התשיעי למקום ה-13, וכעת היא קרובה יחסית לממוצע מדינות OECD, שעומד על 14.7%.

לצד זאת, המשאבים המוקצים להוצאות רווחה בישראל בהשוואה למדינות המפותחות הם מהנמוכים בעולם. ב-2022 היוותה ההוצאה הציבורית לרווחה 15.8% מהתמ"ג, שיעור הנמוך ב-6.6 נקודות האחוז מממוצע OECD שעמד על 22.4%. ישראל מדורגת שלישית מהסוף במדד זה, כשמתחתיה קוריאה הדרומית ואירלנד. ההוצאה הממוצעת לרווחה במדינות המפותחת גדולה פי 4 מזו שבישראל, וההוצאה למובטל באחוזי תוצר לנפש גדולה פי 2.5. גם התרומה הישירה של תשלומי ההעברה והמיסים לצמצום האי-שוויון בישראל נמוכה, ועומדת על כשני שלישים מהממוצע במדינות המפותחות.

נשים עניות יותר מגברים, שיעור הערבים והחרדים בקרב העניים כפול משיעורם באוכלוסייה

על פי הנתונים בדוח, נשים עניות יותר מגברים. בעוד בשנת 2022 17.4% מהגברים בישראל היו עניים, 26.2% מהנשים בישראל היו עניות.

תחולת העוני בקרב משפחות ערביות עמדה ב-2022 על 39%, כמעט פי 2 משיעור המשפחות העניות באוכלוסייה הכללית. בקרב משפחות חרדיות, חלה דווקא ירידה של 0.3 נקודות האחוז בשיעור העוני, מ-34.4% ב-2021 ל-33.7% ב-2022. בבחינה לפי פרטים, שיעור הנפשות העניות מהחברה הערבית והחרדית בכלל העניים הגיע ב2022- ל-64.3% 41.9% ערבים ו-22.4% חרדים, כפול משיעורן של קבוצות אלה באוכלוסייה, הבדל הנובע מגודל המשפחות במגזרים אלו. לצורך השוואה, תחולת העוני בקרב משפחות יהודיות שאינן חרדיות עמד ב-2022 על 14%.

חלק מהסיבה לכך היא שבאופן צפוי, במשפחות גדולות תחולת העוני גבוהה יותר. הנתונים מצביעים בבירור על כך שככל שבמשפחה יותר נפשות, כך גדלה ההסתברות להיקלע לעוני. 51.6% מהמשפחות להן 5 ילדים ויותר הן עניות, ו-42.2% ממשפחות להן 4 ילדים ויותר הן עניות- שיעור הגבוה יותר מפי 2 ממשפחות קטנות יותר, בהן 3-1 ילדים (17.8%). המשפחות שלהן 4 ילדים ויותר מהוות 13.5% מכלל המשפחות העניות, יותר מכפול מחלקן בכלל המשפחות בישראל (6.4%). במשפחות ללא ילדים הייתה תחולת העוני 19.9%.

מבחינת אי ביטחון תזונתי, שיעור החיים באי-ביטחון תזונתי הגבוה ביותר ברבעונים השני והשלישי של שנת 2023 הוא בחברה הערבית- 62.7%, כאשר כמעט מחציתם חיים בביטחון תזונתי נמוך מאוד, והם מהווים כ-40% מהחיים באי-ביטחון תזונתי. לעומת זאת בחברה החרדית, למרות ששיעור העוני בקרבה דומה לזה של החברה הערבית, שיעור החיים באי-ביטחון תזונתי נמוך הרבה יותר ועומד על 28.7%, רמה הדומה לכלל האוכלוסייה. לצורך השוואה, בקרב היהודים הלא-חרדים חיים באי-ביטחון תזונתי 21.8%, מהם 8.2% בביטחון תזונתי נמוך מאוד.

הערים העניות ביותר: חרדיות, הישובים העניים ביותר: בדואיים

בביטוח הלאומי ערכו פילוח של היקפי העוני בקרב משקי בית לפי מחוזות ויישובים. מהנתונים עולה שממדי העוני במחוזות ירושלים (36.1%), הצפון (22.5%) והדרום (22.5%) גבוהים מהממוצע, לעומת ממדי עוני נמוכים מהממוצע במחוז המרכז (13.9%) ובמחוז תל אביב (15.3%).

