משפחות מיישובי הצפון עתרו אמש (שני) לבג"ץ בדרישה לפיצויים מהמדינה לתושבים שהתפנו מבתיהם באופן עצמאי.

בין העותרים נמצאים ועדי היישובים עבדון, אבירים, פסוטה, חורפיש, כפר סאלד, כפר בלום, גשר הזיו ועוד. רבים מתושבי היישובים הללו התפנו בהחלטה אישית, בהחלטת היישובים עצמם או בהחלטת המועצות האזוריות אליהם הם משתייכים. לדברי ראשי המועצות, הפינויים קרו בהמלצת המפקדים הבכירים בשטח, גם אם ההמלצה לכך התקבלה שלא באופן גלוי ורשמי.

בכתב העתירה, טענו העותרים שלמרות שראשי המערכת הביטחונית לא המליצו על הפינוי של היישובים שלהם באופן פומבי, הלכה למעשה, שטחי היישובים, ובעיקר השטחים המקיפים אותם, מלאים בנוכחות צבאית ואינם מאפשרים שגרת חיים ועבודה. כך גם הכבישים ואזורי התעסוקה והחקלאות.

ברבים מהיישובים, נתיבי התחבורה נסגרים ונפתחים לסירוגין ללא התראה מראש. גם המערכות הציבוריות, בהן מערכת החינוך והשירות לתושב, כמעט אינם זמינים או שפסקו מלפעול לחלוטין. המצב המתואר בכתב העתירה דומה מאוד למצב בעוטף, שם היישובים הממוקמים יותר מ-7 ק"מ מהגבול פונו, מכיוון שראשי המועצה הבינו שאינם יכולם לאפשר לתושבים שירותים בסיסיים לתושב. שאלת החזרה ליישובים, שנידונה בימים אלו וזוכה לביקורת קשה מצד ראש עיריית שדרות וראשי המועצות, טוענת את אותה הביקורת: אין אפשרות להתייחס להחזרת יישובים בלי הסתכלות רחבה על המצב במועצה כולה.

"ברירה בלתי אפשרית"

בדומה לאותם יישובים בעוטף עזה, משפחות שפונו מאזורי קו העימות בצפון החל מ-7 באוקטובר זכאיות לסל הטבות רחב שכולל מענק הסתגלות של עד 5,000 שקלים למשפחה, פינוי בפנסיון מלא למלון או מענק אכלוס של כ-18 אלף שקלים בחודש למשפחה, מענקי תעסוקה, זכאות לשירותי בריאות וחינוך במקום הפינוי ועוד. היישובים והמשפחות שהתפנו על דעתן אינן זכאיות לכך. במקרה של גשר הזיו שבמועצה אזורית מטה אשר, המועצה היא זו שהחליטה על הפינוי, והיא זו שדואגת ליישוב.

"תושבי היישובים שנמצאים בקו העימות שלא הוכרזו כחלק מתוכנית הפינוי, נמצאים מתחילת המלחמה תחת ברירה בלתי אפשרית", ציין עו"ד הרן רייכמן, שמייצג את העותרים. "או המשך חיים במקום מגוריהם, שהפך לאזור לחימה, או התפנות שמובילה לנטל כלכלי", לכתב העתירה נוספו תצהירים של מספר תושבים מהאזור, שכלכלת ישוביהם מבוססת על חקלאות ותיירות, ואלה אינם מתפקדים כלל. בנוסף, רוב הבתים לא ממוגנים, ומהתושבים נדרשת שהות במקלטים בגלל זמן ההתרעה הקצר.

בכתב העתירה מובאים דבריה של אם לילד בן 11 עם תסמונת טורט מגשר הזיו: "ניסינו לחזור פעמיים הביתה, אבל רעשי המלחמה מסביב, המחסור בחברים ובשכנים סביב ביתנו, אי יכולת לצאת לעבודה ותופעות תסמונת הטורט שהתגברו, גרמו לנו להישאר בזכרון יעקב אצל משפחה. אבל מחוסר ברירה, נצטרך לשוב". לדברי האם, דמי החל"ת מקשים על הקיום שלה מחוץ לבית והיא אינה מוכנה להמשיך לחיות עוד חודשים בסלון משפחתה.

למרות שגשר הזיו ועוד מספר ישובים שנמצאים במרחק של עד 5 ק"מ מהגבול הצפוני עומדים בקריטריונים שאמורים לאפשר להם פינוי, המדינה לא הסבירה מדוע סירבה להמליץ על פינויין. במהלך חודש נובמבר, שר הביטחון, יואב גלנט, ציין שיתקיים שיפוי ליישובים שפונו על דעת עצמם במועצות שהתקיים בהן פינוי חלקי, אך השיפוי טרם קרה והעותרים מבקשים שבית המשפט יחייב את המדינה להכניס אותם לתוכנית הפיצויים.

ראש מועצת מעלה יוסף, שמעון גואטה וראש מועצת גליל עליון, גיורא זלץ, פנו מספר פעמים למדינה על מנת שתאפשר להם מימון לשיפוי יישובים שלא פונו, אבל אין להעניק להם פטורים מארנונה או יצירת סל סיוע לתושבים. עד כה, המועצות מימנו את העזרה מכיסן, והחשש כעת הוא שהכסף ייגמר בתקופה הקרובה בעוד החזרה ליישובים אינה נראת באופק. כיום למדינה אין תכנית מסודרת כיצד לתמוך בתושבים ואם היא לא תכניס את היישובים למתווה הפיצויים, ראשי המועצה דורשים שהיא תייצר מתווה סיוע חלופי עבורם לכל תקופת הלחימה