משרדו של פרופ' חזי לוי, מנכ”ל בית חולים ברזילי באשקלון, נמצא בקצה גשר חדש, ששופץ בעקבות נזק שנגרם לו ב-8 באוקטובר, מפגיעה ישירה של טיל חמאס. כעבור שבוע ספג בית החולים פגיעה ישירה נוספת, בבניין להתפתחות הילד, ומאז המשיך לספוג פגיעות מרסיסים. בימי האש, תוך כדי האש, טופלו בבית החולים 3,890 פצועי מלחמה, יותר מבכול בתי החולים בארץ, ובפער. (בסורוקה טופלו עד כה 2,384 פצועים).

לקיחת אחריות כבדה במשברים לאומיים לא זרה ללוי. הוא היה קצין רפואי ראשי בתקופת מלחמת לבנון השנייה ובהתנתקות; והיה מנכ"ל משרד הבריאות בשיאה של מגפת הקורונה. "לא מתרגלים למשברים", הוא אומר, "אבל רכשתי ניסיון רב, ואני יודע, או חושב שאני יודע, כיצד צריך לטפל במשברים ולנהוג.

"אבל בניסיוני הרב בכל מיני מקומות וגם בעולם – הייתי בקוסובו, הייתי ברואנדה – לא ראיתי היקף כזה של פגיעה באדם. למדתי הרבה על אכזריות האדם, על חייתיות האדם, ומה שקרה פה עורר עומס רגשי, לא רק פיזי. אי אפשר להתנתק מזה. כל אחד מאיתנו הוא גם בן אדם בפני עצמו, הורים וסבים".

הגשר במרכז הרפואי ברזילי שנפגע מרקטת חמאס (מימין), ולאחר השיפוץ (משמאל) (צילום: המרכז הרפואי ברזילי)

מה נדרש בתפעול אירוע בסדר גודל כזה?
"תפעול האירוע דרש גיוס של כל יכולותיי המנהיגותיות וקבלת החלטות גורליות במהירות, מה שאני מתורגל לעשות, אבל הפעם תוך עומס רגשי עצום, תוך כדי כך שמאות משפחות מחפשות את גורל יקיריהם, ואנחנו לא יודעים לתת להם תשובות; או שהם, לצערנו, מתבשרים בשורות קשות. האינטנסיביות הרגשית לא דעכה כבר שלושה חודשים, ואנחנו לא מתחסנים אליה".

החלטה מצילת חיים: לפנות פצועים לבתי חולים אחרים

ב-7 באוקטובר ב-09:15, עוד לפני שמשרד הבריאות הורה למגן דוד אדום לפנות פצועים ישירות לבתי החולים במרכז הארץ, לוי קיבל החלטה להתחיל לשלוח פצועים שכבר הגיע לברזילי, לבתי חולים אחרים.

"זאת הייתה החלטה מאוד לא פשוטה שדרשה אומץ ארגוני", הוא משחזר, "בתי חולים בישראל לא מרבים לפנות חולים או פצועים לבתי חולים אחרים, כי לא מסוגלים לטפל בהם מרוב עומס. ראיתי את השטף העצום של הנפגעים, ראיתי שכל העמדות בחדר הטראומה ובחדרי הניתוח תפוסות, וזאת הייתה החלטה מצילת חיים".

החלטה נוספת שקיבל הייתה להעביר לבתי חולים אחרים גם חולים ששהו בברזילי לפני השבת השחורה: "הבנתי שבית החולים נמצא תחת אש ושצריך להעביר את כל המאושפזים למתחם המוגן התת-קרקעי. אבל אין שם מקום לכולם, אז כדי להגן על החולים ועל הצוותים מירי הטילים, היה צריך להוריד את מספר החולים לכמות שאפשר להכיל במחלקות התת-קרקעיות".

בהתארגנות של ה-7 באוקטובר הוא מוצא קווי דמיון מסוימים לתפעול בית החולים בפרוץ מגפת הקורונה, לפני שמונה למנכ"ל משרד הבריאות: "היינו בית החולים השני בארץ אחרי שיבא שפתח מחלקת קורונה. תוך פחות משבוע הכשרנו מחלקה לבלתי נודע. זה היה אתגר מבחינת תשתיות, הנדסה, כוח אדם. ועמדנו בזה".

רחבת האמבולנסים במרכז הרפואי ברזילי ב-7 באוקטובר. לוי: "ראיתי את השטף העצום של הנפגעים, ראיתי שכל העמדות בחדר הטראומה ובחדרי הניתוח תפוסות" (צילום: המרכז הרפואי ברזילי)

על מנכ"ל בית החולים ועל מנכ"ל משרד הבריאות מוטלת אחריות רבה. סדרי הגודל אולי אחרים, "אבל האחריות", הוא אומר, "מוטלת על גבי באותו אופן. בשני התפקידים צריך לקבל החלטות, ולדעת איך לקבל החלטות, באירועים מאוד קשים. אבל בבית החולים אני מסתכל בעיניים לאנשים שהחלטותיי משפיעות עליהם. בבית החולים יש לי מפגש בלתי אמצעי, אינטימי והדוק, אינטנסיבי ומרגש, עם האנשים שהחלטותיי משפיעות עליהם".