מפילוח ממדי העוני לפי ערים עולה שהעיר הענייה ביותר מבין היישובים שבהם יותר מ-80 אלף תושבים היא מודיעין עילית, בה כמעט חצי ממשקי הבית (49.7%) מוגדרים עניים. מיד אחריה עומדת ירושלים, עם תחולת עוני של 38.1% ממשקי הבית, אחריה בית שמש (36%) ובני ברק (31.4%). ארבעת הערים הללו עומדות בפער משמעותי מאוד משאר היישובים בישראל: תחולת העוני בעיר הגדולה הבאה אחריהן, נתניה, צונחת ל-20.9%.

מפילוח לפי יישובים עם 5,000 תושבים ומעלה עולה שעשרת היישובים עם שיעור העוני הגבוה ביותר הם יישובים ערביים, רובם המכריע ישובים בדואיים בנגב. ביר הדאג' פותחת את הרשימה הזו עם שיעור משפחות עניות של 77.8%, אחריה תל שבע (55.2%), ערערה בנגב (52.1%), שגב שלום (51.8%) כסייפה (49.3%), לקייה (49.3%), כפר מנדא (44.5%), אל סייד (44%), רהט (43.3%), ובמקום העשירי העיר החרדית ביתר עילית (42.9%).

עובדים ונשארים עניים

העוני בקרב משפחות עובדות, המהוות כמחצית מהמשפחות העניות, רשם עלייה בשנת 2022, כאשר עליות משמעותיות של 0.5-0.8 נקודות האחוז נרשמו בקרב משפחות שבהן ראש המשפחה עובד (עצמאי או שכיר) ובמשפחות עם מפרנס אחד- 22.5% מהמשפחות האלה היו עניות ב-2022), ושני מפרנסים (8.6%). בקרב משפחות שבראשן עצמאי נרשמה עלייה בתחולת העוני מ-13.1% ב-2021 ל- 13.8% ב-2022, ובקרב משפחות שבראשן שכיר, מ-14.4% ב-2021 ל-14.9% ב-2022.

עוד ערובה לכך, היא שתחולת העוני בקרב משפחות שראשיהן בגיל העבודה הצעיר (בני 44-30) עלתה משמעותית, מ-20.6% ב-2021 ל-21.4% ב-2022, עלייה של 0.8 נק' האחוז. עלייה של 0.6 נקודת האחוז נרשמה גם בקרב משפחות עם מספר נמוך יחסית של ילדים (3-1).

תחולת העוני בקרב המשפחות שראשיהן צעירים (עד גיל 29), שרבים מהם נמצאים בתחילת דרכם המקצועית, גבוהה. בעוד הן מהוות 13.9% מכלל המשפחות, 28.5% מהן עניות. זאת, כאשר תרומת הממשלה לצמצום העוני במשפחות אלו נמוכה יחסית- 17.4%. יש לציין כי קבוצת המשפחות שראשן בגיל העבודה העיקרי (65-26) ואינו עובד היא הקבוצה עם ממדי העוני הגבוהים ביותר, עם תחולת עוני של 66.4% ועומק עוני של 62.9%.

ישראל בין המדינות הכי לא-שוויוניות ב-OECD, ירידה קלה במדד ג'יני

מדד ג'יני לאי-שוויון, הבוחן אי-שוויון בהכנסות, ירד בשיעור מתון של כ-0.2% ועמד על 0.3685 בהכנסה נטו (0 מייצג שוויון מוחלט ו-1 מייצג אי-שוויון מוחלט). בחישוב לפי ההכנסה הכלכלית (לפני תשלומי ההעברה – מסים וקצבאות) הוא ירד משמעותית, בכ-2% לעומת השנה שקדמה לה. אולם בהשוואה ל-2019, לפני פרוץ משבר הקורונה, מדד ג'יני לפי ההכנסה נטו נשאר ברמה דומה (עלייה של 0.1%), והמדד לפי ההכנסה הכלכלית עלה ב-0.8%, כלומר, ביחס לתקופה שלפני הקורונה, תשלומי ההעברה מיתנו את הגידול בפערים.

