30.9% מהישראלים מעל גיל 18 חיים באי-ביטחון תזונתי, כך לפי דוח ממדי העוני והאי-שוויון בהכנסות של הביטוח הלאומי לשנת 2022, שפורסם ביום חמישי. עוד חושף הדו"ח כי שיעור החיים באי-ביטחון תזונתי הגבוה ביותר הוא בחברה הערבית שעומד על  62.7%.

הנתונים שפורסמו מבוססים על סקר, שנערך ברבעונים השני והשלישי בשנת 2023, עליו השיבו 1,214 נפשות בוגרות ממשקי בית המייצגים יותר מ-6 מיליון נפשות בוגרות (18 ומעלה). הסקר התבסס על השאלון המקוצר של משרד החקלאות האמריקני (USDA), המורכב מ-6 שאלות מובנות הנוגעות ברמת הביטחון התזונתי שלה הנסקרים, בתוספת שאלות רקע על המאפיינים החברתיים-כלכליים שלהם. אי הביטחון התזונתי הוא מצב שבו למשק הבית אין גישה סדירה למזון המספק את הצרכים הבסיסיים והפעילים.

כאמור, הממצאים מהסקר מראים ש-30.9% מהנפשות הבוגרות חיו באי-ביטחון תזונתי בשל סיבות כלכליות, כאשר 18.3% חיו באי ביטחון תזונתי חמור ו-12.6% באי ביטחון תזונתי חמור מאוד. מממצאי הסקר עולה גם כי הימצאות בעוני מגבירה במידה רבה את הסיכויים לאי-ביטחון תזונתי מסיבות כלכליות. אך עם זאת, ישנם אנשים עניים החיים בביטחון תזונתי ולהיפך.

הסקר חשף כי בחברה הערבית, שיעור החיים באי ביטחון תזונתי כפול מהממוצע בישראל ועמוד על 62.7%, מתוכם 40% חיים באי ביטחון תזונתי חמור מאוד. לעומת זאת בחברה החרדית, למרות ששיעור העוני בקרבה דומה לזה של החברה הערבית, שיעור החיים באי-ביטחון תזונתי נמוך יותר, והם מהווים 28.7%, רמה הדומה לזו הקיימת בכלל האוכלוסייה. בקרב היהודים הלא-חרדים חיים באי-ביטחון תזונתי 21.8%, מהם 8.2% חיים באי ביטחון תזונתי חמור מאוד.

השנה נוסף לסקר מדד משלים, והוא היכולת הכלכלית של משק הבית להרשות לעצמו מזון שאינו מזיק לבריאות, על פי מדד נגישות למזון בריא, מדד שתוקף ע"י המכון האמריקני למזון וחקלאות (NIFA). שיעור הנפשות הבוגרות שדיווחו שלהם אין יכולת כלכלית לממן מזון שאינו מזיק לבריאות הוא, 31.4% מתוכם 22.8% דווחו על נגישות נמוכה למזון בריא, ו8.6% דווחו על נגישות נמוכה מאוד למזון בריא.

החוקרים מציינים כי קיים מתאם בין שני המדדים של ביטחון תזונתי (המדד הכללי והמדד לנגישות למזון בריא, אך הם לא בהכרח חופפים. באוכלוסיות שבהן קיים שיעור גבוה של החיים בביטחון תזונתי, נמצא גם שיעור גבוה של החיים בביטחון לפי מדד נגישות למזון בריא. אך עם זאת, ישנם אנשים שחיים בביטחון תזונתי אך באי-ביטחון על פי נגישות למזון בריא, וקיימת גם התופעה ההפוכה של אנשים שלפי מדד הנגישות למזון בריא חיים בביטחון אך ללא ביטחון תזונתי.

בניתוח הממצאים לפי מגזרים, השיעור בחברה הערבית ובחברה החרדית שאינם יכולים כלכלית להרשות לעצמם מזון שאינו מזיק לבריאות, דומה, ועומד בשני המגזרים על כ-41%. אך באוכלוסייה היהודית (החרדית והלא-חרדית), שיעור אלו שדיווחו על העדר נגישות למזון בריא גבוה מהשיעור שדיווח על אי-ביטחון תזונתי. באוכלוסייה הערבית לעומת זאת המצב הפוך: שיעור אלו שאינם מצליחים לממן מזון בריא נמוך במידה ניכרת מהשיעור של החיים באי-ביטחון תזונתי. בקרב הערבים- 16.2% חיים עם נגישות נמוכה מאוד למזון בריא, לעומת 8.7% בקרב החרדים.

עוד נבדקה אי היכולת לממן הוצאות, וויתור על צריכה וטיפולים בשל קושי כלכלי. לשאלה "האם משק הבית לא הצליח לכסות את כל הוצאותיו", השיבו בחיוב 30.5% מהנסקרים, שיעור הגבוה במידה ניכרת משנים קודמות (26.4% ב-2021 ו-25.8% ב-2020).

בסקר נשאלו המשיבים גם על מה הם מוותרים באופן ספציפי. 6.1% מוותרים על ארוחה חמה לפחות פעם ביומיים מסיבות כלכליות, זאת לעומת 5.2% ב-2021. 10.7% מוותרים על טיפול רפואי ו-6.8% מוותרים על תרופות מרשם מסיבות כלכליות. 36.4% מוותרים על פעילויות פנאי ותחביבים בשל קושי לממנם, גם פה נרשמה עלייה ניכרת לעומת 2021 (27.5%).

גם כאן ההתפלגות לפי מגזרים משמעותית. ערבים מוותרים על דברים בשל סיבות כלכליות הרבה יותר משאר האוכלוסיות- 16.1% מהערבים דיווחו כי הם מוותרים על טיפול רפואי, 17.5% מוותרים על תרופות מרשם, 15.9% מוותרים על ארוחה חמה, ורובם, 58.6%, מוותרים על תחביבים ופעילויות פנאי מסיבות כלכליות. בקרב יהודים לעומת זאת מוותרים הרבה פחות- 9.7% מוותרים על טיפול רפואי, 5.1% על תרופות, 4.5% על ארוחה חמה ו-32.6% על תחביבים ופעולות פנאי. בקרב יהודים חרדים השיעורים דומים ליהודים, מלבד ויתור על ארוחה חמה, על כך העידו 8.3% מהחרדים- כמעט פי 2 מכלל היהודים.

מנדי בלוי, יו"ר אשל חב"ד ומנהל המיזם הלאומי לביטחון תזונתי, הגיב לדוח הקשה: "חובה על קובעי המדיניות בימים אלו, להכפיל את המיזם הלאומי לביטחון תזונתי ל-52 אלף משפחות. הנתונים הוכיחו כי המיזם הזה, שיצא לדרך ומנוהל יחד עם משרד הרווחה, הרשויות המקומיות ובסיוע הקרן לידידות, הוא היחיד הנותן מענה ופיתרון למשפחות הנמצאות במצב של אי ביטחון תזונתי חמור. הסכומים הנדרשים לכך הם לא משמעותיים ובכוחם לייצב חיים של רבבות משפחות בישראל".