עלויות החשמל שחברת החשמל תעביר מהציבור ליצרנים פרטיים צפויות לזנק בפברואר הקרוב ב-20%, ובכך ישלימו זינוק של כ-60% בתוך שלוש שנים בלבד – כך עולה מהשימוע שפרסמה השבוע רשות החשמל לקראת עדכון מחירי החשמל, ומבדיקת 'דבר'. המשמעות: למרות ההבטחות שהכנסת יצרנים פרטיים למשק החשמל תגביר תחרות ותוריד מחירים, בפועל המחירים שהם גובים מחברת החשמל דווקא עולים, והזינוק הקרוב יתרום לצפי לעליית התעריף לצרכנים בכ-2.7%.

בשימוע התעריף בשנה שעברה, לשנת 2023, סיפקה רשות החשמל בסעיף "ביאור 6" מבט מפולח על התשלומים ליצרנים פרטיים לפי השנים 2021 עד 2023, ללא חישובי העלות לקוט"ש. בשימוע הנוכחי מידע זה לא הופיע, ובמקומו מופיע רק הצפי לשנת 2024, ללא נתוני העבר, וללא העלות לקוט"ש.

הצלבת הנתונים וחישובם על ידי 'דבר' מגלה את ההפרשים הגדולים בין השנים: צפי העלויות ל-2024 מוערך בכ-40 אגורות לקוט"ש, לעומת 33 אגורות לקוט"ש ב-2023 ו-25 אגורות לקוט"ש בלבד ב-2021.

עומס תשלומי זמינות לתחנות חדשות בטכנולוגיה יקרה

לפי מסמך השימוע, רכש החשמל של חברת החשמל מהיצרנים הפרטיים, צפוי להגיע לכ-5.8 מיליארד שקלים. סכום זה כולל עוד 600 מיליון שקלים בעלויות המערכתיות, שיוקדשו אך ורק לתשלומי זמינות צפויים השנה לתחנות כוח חדשות, לא כולל תשלומי זמינות לתחנות כוח פרטיות קיימות. רכיב זה משולם על עצם העמדת תחנת הכוח במוכנות לייצור חשמל על פי דרישת חברת נגה לניהול מערכת החשמל, רק עבור זמנים בהם אין ייצור בפועל של חשמל.

עוד עולה מהשימוע ששלוש תחנות כוח חדשות בגז בטכנולוגיה הפחות יעילה, מסוג 'מחזור פתוח', צפויות להיכנס השנה להפעלה מסחרית. תחנת אתגל (186 מגה-ואט), צפויה להתחיל לספק חשמל במאי, תחנת שורק 2 (87 מגה-ואט) בספטמבר, ותחנת אלון תבור MRC (230 מגה-ואט) בנובמבר. ההיזקקות לתחנות אלו, המכונות 'פיקריות', נחוצה בעיקר בשעות אחר הצהריים, בזכות זמן התגובה המהיר שלהן, מה שמאפשר לפצות במהירות על הירידה בייצור הסולארי.

ככלל, בגלל יוקר ההפעלה שלהן, חברת נגה לניהול המערכת משתדלת שלא להפעיל את תחנות 'הפיקריות' כשהן אינן הכרחיות, ולשלם להן תשלומי זמינות במקום תשלום על רכישת חשמל. כנגד המחיר הגבוה בכסף ובפליטות לסביבה, תחנות אלו אמורות לשפר את אמינות אספקת החשמל, ולאפשר חיבור של יותר טורבינות רוח ומתקנים סולאריים לרשת.

גם החשמל הסולארי צפוי להתייקר

התוספת הצפויה להספק הסולארי שנכלל בתעריף החשמל תעמוד על קרוב ל-900 מגה-ואט AC, שהם כ-1,150 מגה-ואט DC. רובם הגדול יוקמו ברשת החלוקה, במתקנים יקרים יחסית, כשרק בחודש ספטמבר יוקם שדה גדול ומשמעותי – שדה 'שירת דבורה' ביוזמת מנורה, בהספק של כ-130 מגה-ואט DC. התעריפים צפויים להתייקר בכמעט אגורה לקוט"ש במתקנים גדולים ברשת ההולכה, ובכ-4 אגורות לקוט"ש ברשת החלוקה.

בסך הכול, חשמל סולארי צפוי להתייקר מ-44.1 אגורות לקוט"ש, לכ-47.5 אגורות לקוט"ש, התייקרות של כ-8% בשנה אחת בלבד. מכיוון שהגידול בחדירה הסולארית הוא זה שמחייב יותר שימוש בתחנות מהירות תגובה, אך ביעילות נמוכה, הרי שמתכונת זו פוגעת גם בשיפור הסביבתי וגם בסיכוי לחיסכון כלכלי כתוצאה מחשמל סולארי. החלופה החדישה של החלפת תחנות אלו במתקני אגירה בהספק גדול, עדיין לא מקודמת בישראל.

היצרנים הפרטיים מגישים את החשבון על המקדמות

ליבת הרפורמה בחברת החשמל היא הפרטת תחנות כוח מחברת החשמל. זו אמורה להסתכם בהכנסות חד פעמיות של כ-16 מיליארד שקלים, רובן גויסו על ידי יצרנים פרטיים בעזרת הלוואות בשוק ההון. היצרנים הפרטיים צריכים להחזיר לעצמם סכום זה דרך התשלומים השוטפים על חשמל, אם כי הנסיבות שמאפשרות ייקור תעריפים כה חריף בשיטה שאמורה להיות תחרותית מעידה לכאורה על תחרות לא אפקטיבית, בלשון המעטה. אין בשימוע פילוח שמראה מה הנתח מהתשלום ליצרנים פרטיים שצפוי להגיע לתשלומי זמינות מובטחים מראש, ומה הנתח שצפוי להגיע בגין ייצור חשמל, שם קיים מנגנון תחרותי.

את העלייה בתעריפים הסולאריים ניתן להסביר בשני אופנים תיאורטיים – האחד הוא ירידה בגודל המערכות הממוצע, מה שמביא חיסרון לקוטן ומזכה בתעריפים יקרים יותר. השני, שישפיע יותר ויותר משנה לשנה, הוא הרפורמה בסחר בחשמל שתחול השנה, שמאפשרת ליצרנים לבצע מכירה וירטואלית של חשמל לצרכנים. כשזה קורה, רוב המחיר לא מדווח ולא נכלל בתעריף החשמל, למעט תשלום עלויות מערכתיות.

השינוי הזה יוצר השפעה חלוקתית, כך שחשמל סולארי מוזל, יוצא מחישובי רכיב היצור בתעריף החשמל, בעיקר בעבור לקוחות גדולים כמו קניונים, רשויות מקומיות או מפעלים. בפועל, רוב הציבור נאלץ לממן על גבו את החשמל הסולארי היקר יותר, שנמצא בהסדרות תעריפיות ישנות יותר, בעוד מספר לקוחות גדולים ומאורגנים נהנים מהנחות על רכיב הייצור ומשלמים רק תעריף מערכתי.