מדד ג'יני לאי-שוויון של נפשות לפי ההכנסה הפנויה בהשוואה בינלאומית (נתונים: דו"ח העוני לשנת 2022, המוסד לביטוח לאומי)

רמת ההכנסה הכלכלית (גובה השכר) עלתה בכל עשירוני ההכנסה, ועמדה על ממוצע של 3.8%. עלייה גבוהה יחסית נרשמה בעשירונים הנמוכים: בעשירון הראשון (הנמוך ביותר) עלתה ההכנסה הכלכלית ב-7.1%, בשני ב-19.2% ובשלישי ב-11.6%. בדוח מסבירים כי העלייה הגבוהה יחסית בעשירונים הנמוכים בשנת 2022, כמו גם ב-2021, נובעת מחזרתם לתעסוקה של אוכלוסיות מוחלשות בשוק העבודה, שנפלטו יותר משוק העבודה בתקופת משבר הקורונה.

לעומת זאת, בבחינה של ההכנסה נטו, בה נספרות גם הכנסות אחרות שאינן משכר (הכנסה משוק ההון, הכנסה מנכסים ועוד וכן קצבאות ומענקים) התמונה נראית אחרת לגמרי. הכנסה זו עלתה בממוצע רק ב-1.4% ראלית, ובעוד שבמרבית העשירונים חל גידול בהכנסה נטו בין 1.5% ל-2.5%, בעשירון הראשון (הנמוך ביותר) חלה ירידה של 6%- תוצאה של הפסקה של מרבית הסיוע שהוענק בתקופת משבר הקורונה.

בהשוואה בינלאומית, אמנם מצב האי-שוויון בישראל פחות קיצוני מזה של העוני, אך גם הוא גבוה יחסית. ישראל עומדת במקום החמישי מבין 30 מדינות ה-OECD במדינות האי-שוויוניות ביותר, מתחתיה קוסטה ריקה, מקסיקו, טורקיה, ארה"ב (מהמקום הראשון לרביעי), והוא גבוה ב-16-15% לעומת ממוצע המדינות OECD, שעומד על 0.3166.

קצבאות קיום מצילות מעוני

על פי ממצאי הדוח, ניתן לראות בקלות כי לקצבאות המשולמות על ידי הביטוח הלאומי תרומה של ממש לצמצום ממדי העוני. בשנת 2022 העברת הקצבאות והסיוע הניתן לנפשות הוריד את העוני ב-31.9% ושל משפחות ב-40.3%. אומנם הצמצום נמוך יותר מזה שהיה בשנתיים הקודמות, אך תרומת התערבות הממשלה להפחתת העוני ב-2022 הייתה גבוהה מזו שהייתה טרום משבר הקורונה.

מהנתונים עולה שהקצבה הניתנת לאזרחים ותיקים (קצבת זקנה) היא הקצבה היעילה ביותר בצמצום העוני, והיא למעשה מעלה מעל לקו העוני 66.6% ממקבליה. לאחריה קצבת הנכות, שמעלה מעל לקו העוני 55% ממקבליה. התרומה של קצבאות אלו לצמצום העוני ב-2022 הייתה גבוהה משמעותית לעומת 2021, זאת בשל הגידול הניכר שהיה בשנה זו בקצבאות אלו.

לעומת זאת, ירדה מאוד תרומתם של דמי האבטלה לצמצום העוני, בעקבות ביטול ההקלות בדמי האבטלה שניתנו בתקופת הקורונה החל מיולי 2021 ועד להפסקתן המוחלטת ב-2022, וכן בקרב מקבלי קצבאות תחולת העוני גבוהה במיוחד במשפחות המקבלות גמלת הבטחת הכנסה ומזונות  (53.7% ו-37.3% בהתאמה), זאת בעקבות שקצבאות אלה נמוכות במיוחד, ובשנים האחרונות לא נעשו שינויים (או שנעשו שינויים מינוריים) בתנאי הזכאות ובגובה הקצבה.

בבחינה לפי סוגי אוכלוסייה, נראה כי התערבות הישירה של הממשלה (קצבאות) מורידה את תוחלת העוני של אזרחים ותיקים בכמעט 70% (69.8%), ושל נשים ב-46.5%. כך למשל, בשנת 2022 שיעור המשפחות העניות בראשון נשים (אמהות חד הוריות) לפי הכנסה כלכלית (הכנסה משכר) עמד על 42.6%, ועל פי הכנסה נטו (כולל קצבאות) שיעור זה צונח ל-22.9%.