"הכנסתי את כל הצוותים מיד לטיפול נפשי"

על פי תפיסתו, לוי אחראי גם לשלומם הפיזי והנפשי של צוותי בית החולים: "הצוותים פה נחשפו למראות נוראיים ביותר, בקצב ובאינטנסיביות הגדולים ביותר, ללא הפסקה".

מה עושים במצב כזה?
"מהיום השני הצבתי צוותי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מעמותות שמתעסקות בטראומה נפשית, והכנסתי את כל הצוותים מיד לטיפול. אני נפעם מהצוותים הנהדרים שיש כאן, רואה אותם מזילים דמעה וממשיכים לטפל בפצוע. כזו אינטנסיביות לא ראינו, וחלק מהמנהיגות שדרושה בעת הזו היא להיות עם הצוותים במצוקות שלהם.

"בין העובדים שלנו יש משפחות של חללים, משפחות של חטופים, עובדות שבעליהן במילואים לתקופה ארוכה מאוד. כל אלה מקבלים פה טיפול נפשי. בקרב הצוותים יש גם מצוקה כלכלית רבה – גם בשגרה יש הרבה עובדים שחוזרים הביתה למקרר ריק. ועכשיו המצוקות מחריפות בקרב אלה שפונו מבתיהם לאזורים רחוקים ולא עובדים עכשיו; כאלה שבעליהן במילואים, או הרוגים, או שלילדיהם לא היו מסגרות והן לא עבדו במשך חודשים. אנחנו שוברים את הראש איך לעזור להם, בעיקר בלשחק עם הביורוקרטיה כדי שיוכלו להמשיך לקבל שכר".

"אני מוטרד מאוד מתקציב 2024"

לא רק העובדים במצוקה כלכלית. לוי "מאוד מוטרד", כדבריו, מהמצב הכלכלי של בית החולים: "אני אמור לעמוד בתוכנית עבודה כלכלית, ואין סיכוי שנגיע ליעדים שנקבעו".

מדוע?
"בשל הירידה בהכנסות ועלויות העתק של הטיפולים המיוחדים בנפגעים – חיילים ואזרחים. משרד הבריאות עובד על תוכניות לגבות את העלויות האלה, אבל אני לא בטוח שהממשלה תוציא אותן לפועל. יש סיוע בסגירה של 2023, קיבלנו תוספת שמאוד עזרה לנו, אבל אני מוטרד מאוד מתקציב 2024".

מעבר להוצאות על הטיפול בפצועים, הוא מונה את הסיבות לירידה בהכנסות בית החולים: "התפוסה ירדה בחודש אוקטובר ל-30% מהתפוסה השגרתית. רק לפני שבוע נפתחו מחדש כל השירותים האמבולטוריים והאלקטיביים. הפסקנו פעילות גם כי כול כולנו היינו מושקעים בטיפול בנפגעים; היה צריך להשאיר חדרי ניתוח פנויים; חדרי טיפול נמרץ פנויים; הדמיה פנויה; רופאים ואחיות פנויים. עסקנו פחות בשגרתי ויותר בדחוף. חלק מהאילוץ לסגור פעילות אלקטיבית נבע ממחסור במיגון. עכשיו אנחנו מתחילים לחזור לטיפול שגרתי, בהתחשבות במגבלות המיגון.

"להשבתת הפעילות השגרתית הייתה השפעה כלכלית עצומה על בית החולים. כל הכנסותינו בנויות על רכישת טיפולים על ידי קופות החולים, צה"ל והביטוח הלאומי. ברור שברגע שעוצרים את הטיפולים האלקטיביים והאמבולטוריים, ההכנסות צונחות.

"גם לידות ירדו מאוד, כי חלק מהאוכלוסייה פונתה או התפנתה, וחלק מהיולדות פחדו להגיע לברזילי והעדיפו ללדת במקומות אחרים, למרות שהורדנו את מחלקת היולדות וחדרי הלידה למתחם הממוגן התת-קרקעי, אמנם בתנאים קצת פחות נוחים".

"צריך לשקם את הקהל, את הצוותים, את אמון הציבור"

לנגד עיניו רואה כעת לוי גם את הצורך לשקם את הקשר עם הקהל, עם אלה "שהדירו את רגליהם מבית החולים כי התפנו מבתיהם וכי הטיפולים לא היו פתוחים. צריך לשקם את הקהל, את הפעילות, את הצוותים, את אמון הציבור. הטיפול בתושבי אשקלון והסביבה הוזנח בתקופה האחרונה וצריך לטפל בהם".

הוא חושב שבית החולים "יצא מחוזק מהחוויה שהייתה ושעדיין יש פה, אבל זה ייקח זמן. נשקם בהדרגה את פעילות השגרה, ניתן לצוותים מנוחה. במשך חודשים הצוותים לא לקחו ימי חופשה, עכשיו הם מתחילים לקחת, ואני מתכנן גם פעילויות הבראה למשפחות הצוותים.

"ויהיה צריך לשקם גם את החוסן הכלכלי של בית החולים. אני לא יודע מה יהיה עם זה. מחיר הדלק עלה עם תחילת השנה האזרחית, גם לזה יש לזה השפעה אדירה על ההוצאות שלנו. אבל נשתקם ונעלה".