יהודית נוסגורוצקי (40), משחקת כדורגל מקצועי כבר 17 שנים ולקחה 4 אליפויות וגביעים. היא משלבת קריירה ספורטיבית כשחקנית בהפועל באר שבע, עם עבודתה כרופאה נוירולוגית במחלקת השיקום של בית החולים סורוקה. אחרי ה-7 באוקטובר התגייסה יחד עם כל צוות בית החולים לטפל בנפגעים הרבים מהמלחמה.
"אנחנו עובדים קשה כי די הכפלנו את העבודה, אם הייתה לנו מחלקה מאוד קטנה של 20 מיתות אז עכשיו היא כפול", מספרת נוסגורוצקי בראיון לפודקאסט WSP – הקול של הספורטאיות, בהובלת הכדורסלנית נועה זליבנסקי.
את קודם רופאה או ספורטאית?
"תמיד שואלים אותי את זה. בדרך כלל אני אומרת שזה כמו לשאול אם אני אוהבת יותר את אמא או את אבא. אבל אם אני חושבת על זה עוד, נראה לי שספורטאית זה משהו שנולדתי איתו, זה פשוט בדם בגנים. רפואה זה משהו שבחרתי לעשות אז אני מניחה שאני ספורטאית לפני הכל".
איך זה לשלב קריירה כרופאה עם קריירה ספורטיבית?
"זה קשה, רפואה זה מקצוע שדורש הרבה, גם בזמן הלימודים וגם בעבודה. בקבוצה ידעו על כך כשהתחלתי לשחק עוד לפני הלימודים. הם ידעו שהלו"ז שלי קשה ובאו לקראתי. כמובן שתמיד ידעתי לתאם שלא יהיו לי תורנויות ועבודות לפני משחק. וכמובן שלא הגעתי לכל האימונים, אבל ידעו לקבל את זה כשפספסתי אימון או שניים בגלל תורנויות".
מה המלחמה שינתה בעבודה?
"צריך הרבה יותר רגישות, לאור המצב ומה שהם עברו, אני חושבת שהצוות שלנו יודע לעשות את זה יפה מאוד. בסופו של דבר זה אנשים צעירים, רובם ספורטאים וישר רוצים לחזור לרוץ ואפילו לחזור לקרב, אז אנחנו שם עם כל הצוות נסות להחזיר אותם למקסימום שהם יכולים. יש בזה תחושת שליחות, אנחנו לא תמיד מצליחים, תלוי בפגיעה, אבל המטרה היא להחזיר אותם למה שהם היו לפני".
איך הגעת לכדורגל?
"דרך חברה האמת, תמיד שיחקתי אבל זה היה בשכונה עם הבנים ובשיעורי ספורט. במקרה בסוף התור הראשון כשכבר חזרתי לבאר שבע, שמעתי דרך חברה של חברה שיש קבוצה, הביאו לי טלפון ואמרו לי בואי. מאז אני בהפועל באר שבע.
רוב השנים היית שוערת ועכשיו כבר לא. למה שינית עמדה?
בהתחלה הייתי שוערת בטעות. כשהצטרפתי בשנה הראשונה שלי זה היה ממש סוף עונה ולא הייתי בכושר בכלל אז התאמנתי כמו גיבורה עשיתי את כל מה שכולן עושות בסוף עונה נתפסתי לקראת סוף האימון. המאמן אמר לי טוב תעמדי בשער, עשיתי אזה חצי זינוק אמרו יש פוטנציאל, אחרי זה כבר נהיתי השוערת. היו כמה שנים שירדנו ליגה ואז התאפשר לי לשחק. כרגע אני משחקת כבלמית".
איזה מסר שיש לך להעביר לילדות צעירות שראות אותך?
"קודם כל, לדעת שהכל אפשרי, כי זה מה הספורט נותן. למצוא את הדבר הטוב שכיף לך לבוא לעבודה בגללו, כי אחרת זה לא כיף לבלות את כל השנים במשהו שאת לא נהנית ממנו. צריך שהספורט יהיה גם עבודה קשה וגם מקום מפלט, כשאת צריכה קצת שקט. אני מקווה שנגיע למצב שזאת תהיה הקריירה של נשים אז בכלל יהיה אפשר להשקיע את כל האנרגיה בספורט וזה יהיה מדהים".