עוני סובייקטיבי: 12.9% חשו עניים

עוד בדקו הסוקרים עוני סובייקטיבי בשנת 2022, כלומר תחושת העוני בקרב האוכלוסייה, וכן ויתור על מוצרי צריכה ושירותים בשל קושי כלכלי. 12.9% מהאוכלוסייה חשה ענייה בשנת 2022, פחות משיעור העניים לפי הכנסה כלכלית. בקרב היהודים הלא-חרדים פחות חשו עניים: 7.2% בלבד. בקרב היהודים החרדים קרוב לממוצע: 12.3%, פחות משיעורם באוכלוסייה. בולט במיוחד כי בקרב חרדים, שיעור הפרטים שחשו עניים בחברה החרדית נמוך בהרבה משיעורי העוני הכלכליים.

בקרב ערבים, שיעור האנשים שחשו עניים הוא כמעט פי 3.5 מהממוצע- 43%, שיעור הערבים החשים עניים גבוה פי 5.6 משיעור היהודים החשים כך. ויחד עם זאת, ישנה עלייה ניכרת של 5.9 נקודות האחוז בהשוואה לשנת 2021 בשיעור הערבים החשים עניים. נרשמה גם בקרב האוכלוסייה היהודית, אך פחותה הרבה יותר, שעמדה על 1.4 נקודות האחוז. באוכלוסייה היהודית, חלה עלייה בתחושת העוני של חרדים ב-3.9 נקודות האחוז לעומת 2021.

שר העבודה, יואב בן צור: "רואה חשיבות בין שילוב הסיוע בקצבאות עם מתן כלים לתעסוקה"

שר העבודה, יואב בן צור: "גם בשעת מלחמה, יש לדאוג גם למשפחות ולאזרחים בעורף. נושא העוני מקבל משנה תוקף בתקופה שבה אדוות המלחמה משפיעות גם על חיי היום יום, יציאה לחל"ת במקביל להעברת הקלות ומתן קצבאות לאלו הזקוקים לכך. אין ספק שמדיניות של חמלה וערבות הדדית גם בכלכלה מוציאה מעוני והיא חייבת להשתלב גם באמצעים של תעסוקה ושכר הולם. כחלק בלתי נפרד מתפקידי אני רואה חשיבות גדולה בין השילוב של סיוע בקצבאות יחד עם מתן כלים במסגרת תעסוקתית ולשם גם אנתב את פעילות משרדי".

מ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי, ירונה שלום: "דו"ח העוני אותו מוציא הביטוח הלאומי בכל שנה הוא כלי עבור קובעי המדיניות והמחוקק בדבר מצב העוני, אי השוויון וחומרתו במדינת ישראל. הביטוח הלאומי מלווה כל חקיקה חברתית ואומר את דעתו במסגרת הדיונים בכנסת כמי שפוגשים את הציבור באופן יומיומי ומנסים לסייע במצבים של קושי. במצבים של מצוקה אנו רואים שסיוע וקצבאות מוציאות מעוני ומאפשרות מחייה בכבוד. הביטוח הלאומי מפעיל תוכניות תעסוקה בשיקום ומממן תוכניות בעולם העבודה במסגרת קרנות הביטוח הלאומי כדי לאפשר סיוע מקיף ככל הניתן לטובת יציאה מהעוני, וכך נמשיך לעשות".

סמנכ"לית מחקר ותכנון בביטוח הלאומי, ניצה קסיר: "ישנה חשיבות גדולה בהשקעה חברתית לאוכלוסיות נזקקות, ולחילוץ מעוני וצמצום באי-שוויון. בישראל היקף ההוצאה נמוך מאוד בהשוואה בינלאומית, ומשכך גם תרומת המדיניות לחילוץ מעוני ולצמצום האי-שוויון נמוכים. יש צורך מהותי בשינוי סדרי העדיפויות, שהתחדד אף יותר בעת מלחמת חרבות ברזל, בשל השיעור הגבוה שנפגעו גם כלכלית חברתית".